צביקה פיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

צביקה פיק

מקור	רמת גן, ישראל (נולד בפולין)
שנות פעילות	1966—היום
ז'אנר	פופ
חברת תקליטים	סי בי אס קוליפון אן אם סי BMG הד ארצי
חברי ההרכב	{{{חברי ההרכב}}}
חברים לשעבר	{{{חברים לשעבר}}}
{{{אתר}}}

צביקה פיק (נולד ב-3 באוקטובר 1949) זמר ומלחין פופ ישראלי. שנות השיא בקריירה של פיק היו שנות השבעים, שבהם זכה בקביעות לתוארי זמר השנה וכן לגילויי הערצה חסרי תקדים. מ1982 הקריירה שלו התחילה לדעוך. בשנות התשעים, עם גל החזרה לשנות התשעים, זכה פיק לקאמבק שהגיע לשיא כשכתב את השיר "דיוה" לדנה אינטרנשיונל, זוכה אירוויזיון 1998 ולאחר מכן המחזמר המצליח "מרי-לו", שהוצג ב"הבימה" והכיל את להיטיו הותיקים. לכל אורך פעילותו המוזיקלית, פיק זכה להתייחסות מזלזלת מצד חלק מהציבור, במיוחד על רקע גינוני הכוכבות שלו. אף על פי כן, חלק נכבד משיריו צלח את מבחן הזמן והם ידועים ופופולריים עד היום.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
- 1.1 נעוריו
- 1.2 קריירה מוזיקלית
2 דיסקוגרפיה
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו

צביקה פיק נולד בשם "הנריק" למשפחת מוזיקאים שגרה בעיר ורוצלב בפולין, בה ניהל סבו קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל 5 החל בלימודי מוזיקה קלאסית. בגיל 10 עלה לארץ ולמד בקונסרבטוריון ברמת גן. בגיל 15 החל מופיע כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו "השוקולדה" לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה כבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונס.

[עריכה] קריירה מוזיקלית

בסוף שנות ה-60 היה פיק חבר בלהקת הקצב "השמנים והרזים" בהנהגת הסולן עוזי פוקס והבסיסט-מנג'ר, ג'ראר קמינסקי. פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלית בתחילת שנות השבעים כאשר נבחר לתפקיד קלוד במחזמר "שיער", שבו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו בעלת המיניות המתפרצת. על תפקיד זה נבחר ל"שחקן השנה". בראשית דרכו זכה ללעג הביקורת אך משהחל שר שירים שנחשבו רציניים, ובמיוחד שירי משוררים, כ"נאסף תשרי" (למילותיו של נתן יונתן) החל לזכות באהדה מסוימת.

לאורך שנות השבעים זכה פיק בפרסי פופולריות רבים, ביניהם פרסים רבים של "אלבום השנה" ו"זמר השנה". בשיא הצלחתו התפרסמה הביוגרפיה המוזמנת עליו, "מלאך או שטן" מאת דודו אורן, שבה נתן דרור למחשבותיו כולל דעתו על סאדאת, שהגיע לארץ באותה תקופה ("הוא שחקן שקרן ומסוכן", טען פיק).

בשנת 1977 חזר פיק לבמה ולצידה של תיקי דיין השתתף כשחקן ראשי בסרטו של ג'ורג' עובדיה "בדרנית בחצות". בסרט זה שר פיק שני שירים: דואט עם דיין "טוב להתאהב", ו"בדרנית בחצות". באותה שנה יצאו שירי הסרט על גבי אלבום בעיבודו של המוזיקאי קובי אושרת.

פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות היסטריות מרובות, התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה ושומרי ראש צמודים. בשנת 1978 הוציא את האלבום "מוזיקה" שמכר למעלה מ-20,000 עותקים בחודש הראשון ומספר דומה בחודש השני, שיא מכירות בקנה המידה של אותן שנים.

בשנת 1982 חל מפנה נוסף בקריירה של פיק. הפופולריות של פיק ירדה מאוד מאותה שנה ואילך, בשל שינוי בטעם המוזיקלי של הקהל וחיפוש תכנים פופיים פחות. צביקה פיק הפך לדוגמה לאמן שמנסה לשחזר עבר מזהיר בלא הצלחה. יואב קוטנר הציע להצמיד שקיות הקאה לתקליטון "ג'וני" שהוציא פיק לאחר הירצחו של ג'ון לנון.

לאחר מספר נסיונות כושלים, בתחילת שנות התשעים, כמעט החליט פיק לעזוב את עולם המוזיקה. ב-1991, בעקבות יוזמה של העיתונאים עמית שהם וגיא אסיף, שערכו קודם לכן סדרה של מסיבות "חזרה לשנות השבעים" שזכו להצלחה, הופיע ברחבי הארץ עם להקת "נושאי המגבעת" שביצעה את שיריו עם סאונד עדכני ורועש. הופעות אלה זכו להצלחה בקרב קהל צעיר והחזירו במידה מסוימת את פיק לתודעה הציבורית ולאהבת המבקרים.

המפנה נמשך ב-אירוויזיון 1998. השיר "דיווה", שהלחין פיק לזמרת דנה אינטרנשיונל, זכה במקום הראשון באירוויזיון, והביא לו פרסום עולמי רב. מעבד השיר היה המוזיקאי אלון לוין, אך שמו "נשמט" מרשימת הקרדיטים. ועדת בירור שהקימה אקו"ם אישרה את העניין וקבעה כי לוין זכאי לפחות לחצי מהתמלוגים. לאחר דיונים חוזרים ונשנים תבע לוין את פיק בסוף 2004, העניין נדון עדיין בבית המשפט.

ב-2003 הלחין פיק את שירו של המתמודד האוקראיני באירוויזיון.

ב-2005 התמנה לשופט בעונה השלישית של התחרות כוכב נולד. באותה שנה הוקרנה בערוץ ביפ תוכנית מציאות אודותיו שנקראה "המאסטרו", התוכנית עקבה אחר חייו הפרטיים שלו ושל בת זוגו שירה מנור בת ה-18.

פיק היה נשוי לתמלילנית מירית שם אור, אך השניים התגרשו. הוא אב לשלושה ילדים. שתיים מהם, בנותיו דניאלה ושרונה, הרכיבו את הצמד "האחיות פיק", שזכה להצלחה, אך התפרק ב-2005.