חטיבה 55
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבה 55 (במלחמת יום הכיפורים - חטיבה 247) היא חטיבת מילואים של הצנחנים, שהוקמה רשמית ב-1966 (על-בסיס גדודים שהתהוו במשך כשנתיים). במלחמת ששת הימים, תחת פיקודו של אל"מ מוטה גור, הובילה החטיבה את הקרב לשחרור ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים, תחת פיקודו של אל"מ דני מט, הובילה החטיבה את קרב הצליחה אל הגדה המערבית של תעלת סואץ (מבצע אבירי לב).
תוכן עניינים |
[עריכה] היווסדות
בשנת 1962, על בסיס מחלקת הסיירים והצלפים בחטיבה 80 (מילואים) של הצנחנים, קיבץ מיכה בן-ארי ("קפוסטה") לוחמים ותיקים יוצאי יחידה 101 עם ותיקי פלוגה א' של גדוד 890 ויוצאי הסיירת הסדירה של חטיבת הצנחנים הסדירה, והקים את פלוגת הסיור במילואים הראשונה של הצנחנים.
גדוד המילואים הראשון של הצנחנים, גדוד 771 (מאוחר יותר הפך לגדוד 28) הוקם ערב מבצע קדש. לוחמיו הראשונים היו בוגרי השירות בגדוד 890 של תקופת פעולות התגמול. הגדוד שובץ כאחד מגדודי חטיבת הצנחנים הסדירה, יחד עם גדוד 890 וגדוד של הנח"ל המוצנח. שיבוץ זה חייב את לוחמיו (אז עדיין צעירים בשנות ה- 20 של חייהם) להשתלב בסטנדרט הלחימה והאימונים של הצנחנים הסדירים.
במבצע קדש היה הגדוד חלק מחטיבה הסדירה (202, אח"כ 35) שהשתלטה במבצע מוצנח וקרקעי על ציר כונתילה–המיתלה במרכז סיני. הגדוד, שהיה רכוב על משאיות-ענק, כמעט ולא השתתף בקרבות. לאחר המלחמה התגבש הגדוד בסדרה ארוכה של אימונים ותעסוקות מבצעיות, עד שהפך למודל של גדוד צנחני מילואים. בראשית ימיו פיקדו על הגדוד כמעט כל מג"די 890 לאחר שסיימו את תפקידם בגדוד הסדיר, ובמיוחד בלט בהם דני מט ששימש פעמיים כמג"ד, משך תקופה של כשנתיים בכל פעם. ב-1961 מונה יוסי פרדקין כמג"ד המילואים הראשון (שפיקד על הגדוד עד לאחר מלחמת ששת הימים), ומאז פיקדו על הגדוד רק מג"דים שצמחו בתוכו. ב-1964 הוחלט על הקמת חטיבת צנחני מילואים נוספת לחטיבה 80 (שהוקמה אחרי מבצע קדש), שהגרעין שלה יהיה גדוד 28. הגדוד הוחלף בחטיבה 35 על ידי גדוד 202, שהוקם לשם החלפה זאת. רבים מסגל הפיקוד של הגדוד הוצבו במפקדת החטיבה החדשה.
בתחילת 1965 הועברו כ-1200 צנחני מילואים ששוחררו זה עתה מהשירות הסדיר, במקביל להעברת גדוד המילואים 28 מהחטיבה הסדירה, וביחד היוו את הבסיס לחטיבה החדשה. בשלב ראשון הוקם גדוד 66 והוקמה תשתית ליחידות חטיבתיות (יח"טיות). סגל גדוד 66 התבסס על מפקדים ותיקים מחטיבת המילואים הותיקה וקצינים זוטרים משוחררי השירות הסדיר. מפקדו הראשון של הגדוד, יוסי יפה, ששרת כמפקד סיירת הצנחנים, בנה את הגדוד במתכונת היחידות ה"משפחתיות". סגנו של יוסי, דורון מור, מחנך ומורה, תרם לאוירת האחריות ההדדית. השילוב של מפקדים ותיקים בעלי נסיון קרבי עשיר וחיילים צעירים אחרי שירות סדיר, הפך את הגדוד ליחידה מלוכדת שהוכיחה את עצמה בקרבות בהם עמד הגדוד להשתתף.
