ועדת השמות הממשלתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ועדת השמות הממשלתית היא ועדה מדעית ציבורית הממונה על ידי ממשלת ישראל, ועוסקת בקביעת שמות ליישובים ולנקודות נוספות במפת ישראל. החלטות הוועדה מחייבות את מוסדות המדינה.

ועדת השמות הראשונה נוסדה בהוראת הנציב העליון סר הרברט סמואל על ידי הקק"ל בשנת 1922 ונקראה "ועדת שמות היישובים על יד קק"ל".

הוועדה פעלה במתכונת זו עד שנת 1950 ואז קיבלה מעמד ממלכתי בעל תוקף חוקי והוכפפה כיחידה למשרד ראש הממשלה. ב"ועדת שמות היישובים על יד קק"ל" הראשונה היו שלושה חברים: דוד ילין, יצחק בן צבי ואברהם יעקב ברוור. כיום יש לקק"ל נציג אחד קבוע בועדת השמות.

במשך 50 שנות קיומה קבעה הוועדה קרוב ל־9,000 שמות , בין היתר ל:

שמות ליישובים כפריים ועירוניים (מעל 1200 שמות).
שמות למוקדי תעסוקה שמחוץ לתחום יישוב
שמות למחלפים וצמתים
שמות לעצמים גיאוגרפיים
שמות לאתרי הנצחה
שמות לפארקים
שמות לאתרי תיירות
שמות למעברי גבול
שמות לצירי תחבורה
שמות לקוי דואר נע

בין יתר תפקידי הוועדה עדכון שוטף של רשימת שמות היישובים בגופים הבאים:

משרד הפנים (מרשם התושבים)
רשות הדואר (החותמות, הבולים, מרכזיות וספרי הטלפונים)
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (רשימת היישובים, אוכלוסייתם וסמליהם)
מע"צ (השילוט בדרכים)
המרכז למיפוי ישראל (עדכון המפות הרשמיות של ישראל)
משרד הבינוי והשיכון

הוועדה מפרסמת את החלטותיה בדפי מידע המופצים לכל משרדי הממשלה, ולמאות גורמים במדינה, ב"רשומות" (ילקוט הפרסומים), ולאחרונה גם בשנתון הממשלה.

במהלך שנת 1999, ובמסגרת חגיגות שנת היובל פרסמה ועדת השמות את: "אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, חמישים שנות התיישבות". האטלס כולל את שמותיהם של תשע מאות יישובים שהוקמו בין השנים 1948-1998. באטלס מצוין מיקומם של היישובים, מקור השמות וכל הנתונים הסטטיסטים כמו צורת היישוב, ההשתייכות הארגונית, המעמד המוניציפלי ושנת ההתיישבות.

חברים בוועדה: היסטוריונים, גאוגרפים, ארכיאולוגים, אנשי מקרא ולשון, נציגי משרד הפנים, התחבורה (מע"צ), משרד הבינוי והשיכון (המרכז למיפוי) וקק"ל. הוועדה מונה 24 חברים, ויש לה שלוש ועדות משנה: יישובית, גיאוגרפית והיסטורית.

[עריכה] חברי הועדה (2005)

פרופ' אברהם בירן - יו"ר הוועדה, ארכיאולוג
אדריכל אבינועם אבנון - משרד התחבורה, מע"צ
מר עזריה אלון - החברה להגנת הטבע
פרופ' יהושע בן אריה - המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית
פרופ' משה ברור - המחלקה לגאוגרפיה, אוניברסיטת תל אביב
מר מגן ברושי – מוזיאון ישראל
גב' אסתר גולדנברג – בלשנית, האקדמיה ללשון עברית
פרופ' עמירם גונן - המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית
פרופ' אבינועם דנין - המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית
מר יהודה זיו - יו"ר ועדת המשנה לשמות יישובים, גאוגרף, נציג צה"ל
פרופ' משה כוכבי - החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום אוניברסיטת ת"א
מר אבי גורן - נציג קק"ל
ד"ר זאב משל - גאוגרף וארכיאולוג, אוניברסיטת תל אביב
פרופ' דב ניר - המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית
פרופ' זאב ספראי - המחלקה ללימודי ארץ ישראל, אוניברסיטת בר-אילן
ד"ר שוקרי עראף – אוניברסיטת חיפה
פרופ' יורם צפריר - יו"ר ועדת המשנה לשמות היסטוריים, המחלקה לארכיאולוגיה, האוניברסיטה העברית
פרופ' נפתלי קדמון - יו"ר ועדת המשנה לשמות גאוגרפיים, קרטוגרף, האוניברסיטה העברית
פרופ' זכריה קלאי - המחלקה לארכיאולוגיה, האוניברסיטה העברית
פרופ' ריכב רובין - המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית
מר בנימין ריקרדו - גאוגרף, נציג משרד הפנים
מר ברוך פרצמן - גאוגרף, נציג המרכז למיפוי ישראל
פרופ' משה שרון - המכון ללימודי אסיה ואפריקה, האוניברסיטה העברית
מר רון קנטור - המרכז המדעי של הוועדה

