מוליך עצבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוליך עצבי או נוירוטרנסמיטר (neurotransmitter) הוא מולקולה העוברת בין תא עצב (נוירון) למשנהו. היא יוצאת מקצה שלוחה של תא המכונה אקסון כתוצאה מהיווצרות פולס חשמלי בגוף התא, עוברת בסינפסה, המרווח המצוי בין התאים, מגיעה לתא היעד (המכונה התא הפוסט סינפטי) ומשנה את המצב החשמלי בתא זה.
המוליכים העצביים הם אלו המאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במוח, ולפיכך לא ניתן להבין את מקורותיה העצביים של ההתנהגות האנושית מבלי להבין את תפקידם.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרה
מולקולה נחשבת למוליך עצבי, אם היא מקיימת את התנאים הבאים:
- החומר קיים בתא המוצא
- קיימים אנזימים לפירוקו בתא המוצא
- שחרור המוליך קשור לדחפים חשמליים בתא המוצא
- קיימים קולטנים (רצפטורים) בתא הפוסט סינפטי שקולטים את המוליך העצבי
- כשמונעים מהמוליך לצאת, לא חל שינוי בפעילותו של תא היעד
לא כל מוליך עצבי משפיע על כל קולטן במידה שווה. במהירות רבה מפרקים אנזימים את המוליך העצבי אחרי היצמדותו לקולטן, כדי לאפשר לתא לשוב ולהגיב. באופן כללי, ככל שזמן ההיצמדות ארוך יותר (affinity), כך השפעת המוליך גדולה יותר.
[עריכה] סוגי המוליכים
קיימים מאות מוליכים עצביים, ומולקלות נוספות המשמשות בהולכה העצבית צפויות להתגלות.
להלן יימנו העיקריים שבהם:
[עריכה] אצטילכולין
אצטילכולין הוא מוליך הקשור לזיכרון וללמידה - במוחן של חולדות בסביבה מרובת גירויים נמצאו ריכוזים גבוהים שלו. אגדת השוקולד ותרומתו להצלחה במבחנים נולדה משום שהאנזים יוצר האצטילכולין מצוי בו, אולם תרומתו הקוגניטיבית של השוקולד תואמת אמנם להגדלת הזכרון בקרב חולדות אך לא בקרב בני אדם (מוחו של בן אדם מוגן על ידי הBBB המונע מחומרים רבים לחדור לתוכו). על האזורים שבהם עובר האצטילכולין נמנה ההיפוקמפוס, מעבד הזכרונות, וכנראה בשל כך אין חולה האלצהיימר, שההיפוקמפוס שלו נפגע, מסוגל לאחסן זיכרונות לטווח ארוך.
לאצטילכולין קולטנים ניקוטיניים ומוסקריניים. לראשונים, הקולטים גם ניקוטין, יש השפעה מעוררת (ולכן הניקוטין ממריץ).
במוח קיים האנזים אסטרז, האחראי לפירוק האצטילכולין. פגיעה בחומר זה (שלה עלול לגרום גז עצבים) מובילה להצפה של המוח באצטילכולין ולסכנת חיים. האטרופין מסוגל לחסום קולטנים של אצטילכולין, ולפיכך הוא מהווה תרופה לגז עצבים, אם כי גם הוא מסוכן כשלעצמו.
[עריכה] הקטקולאמיניים
המוליכים הקטקולאמיניים הם הנוראדרנלין (שממנו מייצרת בלוטת האדרנל את האדרנלין) והדופמין.
