רוברט לי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט אדוארד לי (19 בינואר 1807 - 12 באוקטובר 1870) היה קצין צבא מקצועי, והגנרל המוצלח ביותר של כוחות הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. בסופו של דבר היה למפקד כל צבאות הקונפדרציה. לאחר המלחמה פעל לפיוס בין הצפון לדרום ובילה את שנותיו האחרונות כנשיא קולג' פרוגרסיבי. הגנרל לי נותר דמות סמלית, כמעט מיתולוגית, של הקונפרדציה עד עצם היום הזה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנותיו המוקדמות
לי נולד בסטרטפורד הול פלנטיישן, במחוז וסטמורלנד, וירג'יניה, ילדם הרביעי של גיבור מלחמת העצמאות האמריקאית, הנרי לי ואשתו אן היל (קרטר) לי. הוא נרשם לאקדמיה הצבאית האמריקאית ב-1825. הוא סיים (שני בכיתתו, שמנתה 46) בשנת 1829 והיה לצוער הראשון (והיחיד עד כה) שסיים את האקדמיה ללא דופי. הוא התמנה לחיל ההנדסה בדרגת סגן משנה.
לי שירת 17 חודשים בפורט פולסקי באיי קוקספור, ג'ורג'יה. ב-1831 הועבר לפורט מונרו, וירג'יניה, כעוזר מהנדס. במהלך שירותו שם נישא למארי אנה רנדולף קסטיס (1873-1803), נינתה של מרתה ושינגטון. החתונה התקיימה בשירלי פלנטיישן במחוז צ'ארלס סיטי, וירג'יניה, מקום הולדתה של הכלה. הם התגוררו באחוזת קסטיס, על גדות נהר הפוטומק בארלינגטון, מול העיר ושינגטון. האחוזה משמשת היום כאתר הנצחה. נולדו להם שלושה בנים וארבע בנות - ג'ורג' וושינגטון קסטיס, ויליאם ה. פיצהוי, רוברט אדוארד, מארי, אגנס, אנני ומילדרד.
[עריכה] הנדסה
לי שירת כעוזר במשרד המהנדס הראשי בושינגטון בין השנים 1834 ו-1837, פרט לקיץ של שנת 1835, בו סייע לקבוע את הגבול בין מדינות אוהיו ומישיגן. ב-1837 קיבל את הפיקוד המשמעותי הראשון שלו, כסגן ראשון של קבוצת מהנדסים ופיקד על עבודות הנדסה בנמל סנט לואיס ובנהרות המיסיסיפי והמיזורי. עבודתו שם הביאה לקידומו לדרגת קפטן (סרן) וב-1841 הועבר לפורט המילטון בנמל ניו יורק, שם ניהל את בניית הביצורים.
[עריכה] מלחמת ארצות הברית מקסיקו, ווסט פוינט וטקסס
לי הצטיין במהלך מלחמת ארצות הברית מקסיקו (1846-1848). הוא שירת כאחד מהעוזרים הראשיים של וינפילד סקוט במהלך הצעדה מורקרוז למקסיקו סיטי. הוא מילא תפקיד חיוני בכמה מהניצחונות האמריקאים בזכות המודיעין שאסף - הוא זיהה דרכי התקפה שלא הוגנו על ידי המקסיקנים, כיוון שאלה חשבו שהשטח בלתי עביר.
הוא קודם לדרגת מייג'ור (רב-סרן) לאחר קרב צ'רו גורדו באפריל 1847. לקראת סוף המלחמה קודם לדרגת לויטננט קולונל.
לאחר מלחמת מקסיקו בילה שלוש שנים בפורט קרול בנמל בולטימור. לאחר שירותו שם מונה למפקד ווסט פוינט בשנת 1852. במהלך שלוש שנות פיקודו פעל לשיפור המבנים, הקורסים, ובילה זמן רב עם הצוערים. בנו הבכור, ג'ורג' ושינגטון קסטיס לי למד בווסט פוינט בתקופה זו. קסטיס לי סיים ב-1854, ראשון בכיתתו.
