מתת קונסטנטינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מתת קונסטנטינוס (בלטינית Constitutum Donatio Constantini או Constitutum domini Constantini imperatoris) הוא צו קיסרי רומי מזויף שחובר כנראה בין השנים 750 ל-800 לספירה.

מטרתו המדויקת של זיוף זה אינה ודאית לחלוטין, אך אין ספק שנועדה להגן על האינטרסים של האפיפיור. יש המשערים כי הסיבה לחיבור המסמך הייתה התמודדות מול התביעות של האימפריה הביזנטית או של מלך הפרנקים קרל הגדול, שנטל לעצמו סמכויות כשל אחד מקיסרי רומי במערב אירופה ואת התואר "קיסר הרומאים". עם זאת, נראה כי התאריך המוקדם יותר (750 לספירה) הוא הנכון ומשערים כי המסמך חובר בתקופת כהונתו של האפיפיור סטפנוס השלישי (הקרוי לעתים סטפנוס השני משום שסטפנוס השני המקורי מת משטף דם שלושה ימים לאחר שנבחר, בטרם הוכתר לאפיפיור, ולכן יש שנוהגים שלא לקחתו בחשבון האפיפיורים) בערך בשנת 752. על סמך המסמך המזויף שהציג סטפנוס השלישי בפני המנהיג הפרנקי פפין הגוץ (אביו של קרל הגדול), הבטיח הלה במסמך הקרוי "מתת פפין" להגן על האפיפיורים בפני הלומברדים ולהעניק לאפיפיור שטחים שנכבשו מהלומברדים ואת ה"אקסרכיה הביזנטית", המחוז הביזנטי שבירתו רוונה. מימוש הבטחתו של פפין אפשרה את הקמת מדינת האפיפיור ב-754 והפיכתו של האפיפיור למנהיג חילוני של מדינה זו.

המסמך חובר לכאורה על ידי קיסר רומא קונסטנטינוס, בן המאה הרביעית, והעניק לאפיפיור סילבסטר הראשון ולאפיפיורים שיבואו אחריו כיורשים של פטרוס את השליטה על העיר רומא שבאיטליה ובכל הקיסרות הרומית המערבית, בעוד שקונסטנטינוס ימשיך לשלוט על הקיסרות הרומית המזרחית מבירת האימפריה החדשה קונסטנטינופול. הטקסט טען כי המתת הוא התגמול של קונסטנטינוס לסילבסטר בשל ההדרכה בעיקרי האמונה הנוצרית שקיבל קונסטנטינוס ממנו, הטבלתו וריפויו בדרך נס מצרעת.

השימוש הוודאי הראשון במסמך היה באיגרת ששלח ב-1054 האפיפיור לאו התשיעי למיכאל קרולריוס, הפטריארך של קונסטנטינופול, ובה תבע את ההגמוניה על הכנסייה על סמך המתת. מכאן ואילך יש אסמכתאות לשימוש במסמך בידי האפיפיורים של ימי הביניים לשם חיזוק תביעותיהם להגדלת שטחי מדינת הכנסייה, להגברת עוצמתם כשליטים חילוניים באיטליה, ולביסוס תביעותיהם להגמוניה מול הכנסייה המזרחית (לימים הכנסייה האורתודוכסית). כל מי שכפר באמיתות המסמך הואשם במינות.

במשך תקופה ארוכה היה המסמך מקובל על הכל, על אף שאוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוקיע את המסמך כזיוף. המשורר דנטה אליגיירי קונן בקומדיה האלוהית כי מסמך זה הוא המקור לארציות של האפיפיורות. עם זאת, באמצע המאה ה-15, עם התחייה שחלה בלימוד הידע הקלאסי ועם התפתחות הקריאה הביקורתית החלה גם הכנסייה להבין כי בלתי אפשרי שהמסמך אמיתי.

ההומניסט לורנצו ואלה הוכיח ב-1440 כי ה"מתת" חייב להיות זיוף לאחר שניתח את השפה שבה כתוב המסמך והראה כי על אף שנעשה שימוש בניסוחים מתקופת הקיסרות בטקסט, לא ייתכן כי חלק מהלטינית במסמך נכתב במאה הרביעית. יותר מכך, חלק מהתאריכים המצוינים במסמך אינם מסתדרים עם התאריכים ההיסטוריים. חוקרים מתקופות מאוחרות יותר הוכיחו גם כי רכיבים נוספים במסמך כמו ריפויו של קונסטנטינוס בידי סילבסטר אינם אלא אגדה שנוצרה מאוחר יותר. מניתוח הטקסט ברור כי כותבי המסמך הסתמכו על הספר Vita S. Silvestri (חייו של סילבסטר הקדוש). החוקרים חלוקים לגבי מקום הזיוף. יש הסוברים כי נעשה ברומא ויש הסוברים כי נעשה באימפריה הפרנקית משם שהאזכורים הראשונים למסמך (המצויים בספרייה הלאומית בפריז) הם מעשי ידי כותבים פרנקים.