אלפרד רדקליף-בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלפרד רג'ינלד רדקליף-בראון (17 בינואר, 1881 - 24 באוקטובר, 1955), אנתרופולוג בריטי, שפיתח את התאוריה הפונקציונלית-מבנית במסגרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית.

רדקליף-בראון נולד בבירמינגהם, אנגליה. לאחר שלמד בקמברידג', הוא נסע לאיי אנדמן (1906-1908) ומערב אוסטרליה (1910-1912) כדי לבצע עבודת שדה בקרב החברות שגרו שם. בעקבות מחקריו שם כתב את הספרים "תושבי איי אנדמן" (1922) ו"התארגנותם החברתית של ילידי אוסטרליה" (1930).

ב1920 הוא עבר לקייפטאון, שם שימש כפרופסור לאנתרופולוגיה חברתית וייסד את החוג ללימודי אפריקה. בהמשך הקריירה שלו הוא התמנה לפרופסור באוניברסיטאות סידני, שיקאגו ואוקספורד.

בשנות ה-20 רדקליף-בראון עוד תמך בתאוריה הפונקציונלית של ברוניסלב מלינובסקי. בשנות ה-30, בהשפעה ישירה מהאנתרופולוגיה הצרפתית (ובמיוחד מדירקהיים) הוא הגיע למסקנה כי את המושג פונקציה צריך להכליל במסגרת המושג מבנה. הוא הגדיר מבנה כרשת מורכבת וסבוכה של מערכות חברתיות שבהן השחקנים נמצאים בתפקידים מוגדרים וממוסדים.

תוך שהוא מושפע מעבודותיו של דירקהיים, רדקליף-בראון ראה את מטרת עבודת השדה שלו בחקר החברות הפשוטות, ובמציאת כללים למבנה החברתי של אותן חברות, ואגב כך של המין האנושי. למשל, הוא ראה במוסדות החברתיים את המפתח לשמירת הסדר החברתי, ומחקריו הראו כיצד מנהגים (כגון טקסים) דואגים לייצב את המערכת החברתית. בניגוד לפונקציונליזם של מלינובסקי, רדקליף-בראון טען כי התרבות פועלת בכדי לענות על צרכיהם של החברה ולא של היחידים.

הביקורת על רדקליף-בראון דיברה על כך שהוא אינו מחשיב את המימד ההיסטורי (השינויים ההיסטוריים) במחקריו, אלא מתמקד רק בנעשה בהווה.