פונקציונליזם-סטרוקטורלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פונקציונליזם סטרוקטורלי היא פרדיגמה סוציולוגית ואנתרופולוגית מרכזית, המדגישה את האספקטים השונים במוסדות החברתיים ובהתנהגות האנושית, המשמרים את המציאות הקיימת והפועלים יחדיו לקידום הסולידריות החברתית. זוהי גישה קונצנזוסיאלית, שניתן למצוא לה שורשרים אינטלקטואלים כבר במחצית המאה ה-19, אצל אוגוסט קונט, שייחס חשיבות רבה לקונצנזוס החברתי, ואצל הרברט ספנסר, שהתייחס לפונקציות של חלקי החברה. מי שנחשב למנסח המרכזי הראשון של הפונקציונליזם הסטרוקטורלי הוא אמיל דורקהיים. בשנות ה-30 של המאה ה-20, פיתח אלפרד רדקליף-בראון, בהשפעת דירקהיים, את הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי במסגרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית. בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה לארצות הברית, בזכות הסוציולוג טלקוט פארסונס, שתירגם את כתביהם של וובר ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישת ההפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, רוברט מרטון, הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפארדיגמה ההגמונית בשנות ה-40 וה-50. מאז שנות ה-60 הגישה נמצאת בדעיכה מתמדת והיא כבר אינה מקובלת על מרבית הסוציולוגים והאנתרופולוגים.

תוכן עניינים 1 עיקרי הגישה 2 תיאורטיקנים מרכזיים 2.1 אמיל דורקהיים 2.2 רדקליף-בראון 2.3 דיוויס ומור 2.4 טלקוט פארסונס 2.5 רוברט מרטון 3 נאו-פונקציונליזם 4 ביקורת על הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי 5 ראו גם

[עריכה] עיקרי הגישה

גישה זו מתייחסת אל החברה כאל מערכת, המורכבת מגורמים שונים המקיימים יחסי גומלין. ניתוח חברתי על פי גישה זו מתבצע בשני ממדים: הממד המבני, המתאר את הגורמים המרכיבים את החברה, והממד הפונקציונלי, המתאר את התפקיד (פונקציה) של המבנים הללו בחברה. הגישה מניחה כי כל תופעה חברתית ותרבותית ממלאת תפקיד כלשהו. תיאורטיקנים פונקציונליסטים עושים שימוש רב במטאפורה של החברה כגוף חי, כדי להסביר כיצד כל אחד מהאיברים תורמים לתפקוד של השלם – כמו גוף אורגני. לטענתם, לא ניתן לעשות לחברה רדוקציה לאחד האיברים שלה - לא ניתן להבין תופעות חברתיות מורכבות דרך יחידים, אחרת אנו עלולים לפספס ולא להבין את ההגיון חברתי. הגישות הפונקציונאליסטיות מנסות להבין את המבנה של הרשת החברתית. לפי תפיסה זו, ליחידה אין מקום כיחידה אלא רק כחלק מרשת, והיא ממלאת מקום במבנה החברתי. אם נבין את מערכת הקשרים החברתיים - נבין את המבנה החברתי. מטרות המחקר הפונקציונליסטיות נגזרות מהגישה התיאורטית הכללית: הן עוסקות בתיאור התנהגויות חברתיות ספציפיות וניסיון לתאר את התמונה החברתית שמסתתרת מאחורי התנהגויות אלה.

[עריכה] תיאורטיקנים מרכזיים

[עריכה] אמיל דורקהיים

דורקהיים התעניין בעיקר במה שהוא ראה כהתמוטטותם של נורמות חברתיות וחוסר האנושיות הגוברת של החיים החברתיים. מרבית עבודתו המחקרית התמקדה בסדר החברתי ובדרכים לשימורו. לטענתו, לימוד האדם וניסיון להסביר את חייו והתנהגותו, חייב קודם כל, ובעיקר, לקחת בחשבון את השפעת החברה עליו.

