תומס סטרנס אליוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תומס סטרנס אליוט (26 בספטמבר 1888 - 4 בינואר 1965) היה משורר, מחזאי ומבקר ספרות אמריקני.

אליוט נולד למשפחה אמידה בסיינט לואיס שבמיזורי (ממדינות המערב התיכון בארצות הברית). את עיקר פרסומו והשכלתו הגבוהה רכש לו בבריטניה ובצרפת דווקא, ונחשב לממשיכה ומחדשה של המסורת האירופאית בשירה ובאמנות בכלל. בשנת 1948, הוענק לו פרס נובל לספרות. אליוט אחראי ליישום המונח החשוב שטבע בשנת 1919 - "תואם אובייקטיבי" (Objective Correlative) בניתוחו את "המלט" לשייקספיר. דרך שימושו במונח זה הגדיר אליוט מערך של חפצים, אירועים ומצבים שמתחברים על-מנת ליצור רגש מסוים אצל הקורא. במאמרו זה, שנקרא "המלט ובעיותיו" מגדיר אליוט את המחזה המפורסם כ"כישלון ספרותי".

תוכן עניינים 1 דרך כתיבתו 2 אנטישמיות אצל אליוט 3 ספרי שירה ופואמות 4 מחזות 5 יצירותיו שתורגמו לעברית 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] דרך כתיבתו

שיריו של אליוט נחשבים כקשים לקריאה ולפיצוח, עקב שפע המטפורות הדקות, ההפניות והארמזים לספרות הקלסית הרחבה, שאותן כתב אליוט מתוך הנחה שהקורא המשכיל (האנגלו-סכסי) יזהה את המובאות ואת משמעויותיהן. ככל שעובר הזמן והספרות שעליה גדל הקורא בן זמננו אינה אותה ספרות שאליה מכוון המשורר, ובפרט במקרים של פער תרבותי (היינו, בעת תרגום של הטקסט לשפה זרה), כך קשים יותר שיריו לפיצוח ולהבנה.

[עריכה] אנטישמיות אצל אליוט

אודות השאלה על אנטישמיות ביצירתו של אליוט ניטש פולמוס עז. כך למשל, הם פני הדברים בנוגע לשיר שכתב ב-1919, בעת בה פרחה האנטישמיות באירופה, ואשר נקרא אז "בליישטיין עם סיגר" (לאחר מכן שינה אליוט את שמו של השיר ל"בֶּרְבַּנְק עם הבֶּדֶקֶר"). אליוט מתאר שם אדם בשם בליישטיין - שם יהודי - בתיאורים מסלידים בסגנון המזכיר את התעמולה הדר-שטירמרית. כיום רווחת יותר במחקר הספרות הגישה למעט בגישה האנטישמית אצל אליוט, בפרט על ידי הבלטת הפן הסטירי ביצירתו, וטענה שאין זו אלא ביקורת על העם היהודי, כשם שקיימת ביצירתו ביקורת על העם האירי ועל אחרים; היו אף שטענו שהשם 'בליישטיין', שמו של אותו אדם המתואר בצורה כה מסלידה, אינו יהודי במובהק. אמנם, על גישה זו נמתחה ביקורת, שכן גם בשירים אחרים נמצאים אצלו אזכורים אנטישמיים מפורשים, המזכירים את היהודים, וכי ההבדל בין סטירה לבין אנטישמיות הוא בולט לעין. כך, למשל, מתאר אליוט בשיר Gerontion, אחד משיריו הנודעים, את בעל הבית היהודי:

בֵּיתִי הוּא בַּיִת מָט לִפֹּל

וְהַיְּהוּדִי גּוֹהֵר-רוֹבֵץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, בַּעַל-הַבַּיִת

שׁוֹרֵץ בְּאֵיזֶה בֵּית-מַרְזֵחַ בְּאַנְטְוֶרְפֶּן,

מִתְפּוֹרֵר בִּבְרִיסֶל, נִקְלָף וּמְטֻלָּא בְּלוֹנְדוֹן.

