P53
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
p53 הוא חלבון מדכא סרטן המקדם אפופטוזה או מוות תאי בתגובה לנזקי DNA.
החלבון הוא גורם שעתוק הפועל על ידי ויסות פעולתם של גנים אחרים הקשורים למחזור התא. לפיכך, כאשר החלבון או הגן המקודד אותו לא בא לידי ביטוי הוא עלול לגרום להתפתחות גידולים.
באופן נורמלי p53 נמצא בציטופלזמה במצב בלתי-פעיל, אך בעקבות עקה שנגרמת מקרינה מייננת או חומר מסרטן מופעל החלבון על ידי החלבון ATM; אזי נכנס p53 לגרעין התא ועושה שם את פעולתו האנטי-סרטנית. ברוב התאים הסרטניים מנוטרלת פעילותו של החלבון p53; למרות שפעמים רבות נמצא החלבון בכמות גדולה הוא לרוב מוטנטי או שאינו מופעל בגלל חלבון ATM מוטנטי.
הגן המקודד ל-p53 שוכן על גבי כרומוזום 17 באדם. החלבון מורכב מ-393 חומצות אמינו. התמונה ממחישה את המבנה של החלבון כאשר הוא עובר אינטראקציה עם DNA. כאשר החלבון נמצא באינטראקציה עם DNA יש לו מבנה שונה, לאו דווקא מוגדר.
החלבון התגלה לראשונה ב-1979 והגן שוכפל לראשונה באופן מלאכותי על ידי פרופ' משה אורן ממכון ויצמן ב-1983. רק ב-1989 התגלו תכונותיו האנטי-סרטניות. בתחילה הוא היה נחשב כאונקוגן אך רק יותר מאוחר התברר שהוא גן שמונע התפתחות גידולים.