אחד המושגים המרכזיים אצל דורקהיים וקרל מרקס הוא הקונספט של חלוקת העבודה בחברה. בניגוד למרקס הרואה את חלוקת העבודה בחברה בהקשר של ניכוס וכוח, דורקהיים ראה את חלוקת העבודה בחברה כתהליך של שונות פונקציונאלית. לטענת דורקהיים, בחלוקת עבודה חברתית מפותחת (הכוונה, בחברות מודרניות) המבנה החברתי עובר שינוי קיצוני, הצפיפות החברתית יורדת התודעה הקולקטיבית נחלשת – כך, נולדת השונות. השונות הזו יוצרת אנומליה חברתית עקב חולשת התודעה הקולקטיבית. לפיכך, דורקהיים מחפש את המנגנונים (מוסר, כללים, נורמות, גבולות חברתיים, אתיקה) היכולים לשמש כדבק המחבר בין אינדיבידואלים ומלכדם לכדי יחידות קהילתיות או מקצועיות. הוא דיבר על קונצנזוס וסדר חברתי והגדיר שני מקרים: עבור חברה מסורתית: החברה מבוססת על הומוגניות, אינטרסים דומים, לכידות המבוססת על מסורת קהילתית, מין דבק חברתי. הומוגניות זו היא מעין סולידריות מכנית, הרגשת שייכות כמעט אוטומטית לאיזשהו קולקטיב, מכאן נגזר על החברה המסורתית סדר חברתי מבוסס קונצנזוס מוסרי. למעשה במודל חברתי זה אין קיום של הפרט כפרט עצמאי. עבור חברה תעשייתית: החברה מבוססת על הטרוגניות, האנשים אינם דומים בשאיפותיהם, ישנה חלוקת עבודה ונוצרת תלות הדדית - סחר חליפין בשירותים ומוצרים, היא היא הסולידריות האורגנית. מכאן נגזר על החברה התעשייתית סדר חברתי המבוסס על תלות הדדית פונקציונאלית. בהקשר זה צומחת תודעה פרטית. כלומר הפרט הינו תוצר של הקשר חברתי מסוים.

[עריכה] רדקליף-בראון

בשנות ה-20 של המאה ה-20, האנתרופולוג רדקליף-בראון עוד תמך בתאוריה הפונקציונלית של ברוניסלב מלינובסקי. בשנות ה-30, בהשפעה ישירה מהאנתרופולוגיה הצרפתית (ובמיוחד מדורקהיים) הוא הגיע למסקנה כי את המושג פונקציה צריך להכליל במסגרת המושג מבנה. הוא הגדיר מבנה כרשת מורכבת וסבוכה של מערכות חברתיות שבהן השחקנים נמצאים בתפקידים מוגדרים וממוסדים. תוך שהוא מושפע מעבודותיו של דורקהיים, רדקליף-בראון ראה את מטרת עבודת השדה שלו בחקר החברות הפשוטות, ובמציאת כללים למבנה החברתי של החברות הפשוטות, ואגב כך של המין האנושי. למשל, הוא ראה במוסדות החברתיים את המפתח לשמירת הסדר החברתי, ומחקריו הראו כיצד מנהגים (כגון טקסים) דואגים לייצב את המערכת החברתית. בניגוד לפונקציונאליזם של מלינובסקי, רדקליף-בראון טען כי התרבות פועלת בכדי לענות על צרכיהם של החברה ולא של היחידים.

[עריכה] דיוויס ומור

[עריכה] טלקוט פארסונס

פארסונס היה פרופסור וראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד. הוא היה אחראי במידה רבה, לעליית קרנה של הגישה בארצות הברית ובעולם הסוציולוגי כולו, בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.

פארסונס הגדיר את שתי מטרות המחקר:

1. מחקר מורפולוגי - תיאור, הגדרה, השוואה ומיון של המערכת החברתית
2. מחקר פיזיולוגי (מטפורה אורגנית, ביולוגית) - תיאור המכניזמים החברתיים, איך משהו פועל, איך המערכות השונות משולבות ופועלות יחד. איך מערכות כמו דת, כלכלה וכך הלאה, קשורות ליחסי השארות.

