Web - Amazon

We provide Linux to the World


We support WINRAR [What is this] - [Download .exe file(s) for Windows]

CLASSICISTRANIERI HOME PAGE - YOUTUBE CHANNEL
SITEMAP
Audiobooks by Valerio Di Stefano: Single Download - Complete Download [TAR] [WIM] [ZIP] [RAR] - Alphabetical Download  [TAR] [WIM] [ZIP] [RAR] - Download Instructions

Make a donation: IBAN: IT36M0708677020000000008016 - BIC/SWIFT:  ICRAITRRU60 - VALERIO DI STEFANO or
Privacy Policy Cookie Policy Terms and Conditions
יוברט האמפרי - ויקיפדיה

יוברט האמפרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוברט האמפרי
הגדל
יוברט האמפרי

יוברט הורשיו האמפרי ג'וניור (27 במאי 1911 - 13 בינואר 1978), סגן נשיא ארצות הברית ה-38, סגנו של הנשיא ג'ונסון ומועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות אחריו, ב-1968.

פוליטיקאי פרוגרסיבי, סנאטור מוערך וידיד ישראל, האמפרי נקשר שלא בטובתו במדיניות ממשל ג'ונסון, ובעיקר בהימשכה של מלחמת וייטנאם. אף שהתנגד למלחמה, הוא לא התנער ממנה בפומבי, אם בגלל שהיה נאמן לנשיא ואם בגלל שחשש מעוצמת נקמתו הפוליטית. הוא זכה במועמדות מטעם מפלגתו, לאחר מאבק קשה בועידה הדמוקרטית הסוערת של 1968 בשיקגו. את הבחירות לנשיאות הפסיד לריצ'רד ניקסון הרפובליקני בפער קטן.

תוכן עניינים

[עריכה] ראשית דרכו

האמפרי נולד בדקוטה הדרומית וגדל בדנבר. ב-1932 פרש מלימודיו כדי לסייע לאביו, שהיה רוקח, להציל את העסק המשפחתי שנקלע לקשיים. לאחר מכן שב לספסל הלימודים וקיבל תארים מאוניברסיטאות מינסוטה ולואיזיאנה. בימי מלחמת העולם השנייה עבד כפרשן ברדיו.

ב-1945 נבחר לראש העיר מינאפוליס. לאחר שתי כהונות עוקבות בתפקיד זה, התמודד ב-1948 על מושב בסנאט מטעם מדינת מינסוטה וזכה בו.

[עריכה] הוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1948

בוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית ב-1948, היה זה נאומו הנודע של האמפרי שדחף את המפלגה לאמץ מצע ליברלי, שעיקרו פעולה למען זכויות אזרח:

"לאלו האומרים, ידידָי, לאלו האומרים שאנו נחפזים בעניין זה של זכויות האזרח, להם אני אומר: אנו מאחרים ב-172 שנים!"[1]

לא הכול במפלגה הדמוקרטית צידדו בזכויות האזרח כהאמפרי. צירי הדרום זעמו על מה שהם ראו כפגיעה בזכויות המדינות הבודדות, לפעול (או שמא לא לפעול) בנושא זכויות האזרח, בקצב ובאופן שהן רואות לנכון. רבים מהם פרשו והקימו את המפלגה ה"דיקסיקראטית", בראשות סטרום ת'רמונד. בדיוק מכך חשש הנשיא הארי טרומן, על כן העדיף מצע מרוכך בעניין זכויות האזרח. אולם פעולתו של האמפרי כנראה עזרה לטרומן להיבחר מחדש יותר משהזיקה, שכן הביאה לו את קולותיהם של שחורים ולבנים מתונים, כמשקל נגד לקולות שאיבד בדרום.

באותה השנה נבחר האמפרי כאמור לסנאט. בחמש הכהונות שלו בסנאט התמיד להיות מהמובילים והדוחפים לקידום זכויות האזרח.