ב-1855 לי מונה לתפקיד לויטננט קולונל באוגדת הפרשים השנייה ונשלח לחזית טקסס, שם סייע בהגנת המתיישבים מפני התקפות האפאצ'י והקומנצ'י.
אלה לא היו שנים מאושרות עבור לי, מכיוון שלא אהב להיות רחוק ממשפחתו לתקופות ארוכות, במיוחד עקב מצבה הבריאותי המתדרדר של אשתו. הוא בא לבקרה לעיתים קרובות ככל האפשר.
במקרה היה בושינגטון במהלך הפשיטה של ג'ון בראון על הרפר'ס פרי, וירג'יניה (כיום מערב וירג'יניה) ב-1869 ונשלח לשם לעצור את בראון ולהשיב את הסדר. הוא עשה זאת וחזר לגדוד שלו בטקסס. כשטקסס פרשה מארצות הברית ב-1861, לי נקרא לושינגטון הבירה להמתין לקבלת הוראות נוספות.
[עריכה] לי כבעל עבדים
כחבר באריסטוקרטיה של מדינת וירג'יניה, לי חי בקרבה לעבדות במשך כל ימי חייו, אך מעולם לא החזיק יותר מחצי-תריסר עבדים תחת שמו. למעשה, לא היה ידוע על אף עבד בבעלותו, עד לגילויה של צוואתו (משנת 1846) ברשומות של מחוז רוקברידג', וירג'יניה. בצוואה מוזכרים שפחה בשם ננסי וילדיה, שהיו מיועדים להשתחרר עם מותו של לי.
חותנו של לי, ג'ורג ושינגטון פארקה קסטיס, שמת באוקטובר 1857, הוריש לו רכוש רב (דרך אישתו), והוא זכה בשליטה של 63 עבדים - גברים, נשים וילדים, כמוציא לפועל הזמני של צוואתו של קסטיס. לפי הצוואה על המוציא לפועל לשחרר את העבדים ב"אופן שיראה למוציא לפועיל כמהיר וראוי ביותר", בתוך לא יותר מחמש שנים מיום מותו. צוואתו של קסטיס אושרה ב-7 בדצמבר, 1857. שלושה גברים אחרים הוזכרו כמוציאים לפועל של הצוואה, אך הם לא עמדו בתנאים, ולי נותר כמוציא לפועל היחיד.
למרות הוראת הצוואה לשחרור העבדים, לי מצא את עצמו במחסור כספי, והחליט להרוויח כספים על ידי השכרת העבדים לעבודה במטעים במזרח וירג'יניה, במהלך חמש השנים המותרות בצוואה. ההחלטה הביאה למרמור רב בקרב העבדים, שהיו תחת הרושם שישתחררו מיד עם מותו של קסטיס.
ב-1859, שלושה מהעבדים - וסלי נוריס, אחותו מארי ובן-דודם ברחו לצפון. מכתב מ-1859 לניו יורק טריביון וראיון עם נוריס משנת 1866 מגלים כי העבדים נתפסו מספר מיילים מהגבול עם פנסילבניה והוחזרו ל-לי. לי הורה להלקותם, ולשפשף את גביהם הפצועים במי מלח. לאחר ההלקאה הכריח את העבדים לעבוד בריצ'מונד, וירג'יניה ולאחר מכן באלבמה, ממנה ברח נוריס לצפון בינואר 1863 ובכך זכה לחירותו. לי שחרר את שאר עבדיו של קסטיס בחורף של 1862, בתום חמש השנים.
[עריכה] מלחמת האזרחים
ב18 באפריל, 1861, ערב מלחמת האזרחים האמריקאית, הציע הנשיא אברהם לינקולן לרוברט לי את הפיקוד על צבא ארצות הברית (צבא מדינות האיחוד - הצפון). הפנייה נעשתה בעקיפין, דרך שר המלחמה סימון קמרון ודרך מתווך, הפוליטיקאי הרפובליקני מטעם מרילנד, פרנסיס פ. בלייר, בבית בנו של בלייר, מונטגומרי, שהיה אחראי על שירות הדואר מטעם לינקולן, בושינגטון. לי התנגד לפרישת מדינות הדרום, אותן כינה, במכתב משנת 1861, כ"מהפכה" ובגידה במאמצי המייסדים. למרות זאת, נאמנותו למולדתו, וירג'יניה, גרמה לו להצטרף לקונפדרציה.