הדופמין קשור לשני מסלולים מרכזיים במוח. הראשון הוא מסלול מוטורי, ונראה שמיעוט מולקולות דופמיניות שם קשור לפרקינסון ולשיתוק. השני הוא מסלול הקשור למערכת הלימבית ולרגשות, שם עודף בדופמין מוביל להזיות ולסכיזופרניה. בהכללה ניתן לומר שמחלת פרקינסון והסכיזופרניה הם שני קטבים מנוגדים, ואכן, תרופות מדכאות דופמין הניתנות לסכיזופרנים יוצרות סימפטומים כמו פרקינסוניים. לדופמין יש השפעה גם על תחושת רעב. הדופמין אחראי גם על היחס בין ציפיה-הגשמה במרכז העונג במוח. כל אימת שהאדם מגשים רצון או צורך, הנוירונים מפרישים מוליך עצבי זה באותו אזור. לקיחת סמים מציפה אזור זה בדופמין, וגורמת לתחושת עונג מלאכותי, שאינו בהקשר של הגשמה כל שהיא.
היעדר נוראדרנלין מקושר עם דיכאון. הדור החדש של התרופות האנטי דיכאוניות פוגע בתהליך הטבעי שבו תא המוצא שואב לתוכו שוב את רוב הנוראדרנלין שהוציא. תרופות אלו מאפשרות על ידי כך ליותר נוראדרנלין לצאת ולעבור בתאים (פעולה דומה מחולל הקוקאין על הדופמין)
חומר כימי בשם אדנוזין ממונה על מדידת כמות הקטקולאמיניים שיצאו בתא והגבלתה. פגיעה בפעילות האדנוזין גורמת ליותר קטקולאמיניים לצאת. זהו סוד פעולתו של הקפאין.
[עריכה] האינדולומיניים
ההורמון מווסת השעון הביולוגי מלטונין נמנה על האינדולומיניים, שכמו הקטקולאמיניים, הם צאצאים של המשפחה המונואמינית.
מוליך עצבי מרכזי אחר במשפחת האינדולמיניים הוא הסרוטונין.
כמו הנוראדרנלין, גם הסרוטונין חשוב במניעת דיכאון, והתרופות הפסיכיאטריות החדשות מנסות לפגוע גם בתהליך השאיבה מחדש (reuptake) שלו.
רוב האזורים הסרוטוניניים הם מחוץ למערכת העצבים המרכזית, אך בגרעין רפה שבמוח יש מרכז סרוטוניני חשוב, הקשור גם לשינה ולשובע. מזונות המכילים אנזימים מייצרי סרוטונין הם מרכיב חשוב בדיאטות. לעומת זאת, תפריט מופחת כולסטרול קשור לירידה ברמת הסרוטונין במוח, וכנראה לעלייה בתוקפנות. זו הסיבה שבעלי כולסטרול מועט מהווים קבוצת סיכון להתרחשותו של מוות אלים.
[עריכה] חומצות אמיניות
הרבה מוליכים עצביים מבוססים על אבני הבנין של חלבונים, החומצות האמיניות: GABA, גלוטמט, גליצין, היסטמין. ההיסטמין קשור לויסות מצבי עוררות ושינה. ככל שהוא מתמעט הגוף נע למצב של הרדמות. כמות מוגברת שלו גורמת לנדודי שינה, ואילו לקיחת תרופות אנטי-היסטמיניות גורם לתופעה של נמנמת והרדמות.
ה-GABA חשוב במיוחד בשל השפעתו העוצרת, וחומרים מרגיעים כמו ואליום מפעילים אותו. העדר GABA יכול ליצור עוויתות. GABA הוא בעל השפעה רחבה על מאות סוגים שונים של קולטנים.
[עריכה] נוירופפטידים
הנוירופפטידים הם מולקולות הקצרות מכדי להיקרא חלבון. עליהם נמנה חומר P, הממלא תפקיד חשוב בהעברת הכאב בעמוד השדרה, וכן האנדרופינים, השייכים לקבוצות החומרים שמפיק הגוף ודומים לאופיום. בשל כך, להם השפעה מרסנת על הכאב.
עוד ארבעה נוירוטרנסמיטרים חשובים הם וזופרסין שהוא בעצם הורמון נוגד השתנה (ADH), אוקסיטוצין, אנאנדמיד ואוקטופאמין.