[עריכה] סנאטור

האמפרי החל את כהונתו בסנאט ב-3 בינואר 1949. פעמיים נבחר מחדש, ב-1954 ושוב ב-1960. הוא זכה לכינוי של כבוד, "הלוחם המאושר" (the happy warrior), על שם גיבור שירו של ויליאם וורדסוורת. הלוחם המאושר האמפרי לחם למען נושאים פרוגרסיביים מגוונים: זכויות האזרח, איכות הסביבה, הגבלת תפוצת נשק גרעיני וניסויים בו, תלושי מזון ועוד.

הוא הואשם על ידי הרפובליקנים ביחס סלחני לקומוניזם, האשמה שבימי המקארתיזם לא הייתה חמורה ממנה, אף שברקורד שלו רשומים היו מאבקים עיקשים במפלגה הקומוניסטית במדינתו מינסוטה.

ב-1961 נבחר על ידי הדמוקרטים בסנאט כמצליף הרוב, עמדת הנהגה שאפשרה לו לסייע לנשיא ג'ונסון לחוקק את חוק זכויות האזרח של 1964.

[עריכה] סגן הנשיא

האמפרי ניסה להתמודד בבחירות המקדימות של 1960 מול קנדי, אולם הובס על ידו. יורשו של קנדי, לינדון ג'ונסון, בחר בהאמפרי כמועמד לסגן הנשיא בבחירות של 1964. הטקסאני המנוסה העריך נאמנות אישית מעל הכל, והוא זכה לנאמנות מוחלטת מצד האמפרי. כסגן הנשיא הוא הגן על עמדת הממשל, שאמנם תאמה את עמדתו בנושאים החברתיים-כלכליים, אך לא כן בנושא שהפך מרגע לרגע להיות הנושא היחיד בעיני הציבור - המעורבות האמריקנית הצבאית בוייטנאם, שהיקפה הלך וגדל תחת ג'ונסון.

הכינוי "הלוחם המאושר" זכה כעת לפרשנות אחרת לגמרי, כאשר האמפרי צויר כ"נץ" וכתומך נלהב במלחמה.

[עריכה] 1968

לינדון ג'ונסון יכול היה, לפי הוראת התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית, להתמודד על כהונה נשיאותית נוספת ב-1968. אולם הוא בחר שלא לעשות כן: ב-31 במרץ 1968 הוא הודיע בנאום לאומה כי הוא "לא יבקש ולא יקבל" את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לכהונה נוספת כנשיא.

הפצצה שהטיל ג'ונסון הפכה את 1968, שכבר החלה להתפתח כשנת בחירות לא רגילה, לאחת הסוערות שבהן. יוג'ין מקארתי כבר הציג את מועמדותו בבחירות המקדימות - כנגד הנשיא המכהן ג'ונסון - ובמהרה נוסף עליו בובי קנדי, שכמו מקארתי קרא תיגר על ג'ונסון בנושא מלחמת וייטנאם.

שני מעשי רצח פוליטיים, האחד של אותו קנדי והשני של מרטין לותר קינג, השפיעו על מערכת הבחירות ב-1968. אל הוועידה הלאומית הדמוקרטית בשיקגו הגיע האמפרי כמועמד הממסד, הפרו-מלחמתי והנתמך על ידי ג'ונסון והמכונה המפלגתית. מולו התייצב, בהעדרו של קנדי, יוג'ין מקראתי כמועמד האנטי-מלחמתי, מועמדם של בני הדור הצעיר, של ההיפיים ושל אנשי תנועת השלום.

הוועידה התנהלה תוך כדי אלימות כבדה ברחובות, שלה היו אחראים שוטריו של ראש העיר דיילי, לפחות באותה המידה שהיו אחראים לה המפגינים שהגיעו מכל קצווי ארצות הברית. בסופו של דבר הצליח האמפרי לגבור על מקארתי ולזכות במועמדות. אולם הוא הגיח מן המאבק בעמדה חלשה, לעומת המועמד הרפובליקני ניקסון שנבחר ברוב גדול ללא כל בעיה.

הבחירות הכלליות התנהלו סביב נושא המלחמה וסביב נושא החוק והסדר. ניקסון היטיב לנצל את ארועי שיקגו, כמו גם מהומות אחרות שפרצו ברחבי הארץ באותה שנה, כדי לפנות לבני המעמד הבינוני והמרכז הפוליטי ולהבטיח להם יד קשה בשמירה על הסדר. בעניין וייטנאם הבטיח ניקסון להביא לסיום מכובד של המלחמה, בלא לפרט כיצד יעשה זאת.