בקיץ 1966 מונה אל"מ מרדכי (מוטה) גור כמפקד החטיבה וסא"ל משה פלס (סטמפל) מונה לסגנו. בהנהגתם הנמרצת הוכנה החטיבה להשתלבות ב"חוד החנית" של סדר הכוחות בצה"ל.
גדוד 71, הגדוד הצעיר של חטיבה 55, הוקם במהלך שנת 1966 ואוייש על-ידי לוחמים ומפקדים צעירים ששרתו בגדוד 890 ובגדוד 50 של הנח"ל. לתפקיד המג"ד מונה עוזי עילם, צנחן ותיק ולוחם בעל נסיון קרבי עשיר דרך פעולות התגמול ומבצע קדש. הגדוד סיים אימון הקמה בפברואר 1967, ועכשיו הייתה החטיבה כולה מוכנה לאימון חטיבתי מלא שתוכנן להתבצע באוגוסט 1967, שהתבטל כמובן עקב המלחמה שפרצה ביוני.
במלחמת ששת הימים תוכננה הסיירת למבצע מיוחד מעבר לקווי האויב. ההתפתחויות המהירות בתמונת הקרב גרמו לביטול המשימה והסיירת, יחד עם חטיבה 55 כולה שמשימותיה בחזית הדרום בוטלו, עלתה לירושלים בה פתחו הירדנים באש והשתתפה בקרב לשחרור ירושלים, לחמה בעיר העתיקה ושחררה את הכותל המערבי, הר הבית והעיר העתיקה כולה. בשנים 1970–1967, במהלך מלחמת ההתשה, השתתפה החטיבה באופן אינטנסיבי בלחימה, במרדפים בבקעה ובמלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ. במלחמת יום הכיפורים ב-1973 צלחה את תעלת סואץ וניהלה קרבות להרחבת ראש הגשר בגדה המערבית, במסגרת אוגדה 143 תחת פיקודו של אלוף אריאל שרון. במלחמת שלום הגליל ב-1982 השתתפה החטיבה בקרבות בגזרה המרכזית של מרחב אגם קרעון. בכל שנות קיומה, ביצעה חטיבה 55 פעילויות בט"ש (ביטחון שוטף) בקו הראשון של יחידות המילואים בצה"ל.
[עריכה] לחימה
[עריכה] במלחמת ששת הימים
ב-23 במאי 1967 סגרו המצרים את מיצרי טיראן בפני שיט ישראלי. כוחות האו"ם עזבו את חצי האי סיני ורצועת עזה לפי בקשת מצרים, וישראל גייסה את כוחות המילואים שלה. לחטיבה 55 הוגדרה משימת צניחה בעורף הכוח המצרי באל עריש. יחידת נ"ט סדירה מסופחת לחטיבה, וכן יחידות ארטילריה מוצנחת. ב-5 ביוני, עם שחר, פתח חיל האוויר במבצע מוקד - תקיפת שדות התעופה במצרים, סוריה, ירדן ועיראק, וכוחות שריון וחי"ר פתחו במתקפה יבשתית בדרום.
בשעה 14:30 מגיעה פקודה להעלות גדוד לירושלים, לתגבור כוחות פיקוד המרכז עקב חשש ממתקפה ירדנית. הירדנים החלו מפגיזים את העיר, וכל החטיבה קיבלה פקודה לעלות. החיילים מתפזרים ברחובות בית-הכרם, מתארחים בבתי התושבים ומתארגנים ללחימה בשטח בנוי ולפריצת גדרות ושדות מוקשים. בשעת ה"ש", שעה 02:00, עולה מפקדת החטיבה על גג בית מס' 13 ברחוב יואל, מכאן תפקד על הקרב בשעות הקרובות. פלוגת טנקים מגדוד 182 סייעה במשך שעה ורבע של קרב ההבקעה, בהיותה כל העת תחת הפגזה ארטילרית. בין הטנקים לפניהם ולידם, פעלה פלוגת החה"ן (חיל הנדסה) החטיבתית בפריצת דרך לטנקים בתוך שדות המוקשים ואל תוך העיר. עם השלמת הפריצה לעיר חודרים הטנקים פנימה ומסייעים לגדודים בלחימה.