בפרוץ המלחמה מונה למפקד כוחות וירג'יניה ולאחר מכן לאחד מחמשת הגנרלים הראשונים של כוחות הקונפדרציה. לי סירב להציג את דרגות הגנרל, באומרו שמתוך כבוד לדרגת הקולונל שלו בצבא ארצות הברית יציג רק את שלושת הכוכבים המציינים קולונל בצבא הקונפדרציה, עד לניצחון במלחמה, שלאחריו יועלה לדרגת גנרל.
לאחר פיקוד על כוחות הקונפדרציה במערב וירג'יניה, פיקד על הגנת חופי קרוליינה, ונהייה ליועצו הצבאי של ג'פרסון דייוויס, נשיא הקונפדרציה, אותו הכיר מימיו בווסט פוינט.
[עריכה] מפקד צבא צפון וירג'יניה
ב-1 ביוני, 1862, נפצע הגנרל ג'וזף א. ג'ונסטון בקרב שבעת האורנים. לי קיבל את הפיקוד על צבא צפון וירג'יניה, הזדמנותו הראשונה להנהיג צבא בקרב. הוא החל בסדרת התקפות, "קרבות שבעת הימים", נגד כוחות הצפון בפיקוד הגנרל ג'ורג' ב. מק'ללן שאיימו על ריצ'מונד, בירת הקונפדרציה. קרבות אלה גרמו לנפגעים רבים בקרב כוחותיו של לי, בין השאר עקב תפקוד טקטי מגושם של פקודיו. למרות זאת, פעולותיו ההתקפיות ערערו את בטחונו של מק'ללן, והוא נסוג. לאחר נסיגתו הביס לי צבא צפוני נוסף, בקרב השני של בול ראן (Second Battle of Bull Run). אז פלש למרילנד, בתקווה לחדש את אספקתו, ואולי להשפיע על הבחירות בצפון כך שיובילו לסיום המלחמה. מק'ללן השיג פקודה שאבדה ובה תכניותיו של לי והוביל כוחות עליונים לקרב מול צבאו המופתע והלא-מאורגן של לי, באנטייטם (Antietam). לי שרד את התקפת הצפון ונסוג עם צבאו הפגוע חזרה לוירג'יניה.
מאוכזב מכשלונו של מק'ללן להשמיד את צבאו של לי, לינקולן מינה את אמברוז ברנסייד למפקד צבא הפוטומק. ברנסייד הורה על מתקפה מעבר לנהר הרפהנוק בפרדריקסבורג. עיכובים במתיחת הגשרים על הנהר אפשרו לצבאו של לי לארגן הגנות חזקות ולהתקיף ב-12 בדצמבר, 1862. המתקפה הייתה הרסנית לכוחות הצפון. לינקולן מינה אז מפקד חדש לצבא הפוטומק, ג'וזף הוקר. הוקר ניסה לתקוף את צבאו של לי במאי, 1863, ליד צ'נסלורויל, אך הובס על ידי תוכניתם הנועזת של לי וסטונוול ג'קסון, שהחליטו לחלק את הצבא לשני חלקים ולאגף את כוחות הצפון. אך ניצחון זה בא במחיר כבד - ג'קסון, פקודו הטוב ביותר של לי, נפצע אנושות.