לקראת יום הבחירות הצליח האמפרי לצמצם את הפער הגדול שהיה בינו ובין ניקסון, בין השאר הודות ל"הפתעת אוקטובר" שהכין ג'ונסון, בדמות שיחות השלום בפריז. בסופו של דבר הפסיד את הבחירות בהפרש קטן של 0.7% מהקולות. דעות הפרשנים חלוקות האם מועמדותו העצמאית של מושל אלבמה ג'ורג' ואלאס פגעה יותר בהאמפרי או בניקסון במערכת הבחירות הזו.

[עריכה] אחרית ימיו

האמפרי לא תיכנן לשוב לחיים הפוליטיים לאחר ההפסד. הוא החל ללמד מדעי המדינה באוניברסיטה ובמכללה במינסוטה. אולם ב-1970 ניקרתה בפניו הזדמנות אירונית לשוב לסנאט, לא למושב "שלו", אותו פינה ב-1964, אלא למושב השני של מדינת מינסוטה, שאותו אייש יריבו יוג'ין מקארתי. מקארתי איבד את כוחו הפוליטי בעקבות השתלשלות האירועים ב-1968. הוא החליט שלא לעמוד לבחירה מחדש, לנוכח סיכוייו הדלים. האמפרי רץ במקומו וזכה בכהונה רביעית בסנאט.

הוא ניסה לזכות בסיבוב נוסף מול ניקסון ב-1972, אולם המפלגה הדמוקרטית פנתה באותה שנה הרחק שמאלה והציבה בראשה את ג'ורג' מקגוורן. ב-1976 הוא נבחר מחדש לסנאט, בפעם החמישית והאחרונה, ושוב הפעם גישש בניסיון לזכות במועמדות לנשיאות, בה זכה לבסוף ג'ימי קרטר.

גם בקדנציות המאוחרות של האמפרי בסנאט, הוא המשיך לפעול בנושאים פרוגרסיבים. ב-1974 ניסה להעביר חוק שיחייב את הממשלה (ואת הפדרל רזרב) לתעסוקה מלאה. החוק עבר לבסוף בגרסה מוחלשת, ב-1978.

ב-16 באוגוסט 1977 הודיע בפומבי על כך שחלה בסרטן סופני. כשמת, מספר חודשים לאחר מכן, מינה מושל מינסוטה את אישתו מיוריאל להמשיך את כהונתו.

לאחר מותו העניק לו קרטר, ב-1980, את מדליית החרות הנשיאותית.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ רוצה לומר, ראוי היה להקנות זכויות אזרח לכל כבר ב-1776, שנת הכרזת העצמאות האמריקאית

[עריכה] קישורים חיצוניים

Our "Network":

Project Gutenberg
https://gutenberg.classicistranieri.com

Encyclopaedia Britannica 1911
https://encyclopaediabritannica.classicistranieri.com

Librivox Audiobooks
https://librivox.classicistranieri.com

Linux Distributions
https://old.classicistranieri.com

Magnatune (MP3 Music)
https://magnatune.classicistranieri.com

Static Wikipedia (June 2008)
https://wikipedia.classicistranieri.com

Static Wikipedia (March 2008)
https://wikipedia2007.classicistranieri.com/mar2008/

Static Wikipedia (2007)
https://wikipedia2007.classicistranieri.com

Static Wikipedia (2006)
https://wikipedia2006.classicistranieri.com

Liber Liber
https://liberliber.classicistranieri.com

ZIM Files for Kiwix
https://zim.classicistranieri.com


Other Websites:

Bach - Goldberg Variations
https://www.goldbergvariations.org

Lazarillo de Tormes
https://www.lazarillodetormes.org

Madame Bovary
https://www.madamebovary.org

Il Fu Mattia Pascal
https://www.mattiapascal.it

The Voice in the Desert
https://www.thevoiceinthedesert.org

Confessione d'un amore fascista
https://www.amorefascista.it

Malinverno
https://www.malinverno.org

Debito formativo
https://www.debitoformativo.it

Adina Spire
https://www.adinaspire.com