[עריכה] דוגמאות ליישובים עם שמות לועזיים

עשרות יישובים ותיקים הספיקו להקרא בשמות לועזיים, לפני שוועדת השמות הממשלתית פעלה: הרצליה, כפר מסריק, כפר טרומן, כפר ביאליק, קריית מוצקין, בלפוריה, גבעת שפירא, כפר בלום, כפר גליקסון, כפר הס, כפר ויתקין, כפר ורבורג, כפר יעבץ, כפר מונש, כפר סירקין, כפר נטר, כפר סאלד, כפר סילבר, כפר פינס, כפר קיש, כפר רופין, נורדיה, שדה ורבורג, תל מונד, בית זייד ועוד.

הדוגמאות הבאות הינן מהשנים שבהם פעלה ועדת השמות הממשלתית (ואף התנגדה):

נצר סרני - הועדה קבעה ש"סרני" הינו שם לועזי וסרבה לאשר את השם (המליצה על השם "נצר חיים")
חבר הכנסת מטעם מפא"י חיים בן אשר ידידו הקרוב של חיים אנצו סרני וחבר הקיבוץ, חש חוב של חבר לשמור על שמו ויזם את 'חוק אנצו סרני'. החוק קבע שבעקבות מותו הטרגי (ב'אסון מעגן') של בנו יחידו דניאל סרני, שהיה הנצר האחרון להוריש ולהנחיל את שם משפחת סרני לדורות נוספים ייקרא שם היישוב נצר סרני (למרות שהינו לועזי ונפסל על ידי ועדת השמות הממשלתית).
לוחמי הגיטאות - הועדה קבעה שהמילה 'גיטאות' הינה מילה לועזית, אך הסכימה לבסוף לאשר את שם הקיבוץ לאחר דין ודברים ממושך.
זרעית (כפר רוזנוואלד) - שם המושב בצפון הארץ היה זרעית ושונה לכפר רוזנוואלד על שם התורם שהובטח לו כי היישוב ייקרא על שמו. המתיישבים התנגדו נמרצות, אך בקק"ל לא יכולים היו לבטל את העסקה. הגיעו הדברים עד כדי איום לנטישת היישוב. בעקבות ההתנגדות הנמרצת של התושבים לשם החדש הוחזר השם זרעית, אולם השם הרשמי כיום הינו 'זרעית (כפר רוזנוואלד)' ולא 'זרעית'.
יהוד-מונוסון - בעקבות האיחוד בין העיר יהוד והמועצה המקומית נווה אפריים מונוסון , התכנסה ועדת השמות על מנת להמליץ לשר הפנים על שם ליישות החדשה. בחודש יולי 2005 ועדת השמות הממשלתית סירבה לאשר את השם יהוד-מונוסון שעליו סיכמו נציגי שני היישובים וקבעה ששם היישוב המאוחד יהיה יהוד.
שר הפנים אופיר פז-פינס הבהיר כי "התייחסות לשמו של נדבן יהודי ציוני כאל שם לועזי שלא ראוי שיישוב ייקרא על שמו איננה מתקבלת על הדעת, ועל כן החלטתי שלא לקבל את המלצות הוועדה ולקרוא לישוב המאוחד יהוד-מונוסון".
מתברר ששם ישוב אינו בהכרח זהה לשם העיר או המועצה המקומית (לדוגמה המועצה המקומית נקראה משנת 1962 מועצת נווה אפרים מונוסון ואילו שם היישוב במפות, בגלל עמדתה של ועדת השמות הממשלתית, היה נווה אפרים).