[עריכה] בגבעת התחמושת
בגזרת בית הספר לשוטרים פרץ גדוד 66 של יוסי יפה. תוך ספיגת הפגזה ארטילרית כבדה תפסו הכוחות את עמדותיהם. פלוגה ד' החלה בפריצת הגדרות, והטנקים מגדוד 182 שסופחו לחטיבה ירו ללוחמים מעל הראש. זרקורים, נורי תאורה, פצצות תאורה ודליקה במחסן האירו את כל השטח.
הגדוד כולו נדחף קדימה. פלוגה א' פורצת אל תוך בית-הספר לשוטרים, ופלוגה ב' של דודיק רוטנברג ממשיכה בטיהור תעלת-הקשר בין בין-הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. מתחילים לחימה בתעלות על גבעת התחמושת. הפלוגה של דודיק רוטנברג פורצת פנימה, ומתחילה בלחימה בתעלות: טיהור עמדות, זריקת רימונים, "תעלה צרה, קשה לרוץ" - הפלוגה מתפצלת ומגיעה קצה התעלה. המשימה בוצעה, ויש נפגעים רבים גם לכוחותינו וגם לכוחות האויב.
פלוגה ג' עוברת בפירצת הגדר. מכונית התחמושת מתפוצצת. הלוחמים פורצים אל בין מבני המגורים: רימון, צרור, "טוהר!", הלאה. צרור, "טוהר!", הלאה. כל אותו הזמן ממשיכים פגזי התותחים לנחות על גבעת התחמושת. המחלקות נעות קדימה, והמ"פ מבקש "חדל": הריצה של הלוחמים מהירה ומשיגה את הפגזים. המחלקות נעות לאורך הכביש. כיתה אחת מסתערת בחזית ונפגעת מאש האויב. מחלקות וכוחות אחרים של הגדוד מתקדמים במקומות נוספים, מטהרים תעלות ובונקרים. לכולם נפגעים רבים. בסופו של דבר הם מגיעים לבונקר הגדול, הוא מתפוצץ ובכך הושלם כיבושה של גבעת התחמושת. מאוחר יותר חברו לגדוד 71 של עוזי עילם, והדרך להר הצופים המכותר פתוחה. בקרב על גבעת התחמושת נפלו שלושים ושישה לוחמים.
[עריכה] בהר הצופים ומזרח ירושלים
עם כיבוש מוזיאון רוקפלר בבוקר היום השני למלחמה (ה-6 ביוני) הושלמה ההשתלטות על ירושלים הערבית. הוחל בתכנון כיבושה של העיר העתיקה, ומפקדת החטיבה מתמקמת בחצר המוזיאון. עם רדת הערב החלה ההתקפה על אוגוסטה ויקטוריה. הטנקים מגדוד 182 פתחו באש חיפוי ורתק, וגדוד 71 של עוזי עילם החל לנוע אל עבר ואדי ג'וז. בחשיכת הלילה החטיאו הטנקים פנייה בכביש והמשיכו על עבר הגשר על נחל קדרון. הסיירת נשלחה להחזירם לתוואי המתוכנן. הטנקים והסיירת נקלעו לאש תופת במורד הכביש, וכל הלילה לחמו הטנקיסטים ולוחמי הסיירת לפנות את נפגעיהם. ידיעות על שינוי מהותי בעוצמת כוחות האויב גורמים לדחיית ההתקפה לבוקר.
עם בוקר היום השלישי למלחמה (ה-7 ביוני) החלה המתקפה: גדוד 66 עם טנקים להר הצופים, גדוד 71 לואדי ג'וז, גדוד 28, סיירת 77, סיירת 75 והטנקים מגדוד 182 למרחב מוזיאון רוקפלר. בשעה 08:00 החלו רביעיות של מטוסים להפציץ את מערכי אוגוסטה ויקטוריה, על הר הצופים החלו בפינוי מוקשים, ועם תום ההפצצה האווירית הונחתה אש ארטילרית לריכוך היעדים. הטנקים נשלחו קדימה, גדוד 71 התפרס והחל לטפס לעבר מוצבי אוגוסטה ויקטוריה. במקביל פותח גדוד 66 בהתקפה: הר הצופים נשאר מאחור, גבעת אוגוסטה ויקטוריה כוסתה במטר פגזים ופצצות, בונקרים ועמדות התפוצצו, והכוחות הירדנים נסוגים. ממורדות ואדי ג'וז מטפסים לוחמי גדוד 71 במהירות במדרון התלול. פלוגות הגדוד נכנסות לתעלות ולצריפים ומתחילות בטיהור, סיירת 75 נשלחה אחרי הטנקים שהתקרבו לצומת א-טור – אוגוסטה ויקטוריה, ומצטרפים אליה מפקדת החטיבה עם סיירת 77.