המערכת החברתית, לפי ניתוח זה, מחולקת לארבע תת-מערכות, שלכל אחת מהן תפקיד מוגדר:

המערכת האדפטיבית

תת-המערכת האחראית להתאמה (אדפטציה) של הסביבה החומרית לצרכי החברה, או במילים אחרות - לגיוס משאבים לצרכים חברתיים. במדינה המודרנית ממלאים תפקיד זה המוסדות הכלכליים, ובעיקר השוק החופשי.

המערכת של המטרות

תת-מערכת זו אחראית על קביעת מטרות לחברה, גיוס משאבים וביצוע של המטרות. תפקיד זה מתמלא על-ידי המערכת הפוליטית.

המערכת האינטגרטיבית

זוהי תת-המערכת האחראית על הבטחת התיאום החברתי ועל שיתוף הפעולה התקין של כל חלקי המערכת. דבר זה נעשה בעיקר על-ידי קהילות, חברויות ועל ידי מוסד המשפחה.

המערכת הסמויה

תת המערכת האחראית על הנחלת הערכים של החברה לכלל הפרטים בה. מורכבת מהגורמים השונים האחראים לסוציאליזציה: בית ספר, משפחה וכדומה.

ניתן להמשיך לנתח באופן דומה כל אחת מתת-המערכות, בין אם בניתוח מבני, על ידי מציאת המבנים המרכיבים את תת המערכת, ובין אם בניתוח פונקציונאלי, על ידי מציאת הפונקציות של אותם מבנים.

[עריכה] רוברט מרטון

[עריכה] נאו-פונקציונליזם

[עריכה] ביקורת על הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי

תאוריה זו הייתה הדומיננטית בסוציולוגיה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל, בשנות ה-40 ובשנות ה־50. כבר בה־60, וביתר שאת בשנות ה־70, ירדה קרנה של הגישה בעקבות ביקורות רבות שספגה. הביקורות על גישה זו הגיעו ממספר כיוונים:

• שמרנות: גישה זו מניחה כי לכל אלמנט בחברה יש פונקציה מסוימת, ולכן הוא חיובי ותורם למערכת. עמדה זו משמעה התנגדות לכל שינוי מוצע.
• חוסר יכולת להסביר שינוי: הסבר טלאולוגי (טלוס=תכלית) - מסבירים כל דבר באמצעות התכלית שלו. ההסברים האלו יוצאים מתוך הקיום, ולא מנסים להסביר הימצאות. כמו כן זהו הסבר טאוטולוגי (טאוטו=אותו) - הסבר מעגלי. מסבירים את הדבר באמצעות עצמו. כשמסבירים דבר באמצעות עצמו, בעצם לא מסבירים כלום.
• היעדר ניגודים: גישה זו מניחה כי לכל השותפים בחברה מסוימת אינטרסים משותפים, אותם מנסות המערכות השונות למלא. מתנגדי השיטה טוענים כי זה אינו המצב, וכי לקבוצות חברתיות שונות יש אינטרסים שונים ולעיתים אף מנוגדים, וההכרעה בין אינטרסים אלה נעשית באמצעים של כוח חברתי. הגישה הפונקציונליסטית אינה מסוגלת לטפל במושגים אלה.
• האופן שבו היא מתייחסת לצרכים חברתיים הוא בעייתי. התאוריה הזו מדברת על קיומים של צרכים חברתיים, ומסבירה את הקיום דרך הצרכים, בלי לשאול מהם הצרכים, מאין הגיעו. או מה הם משרתים ומדוע מאמינים שהצרכים הללו טבעיים. יש הנחה של צרכים, בלי לנסות לפתוח ולהבין את ההיווצרות שלהם.
• ביקורת על כך שלפרט אין כוח. המערכת פועלת לכשעצמה לא רואה ולא מדברת על קונפליקטים חברתיים, מניחה אחידות חברתית בין כולם. כל בני האדם בחברה נתונה מסכימים על אותם ערכים, המושג של קונפליקט לא קיים.

[עריכה] ראו גם

• אמיל דורקהיים
• אלפרד רדקליף-בראון
• טלקוט פארסונס
• קינגסלי דייויס
• וילברט מור
• רוברט מרטון
• ג'פרי אלכסנדר - נאו-פונקציונליסט