בקיץ 1863, לי פלש לצפון בשנית, מקווה לניצחון דרומי שיאלץ את הצפון להעניק עצמאות לקונפדרציה. אך ניסיונותיו להביס את כוחות הצפון, בפיקודו של ג'ורג ג. מיד, בגטיסבורג, פנסילבניה, נכשלו. פקודיו לא תקפו באגרסיביות לה ציפה לי והפרשים של ג'.א.ב. סטיוארט לא היו במקום. החלטתו של לי לפרוץ במתקפה חזיתית על מרכז קו הצפון הסתיימה באבידות כבדות. לי נסוג בשנית ושוב, כמו לאחר הקרב באנטייטם, לא נרדף על ידי כוחות הצפון. לאחר הפסדו בגטיסבורג שלח לי מכתב התפטרות לנשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייויס, ב-8 באוגוסט, 1863, אך דייויס סירב לבקשתו.
ב-1864, המפקד הכללי החדש של כוחות הצפון, הגנרל יוליסס סימפסון גרנט גמר אומר להשמיד את צבאו של לי ולכבוש את ריצ'מונד. לי ואנשיו עצרו את התקדמות הצפון, אך בעזרת תגבורותיו הצליח גרנט להתקדם אט-אט לכיוון דרום מזרח. גרנט הצליח לשטות ב-לי, כשהעביר את אנשיו בגניבה מעבר לנהר ג'יימס. לאחר שעצרו את ניסיון הצפון לכבוש את פטרסבורג, וירג'יניה, קישור רכבות חיוני לאספקת ריצ'מונד, בנו לי ואנשיו תעלות משוכללות והושמו תחת מצור בפטרסבורג. לי ניסה לשבור את הקפאון ושלח את ג'ובל א. ארלי לפשיטה על ושינגטון הבירה, מעבר לעמק שננדואה, אך ארלי הובס על ידי כוחותיו העדיפים של פיליפ שרידן. המצור על פטרסבורג החל ביוני 1864 והסתיים באפריל 1865.
[עריכה] המפקד העליון
ב-31 בינואר, 1865, קודם לי לתפקיד המפקד הכללי של כוחות הקונפדרציה. בתחילת 1865 קידם יוזמה שמטרתה לאפשר לעבדים להצטרף לצבא הקונפדרציה תמורת חירותם. היוזמה לא הבשילה בזמן הקצר שנותר לקיומה של הקונפדרציה.
לאחר חודשים ארוכים בהם נשחק צבא הדרום בקרבות מרובים, הצליח הצפון לכבוש את פטרסבורג ב-2 באפריל, 1865. לי נטש את ההגנה על ריצ'מונד וחיפש להצטרף לכוחותיו של הגנרל ג'וזף ג'ונסטון בצפון קרוליינה. כוחותיו כותרו על ידי צבא הצפון והוא נכנע לגנרל גרנט ב-9 באפריל, 1865, בבית המשפט באפומטוקס, וירג'יניה. לי סירב לבקשתם של כמה מפקודיו (ובעקיפין, של ג'פרסון דייויס), שרצו לדחות את הכניעה ולאפשר ליחידות קטנות להסתנן להרים ומשם לפתוח בלוחמת גרילה.
[עריכה] לאחר המלחמה
לאחר המלחמה לי הגיש בקשה לקבלת החנינה הרשמית, אך מעולם לא קיבל תשובה, עקב טעות רישום. לי הניח שחוסר התגובה מצד הממשלה נבע מרצונה לשמור על זכותה לתבוע אותו בעתיד. בנושא בקשה החנינה לי היווה דוגמה עבור חיילי קונפדרציה רבים אחרים. ב-1975 הנשיא ג'רלד פורד העניק לו חנינה אחרי-מות והקונגרס השיב לו את אזרחותו, לאחר גילוי שבועת האמונים שלו בארכיב הלאומי בשנת 1970. אחוזת קסטיס, ביתם של לי ואשתו לפני המלחמה, הוחרמה על ידי כוחות הצפון, והיא מהווה כיום חלק מבית העלמין הלאומי בארלינגטון. לאחר מותו פסקו בתי המשפט כי הפקעת האחוזה הייתה לא חוקית ויש להשיבה לבנו של לי. הממשלה הציעה לרכוש את הקרקע, והוא הסכים. לי שירת כנשיא ושינגטון קולג' (כיום - אוניברסיטת ושינגטון ולי) בלקסינגטון, וירג'יניה, החל ב-2 באוקטובר, 1865. במהלך חמש השנים הבאות הוא הפך את הקולג' מבית-ספר קטן וחסר ייחוד לאחר מהקולג'ים האמריקנים הראשונים שהציעו קורסים בעסקים, עיתונאות וספרדית. כמו כן, הוא שילב משפטים בתוכנית הלימודים האקדמית, רעיון תמוה בזמנו, מכיוון שמשפט נתפש כעיסוק טכני, לא אינטלקטואלי. לי יצר קוד כבוד פשוט להפליא בקולג' - "יש לנו חוק אחד בלבד, והוא שכל סטודנט הוא ג'נטלמן". חוק זה עדיין קיים באונ' ושינגטון ולי ובכמה בתי-ספר אחרים. באחת מפעולותיו החשובות, מיקד לי את מאמצי הקולג' למשיכת סטודנטים מהצפון.