וכך כותב מבקר הספרות גדעון סתר ("נתיב", ספטמבר 2002) על שיר זה:

"המימד הזואומורפי של היהודי "הגוהר-רובץ על אדן החלון" כמו חיה רעה, נתעב: "שורץ באיזה בית-מרזח באנטוֶרפן", הוא אך זוטות לעומת המימד השטני שמייחס המשורר ליהודי ביצירה זו. מערכת הסמלים בשיר מעלה את היהודי (ושמא נֹאמר, מורידה) הרחק מעבר לעוד תיאור אנטישמי ונדוש של בעל-בית רודף בצע הסוחט את דייריו חסרי-האונים ומסרב לשפץ את בתיו המטים לנפול. המשמעות היא אוניברסלית. המשפט הטעון "ביתי הוא בית מט לִפֹּל" ( (My house is a decayed house.חורג מעבר למשמעות המיידית, ומקבל בשיר זה, הנושא מסר אוניברסלי ומתיימר להיות תיאור לציוויליזציה מתפוררת, משמעות הדומה למושג הטעון בעברית "חורבן הבית". הנה כי-כן, היהודי, הדמות האנושית האחת והיחידה המופיעה בשיר לצד כוחות הטבע, גזרת גורל, שטן, עכביש, רשע ושאר מזיקים, מקבל מימד דמוני של אנטיכריסט, כיאה לשירתו הספוגה רליגיוזיות של אליוט".

על כן, גורס סתר, שהמוטיב האנטישמי בשירתו של אליוט אינו ניתן לערעור. הוא קושר זאת בסביבה התרבותית באותם זמנים, שעודדה אנטישמיות, ואף בהשפעה אפשרית של "מיטיבו ומדריכו הרוחני", עזרא פאונד.

[עריכה] ספרי שירה ופואמות

• The Love Song of J Alfred Prufrock, 1915 ("שיר האהבה של ג' אלפרד פרופרוק").
  • המשורר הישראלי דוד אבידן התכתב עם היצירה בשירו "בעניין אהבתו האומללה של ג' אלפרד פרופרוק".
• The Waste Land, 1922 (תורגם, בין השאר, תחת השמות "ארץ הישימון" ו"ארץ השממה").
• The Hollow Men, 1925 ("האנשים החלולים").
• Old Possum's Book of Practical Cats, 1939
  • זהו ספר שירה לילדים ששימש בסיס למחזמר הנודע "Cats" של אנדרו לויד ובר.
• Four Quartets, 1943 ("ארבעה קוורטטים").

[עריכה] מחזות

• Murder in the Cathedral, 1935 ("רצח בקתדרלה").

[עריכה] יצירותיו שתורגמו לעברית

• ארבעה קוורטטים, תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות אסתר כספי, סוף דבר - שמעון זנדבנק, המעורר, תל אביב, 1999.
• ארץ הישימון, עברית - מנחם בראון, קלנת ברוקס: "ארץ הישימון" - ניתוח, אל"ף, תל אביב, 1968.
• ‫ ארץ השממה, תרגם מאנגלית נח שטרן, ספר, תל אביב, 1940.
• משירי ט.ס. אליוט, מאנגלית - דליה גלבר, מבוא - ריצ’ארד שרוין, עקד, תל אביב, 1981.
• ספרו של פוסום הזקן על חתולים שמושיים, מאנגלית - יהודית קופנהגן, הקיבוץ המאוחד, 1986.
• על השירה, זמורה ביתן, תל אביב, 1976.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• תומס סטרנס אליוט באתר פרס נובל
• איתי אהרה, אליוט: האנשים החלולים
• מיצירותיו של תומס סטרנס אליוט בפרויקט גוטנברג
• גדעון סתר, אנטישמיות מפויטת - בֵּרְבַּנק עם הבֶּדֶקֶר לת.ס. אליוט, כתב העת נתיב, תשרי תשס"ג (ספטמבר 2002)

הקודם: אנדרה ז'יד

פרס נובל לספרות 1948

הבא: ויליאם פוקנר