התבגרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

התבגרות היא שלב ביניים בהתפתחותו של אדם בין הילדות לבגרות. ראשיתה עם תחילת ההתבגרות המינית וסיומה - כאשר הבוגר מגיע לבגרות מבחינה גופנית, נפשית פיזית ומינית.

גיל ההתחלה והסיום של תקופה זו משתנה בין אדם לאדם ובין מגדר למגדר, אך נע פחות או יותר בין הגילאים 10 ו-20, בתקופה הקרויה גיל ההתבגרות המסתיימת כאשר עונים על קריטריונים של בוגר.

התקופה משותפת לשני המינים, אף כי התפתחותן של הבנות בדרך כלל מקדימה את זו של הבנים מן הבחינה הפסיכולוגית והמינית. בסיומה הם הופכים מילדים לבוגרים, כלומר, בשלים מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית.

במהלך תקופה זו ישנה פעילות הורמונאלית בגוף, ומכאן נוצרים בעצם השינויים החלים במספר תבחינים (קריטריונים):

• קריטריון גופני מיני - (הבשלת אברי רבייה).
• קריטריון חוקי - (לפי החוק בישראל בגיל 18).
• קריטריון כלכלי - (רכישת מקצוע ועצמאות כלכלית).
• קריטריון רגשי - אישיותי - (זהות אישית, עצמאות רגשית וחברתית).

חלוקה לפי מגדר:

• אצל הנער: גביהה והתעבות מסת שריר, הופעת שיעור הגוף, עיבוי הקול וגדילת איבר המין.
• אצל הנערה: גביהה, התרחבות אגן הירכיים, מחזור הווסת והתפתחות השדיים וצמיחת שערות באזור המפשעה ולפעמים גם במקומות נוספים.

תופעות הקורות לעתים בתקופת ההתבגרות הן אקנה (שכיח יותר אצל נערים) ושינויים במצבי הרוח.

במהלך תקופת ההתבגרות רוכשים הצעירים מידה של עצמאות ולומדים מיומנויות הדרושות לחיים כמבוגרים. בחברה המערבית מתארכת כיום תקופת ההתבגרות, כי ההתפתחות הגופנית - מינית מקדימה, ואילו העצמאות הכלכלית מתאחרת. לכן אצל המתבגר יש פער בין מצבו הגופני והשכלי הבוגר לבין מצבו החברתי - רגשי כלכלי [כילד] וזהו מקור לקשיים רגשיים.

ההתבגרות מתחילה עם ראשית הבשלות ותחילת הפעילות ההורמנלית, בין גיל 10 ל-14 והיא נמשכת שש עד עשר שנים. לרוב מדובר בתחילת עצמאותם של הבן או הבת, גילוי כוחות חדשים הקיימים בקרבם, והתעוררותו של חוש ביקורת לצד אחריות, כושר פיזי ומעורבות חברתית.

לשינויים המתרחשים בתקופת ההתבגרות יש השפעה ניכרת על חיי הבוגר בשנים הבאות, עקב השפעת ההורמונים על המוח. בתקופה זו גובר מעמדה של הקבוצה החברתית של הנער והוא מתעניין במה אומרים חבריו ומכריו. כן גובר העניין במין, הואיל והמתבגר מתעניין בשינויים שמתחוללים בגופו.

במתבגר חלים שינויים במישורים שונים:

• שינויים גופניים מיניים כתוצאה מהפרשה הורמונלית מבלוטת ה"היפותלמוס": התחלפות הקול (בנים), קבלת וסת (בנות), קרי לילה (בנים),ועוד.
• שינויים רגשיים - תנודות במצבי הרוח [כתוצאה מכל השינויים החלים בגיל זה וכן כתוצאה משינויים הורמונלים].
• עימותים עם ההורים ומאבקים על פיתוח זהות נפרדת ועצמאית.

קבוצת השווים לבני הנוער מאפשרת לילדים להשתחרר מהשגחתם הישירה של המבוגרים. עצמאות זו מכשירה אותם לגבש יחסים חברתיים בכוחות עצמם ולפתח זהות עצמית נפרדת ממשפחותיהם. עבור הצעירים סוד קסמה של קבוצת השווים הא באפשרות לעסוק בפעילות שהמבוגרים אוסרים אותה. מאותה סיבה הורים מביעים דאגה לגבי החברים שילדיהם מתרועעים עמם. בחברה המשתנה במהירות קבוצת השווים מתחרה לא אחת בהשפעתם של ההורים, ומתהווה "פער דורות" בין עמדותיהם של הורים וילדיהם. חשיבותה של קבוצת השווים מגיעה לרוב לשיאה בגיל ההתבגרות , כשהמתבגרים מתחילים לנתק עצמם ממשפחותיהם ולראות עצמם כמבוגרים אחראיים. מתבגרים מגלים הזדהות קיצונית עם קבוצת השווים להם, משום שזהות ותחושת שייכות זו מרככת מקצת מן החרדות הנובעות מן ההינתקות מהמשפחה. רק בקבוצת השווים חש המתבגר תחושת שייכות מלאה. וזוכה להגדרת סטטוס ברורה. התוצאה היא קונפורמיות גבוהה לקבוצה. הקבוצה מספקת תמיכה חברתית [אוזן קשבת, עצה], מסייעת למתבגר בעיצוב הזהות [משווה עצמו אליה - השווה חברתית]. היא מסייעת להשתחרר מההורים ולפרוק מתח ותוקפנות [מסיבות ריקודים אלימות]. הקונפליקט בין ההורים לבין קבוצת השווים קיים לעיתים יותר למראית עין מאשר בפועל, משום שלמשפחה השפעה חזקה יותר גם על צעירים בגיל ההתבגרות. קבוצת השווים מטביעה את חותמה על בני הנוער בעניינים קצרי טווח, כמו סגנון לבוש או טעם מוזיקלי, אך ההורים ממשיכים לכוון את מטרותיהם ארוכות הטווח.