[עריכה] מחלה ומוות
בערב ה-28 בספטמבר, 1870, החל לדבר באופן לא נהיר. רופאיו לא יכלו לתת טיפול פרט למנוחה ותקווה לשיפור. כיום מאמינים כי לקה בשבץ, למרות שרופאיו לא איבחנו זאת. בשנותיו האחרונות התלונן על כאבי חזה (ככל הנראה אנגינה פקטוריס) ולעיתים קרובות התלונן על כאב בידו הימנית, שלעיתים חשה רדומה. סביר שסבל מטרשת העורקים, או סוג של הפרעה של הלב ומערכת כלי הדם, שתחליש אותו בהמשך חייו. בשנתו האחרונה התוודה לי, הזקן והחלש, לחבריו כי הוא חש כאילו הוא עלול למות בכל רגע. השבץ פגע באונות הקדמיות של המוח, ובכך שלל ממנו את כושר הדיבור. נוסף לכך, נבצר ממנו להשתעל ולירוק, בעיה שתתגלה כקטלנית. הוא הוזן בכוח באוכל ונוזלים, אך חלק מנוזלים אלה מצאו את דרכם לריאותיו וגרמו לדלקת ריאות. לי, משולל יכולת להשתעל, נפטר מהשפעותיה של דלקת הריאות, שבועיים לאחר השבץ, בבוקר ה-12 באוקטובר, 1870, בלקסינגטון, וירג'יניה. הוא נקבר מתחת לכנסייה באוניברסיטת ושינגטון ולי.
[עריכה] טריוויה
- לידתו של רוברט א. לי נחגגת במדינת וירג'יניה כחלק מיום לי-ג'קסון, וכחג לאומי במיסיסיפי, במקביל ליום הולדתו של מרטין לות'ר קינג ג'וניור.
- סוסו הנאמן של לי, טרוולר, ליווה אותו לושינגטון קולג' אחרי המלחמה. הוא איבד שערות רבות מזנבו, כיוון שמעריצים רבים רצו מזכרת מהסוס המפורסם. ב-1870, לאחר מותו של לי, טרוולר צעד מאחורי קרון-המת של הגנרל. זמן קצר לאחר מותו של לי, דרך טרוולר על נעץ חלוד וחלה בצפדת. המחלה הייתה חשוכת-מרפא בעת ההיא, וטרוולר הורדם, כדי לסיים את ייסוריו. הוא נקבר ליד כנסיית לי, באוניברסיטת ושינגטון ולי. ב-1907 שרידיו הוצאו מהקבר, והוצגו בכנסייה. ב-1971 נקברו מחדש ליד הכנסייה.
- למרות קבלת חנינה נשיאותית מהנשיא פורד, אנשים רבים, ביניהם שחורים, מצאו את דיוקנו של לי על קיר המגן של ריצ'מונד על נהר ג'יימס פוגעני. הדיוקן הוסר בשנות ה-90 של המאה ה-20.
[עריכה] הנצחה
מחוז לי, באלבמה קרוי על שמו.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוברט אדוארד לי |