[עריכה] בעיר העתיקה
בצהריים הגיע אישור לכיבוש העיר העתיקה. משימות הטיהור של העיר העתיקה חולקו בין הגדודים: גדוד 28 - דרך שכם, גדוד 71 – מרכז העיר, גדוד 66 – שער האשפות ושער ציון. היעד נקבע בכותל המערבי. כבר בשטח ההערכות, ברחוב שמואל הנביא, נפגע גדוד 28 של יוסי פרדקין ועימו הסיירת החטיבתית מההפגזה הירדנית. עשרות לוחמים מפונים אחורה, והגדוד ממשיך קדימה.
ההפגזה ניתקה את הפלוגה המסייעת מהגדוד. עם סיום פינוי הנפגעים פנתה הפלוגה מזרחה ונעה בהתאם לתוכנית הראשונית אל עבר מוזיאון רוקפלר. בחיפוי אש מזנק הכוח אל עבר שער הכניסה לחצר המוזיאון ופורץ אל הדלת הראשית. הירדנים שולטים על השטח בצליפות ורימונים מחומת העיר העתיקה. במקביל פורץ כוח אחר אל החצר העורפית של המוזיאון, ובקרב פנים אל פנים מטוהרים מטע הזיתים והחצר. תחת צליפות ישירות מהחומה וזריקת רימונים הדדית, פורצים הכוחות פנימה, מטהרים את המבנה ומורידים את דגל ירדן מהתורן. דגל ישראל מונף על המוזיאון, וממערב נתפסו בית הקברות ומלון ריבולי. נוצר הבסיס לפריצה אל העיר העתיקה.
הכוח העיקרי של הגדוד פתח בטיהור דרך שכם בכיוון חומת העיר העתיקה. בית החצר, בית העמודים, בית הספר ו-ימק"א טוהרו, ולוחמי פלוגה א' משתלטים על מעבר מנדלבאום. כוחות הגדוד נעים לעבר שער שכם, ונפתחת עליהם אש קטלנית. לאורך הרחוב מתנהל קרב מדלת לדלת, מקיר לקיר, מפינת רחוב אחת אל הבאה אחריה. הירדנים צולפים, פצצות מרגמה נוחתות, בזוקות, ררנ"טים ורימוני יד מתפוצצים, לוחמים רבים נפגעים. התנועה ברחוב דו-סיטרית: מי שיכול נע קדימה, והנפגעים מפונים לאחור. כוח אחר נע בצד הסמטה. ראשוני הלוחמים נכנסים לטהרה, ושלושה לוחמים נופלים מאש הנפתחת עליהם מבונקר שנמצא בקצה השני. כוח טנקים חובר אליהם ומחסל את הבונקר. הדרך אל חומת העיר העתיקה נפתחה. בקרבות בעיר העתיקה נפלו עשרים ותשעה לוחמים.
[עריכה] סיכום הקרבות
בקרב לשחרור ירושלים נפלו כמאה לוחמים מהגדודים, הסיירת, מפקדת החטיבה והיחידות החטיבתיות האחרות. 26 עיטורים ועוד צל"שים רבים הוענקו לחייליה על-ידי הרמטכ"ל. הקרב על גבעת התחמושת וכמה מהלוחמים בו תועדו בשירו של יורם טהרלב גבעת התחמושת. לעשרה מלוחמי הקרב הוענקו צל"שים, בהם גם איתן נאוה שנפל בקרב ועוטר מאוחר יותר בעיטור הגבורה (הוא "איתן" הנזכר בשיר).
[עריכה] במלחמת יום הכיפורים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
