זולטאן קודאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זולטאן קודאי (16 בדצמבר, 1882 - 6 במרץ, 1967) היה מלחין, אתנומוזיקולוג, בלשן ופילוסוף הונגרי.
קודאי נולד אמנם בקצ'קמט, אך רוב ילדותו עברה עליו בגאלאנטה ובנאג'סומבאט (כיום טרנאבה, סלובקיה). אביו היה מוזיקאי חובב נלהב, וקודאי למד לנגן בכינור בילדותו. כן שר במקהלת כנסייה וכתב מוזיקה, אם כי השכלתו המוזיקלית הרשמית הייתה זעומה.
בשנת 1900 נכנס קודאי לאוניברסיטת בודפשט ללמוד שפות מודרניות, והחל ללמוד מוזיקה באקדמיה על שם פרנץ ליסט בבודפשט, שם למד קומפוזיציה אצל הנס קסלר.
קודאי, שהיה בין הראשונים שניגשו ברצינות לחקר השיר העממי, היה לאחת הדמויות החשובות ביותר בראשיתו של תחום האתנומוזיקולוגיה. החל בשנת 1905 יצא אל כפרים נידחים לאסוף שירים ובשנת 1906 כתב את התיזה שלו על שיר העם ההונגרי ("מבנה הבתים בשיר העם ההונגרי"). בערך באותו זמן פגש את המלחין בלה ברטוק והציג לפניו את שירי העם ההונגריים. השניים פירסמו יחדיו כמה קבצים של מוזיקה עממית וביצירות של שניהם ניכרת השפעתה של מוזיקה זו.
אחרי שקיבל את תואר הדוקטור בפילוסופיה ובלשנות, נסע קודאי לפאריז ושם למד אצל שרל וידור. בפאריז גילה את המוזיקה של קלוד דביסי וקלט את השפעותיה. בשנת 1907 חזר לבודפשט והתמנה שם לפרופסור באקדמיה למוזיקה. הוא המשיך במסעותיו לאיסוף מוזיקה עממית במהלך מלחמת העולם הראשונה, שלא עצרה בעדו.
במשך כל אותו זמן המשיך קודאי להלחין והפיק שתי רביעיות מיתרים, סונטות לצ'לו ופסנתר ולצ'לו סולו (אופוס 8, 1915), ודואו לכינור וצ'לו, אבל בהצלחה ממשית זכה רק בשנת 1923, כאשר נוגנה יצירתו פסאלמוס הונגריקוס (תהילים הונגריים) בביצוע בכורה, בקונצרט חגיגות היובל לאיחוד בודה ופשט (באותו אירוע נוגנה גם "סוויטת מחול" של ברטוק). בהמשך להצלחה זו, סייר קודאי ברחבי אירופה לנצח על המוזיקה שלו.
בהמשך החל קודאי לגלות עניין רב בבעיות החינוך המוזיקלי וכתב כמות גדולה של מוזיקה חינוכית לבתי ספר, ואף ספרים באותו נושא. לעבודתו בתחום זה הייתה השפעה עמוקה על החינוך המוזיקלי, הן בארצו והן מחוצה לה. כמה פרשנים מתייחסים לרעיונותיו כ"שיטת קודאי", אם כי נראה שזה כינוי מטעה, שכן קודאי לא יצר שיטה מקיפה, למעשה, אלא קבע מערכת עקרונות שיש למלא אחריהם בחינוך המוזיקלי. ראה גם: Kodály Hand Signs.
קודאי המשיך גם להלחין להרכבים מקצועיים, עם "מחולות מארוז'ק" (1930, בגרסאות לפסנתר סולו ולתזמורת מלאה), "מחולות גאלאנטה" (1933, לתזמורת), "וריאציות הטווס" (1939 , בהזמנת תזמורת קונצרטחבאו לחגיגות היובל לייסודה) וה"מיסה ברוויס" (1944, לסולנים, מקהלה, תזמורת ועוגב), בין יצירותיו המוכרות יותר. הסוויטה מן האופרה שלו "הארי יאנוש" (1926) התפרסמה גם היא ברבים, אם כי הפקות של האופרה במלואה היו מעטות.
קודאי נשאר בבודפשט בשנות מלחמת העולם השניה ופרש מן ההוראה בשנת 1942. בשנת 1945 היה לנשיא המועצה ההונגרית לאמנויות, ובשנת 1962 קיבל את אות הרפובליקה העממית של הונגריה. שאר המשרות שהחזיק בהן היו נשיאות המועצה הבינלאומית למוזיקה עממית ונשיאות כבוד של האגודה הבינלאומית לחינוך מוזיקלי. הוא מת בבודפשט בשנת 1967, אחת הדמויות המכובדות והנודעות ביותר בעולם האמנות ההונגרי.
בשנת 1966, שנה לפני מותו של קודאי, הוקמה רביעיית קודאי, רביעיית מיתרים המנציחה את שמו.
