היסטוריה של העיתונות בארץ ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן עניינים |
[עריכה] מבוא
העיתונות העברית בארץ-ישראל החלה לצמוח לפני קום המדינה, בגולה, במקומות בעולם בה העיתונות התחילה להתפתח. באותה תקופה עמים רבים שאפו להקים לעצמם עיתון שזו שאיפה לעצמיות, חופש ביטוי והתארגנות הקהילה. העיתון היווה מן פורום בו יש דעות ומחשבות. העיתון בעיקרו שימש תחליף לפורום הישן, אותה כיכר מרכזית שבה התנהלו החיים במרכזים הכלכליים והחברתיים. העיתון שימש תוספת לאותו פורום וכבר לא צריך להגיע לכיכר כדי לדעת מה קורה.
ניצניה של העיתונות העברית בא"י פרחו כמעט 200 שנה אחרי שעיתונות עברית ויהודית התבססו באירופה. ראשון העיתונים היהודיים ראה אור בעולם, במחצית המאה ה17, באמסטרדם, שם העיתון הוא "לציר שטאגישי קוראנט" (השליח של יום שלישי). העיתון הראשון הופיע ב 16/08/1686, נכתב ביידיש, נכתב בכתב רש"י, התקיים שנה וחצי, אך איבד את בכירותו לעיתון אחר- גאזיטה דה אמסטרדם. בעקבות גירוש ספרד היגרו יהודים רבים מספרד לאמסטרדם. לכן נוצר צורך בעיתון שישרת אותם. עיתון זה הופיע לראשונה ב 1672 והתקיים כ-30 שנה. שני העיתונים יועדו בעיקר לסוחרים, היו בהם גם ידיעות מדיניות, אך מרכזם היה מסחר וכלכלה.
במאה ה-18 התפתחה עיתונות יהודית בספרד, אך רק במאה ה 19 התחילה הפריחה האמיתית של העיתונות באירופה, וזאת בגלל שכלולים טכנולוגיים שמאפשרים הדפסה. כמו כן גם להשכלה תרומה לא מועטה- כדוגמת ידיעת קרוא וכתוב.
בשנות ה-40 התרחשה התפתחות מואצת של העיתונות היהודית. אחת הסיבות לכך היא עלילות דמשק- עלילת דם שהותירה חותם עמוק על הקהילות היהודיות בעולם, נתן תאוצה ליהודים שיתחברו ביניהם ויתגבשו כקהילה. כתב העת הראשון בעברית הוא פרי עץ החיים, 1691. במשך השנים יצאו לאור 160-170 עיתונים בשפה העברית. ב-1856 יוצא לאור העיתון העברי הראשון במרכז אירופה- "המגיד", ולאחר 4 שנים ראה אור "המליץ". אלו 2שבועונים שיצאו במקביל ויוצקים את יסודות העברית שפורחת יותר מאוחר בברית המודרנית בא"י.
[עריכה] תולדות העיתונות העברית בחלוקה לתקופות:
תקופה ראשונה: 1863-1864- באותה השנה הופיעו שני עיתונים בירושלים.
תקופה שנייה: 1870-1914- הופעתו המחודשת של עיתון עברי בירושלים,
העיתון נסגר בתחילת מלחמת העולם הראשונה כשהתורכים מצווים על סגירת העיתון.
תקופה שלישית: 1919-1948- סוף מלחמת העולם השנייה והקמת המדינה.
[עריכה] תקופה ראשונה
התקופה הראשונה בישרה את ראשית העיתונות בא"י, שני עיתונים נולדים: הלבנון וחבצלת:
- "הלבנון" - הוקם כמקור פרנסה על ידי יואל משה סלומון ומיכל הכהן. הם שבו לירושלים לאחר שלמדו דפוס בגרמניה, ובגלל ההוצאות שהיו כרוכות בהקמת בית הדפוס הם קיבלו שותף נוסף, יחיאל ברון. בגלל חשש שלא יוכלו שלושתם להתפרנס הם הוציאו את העיתון כמוצר נלווה לבית הדפוס שהקימו. בעיתון היו מדורי מסחר, כלכלה וכו'.
- "חבצלת" - קם לאחר כמה חודשים לצורך פרנסה. בעליו ועורכיו היה ישראל בק. הוא הוציא את העיתון כתגובה על הוצאת הלבנון, משום שראה את בית הדפוס של סלומון כאיום על בית הדפוס שלו. כותרת המשנה של חבצלת הבטיחה לקוראים שהעיתון ישמיע חדשות מ"ערי יהודא וחוצות ירושלים".
שני העיתונים סבלו מבעיות כלכליות ועל-כן התפתחה יריבות קשה ביניהם. ב-1864, לאחר שהופיע גליון שני של הלבנון, התקבל צו של השלטונות התורכים לסגור אותו. הייתה הלשנה שהלבנון כותב נגד התורכים.
הלבנון לא מת גם לאחר שהוא נסגר. אחד מעובדיו ניסה להוציא אותו בפריז. החבצלת קיבל רשיון מחודש להוציא את העיתון, היה פסק זמן של 5 שנים, ולאחר 5 שנים הוא יצא כדו-שבועון. העיתון המשיך לצאת ברציפות עד 1911.
בא"י העברית לא הייתה נפוצה. בחברה היהודית בכל זאת יש מי שמקדם עוד לפני אליעזר בן יהודה, והעברית לא מתה. השפה חיה במינונים נמוכים, ובן יהודה החייה אותה.
[עריכה] תקופה שנייה
שנת 1881 נחשבת לנקודת ציון. בשנה הזו עולה לתודעה אליעזר בן יהודה, הוא מצטרף תחילה למכללת חבצלת, ולאחר שלוש שנים הוא הצטרף לבית דפוס, שהוציא את עיתון "הצבי". לאחר מכן הוא רכש את הזכויות על העיתון, ורכש את הזכות להשתמש בשם.
ב-1884 הוא החל להוציא את עיתונו העצמאי. היקף הדפסות העיתונים גדל בשל גידול במספר הקוראים. העיתון שלו נקרא עיתון יומי שיצא פעם אחת בשבוע- מה שמלמד על צורת הכתיבה, שימוש בביטויים חדשים. העיתון עבר גלגולים שונים ויצא כשבועון ולאחר מכן כיומון.
אליעזר בן יהודה היה הראשון שהציל את העיתונות העברית בא"י, עפ"י העיתונות המודרנית במערב, עיתונות המונים פופולרית. למרות היותו מחיה השפה העברית, הוא עדיין רצה להתפרנס והפך את העיתון שלו לקצת "צהובון", שכלל תרגום לסיפורים, חומר ספרותי תרבותי. הוא הנהיג את השימוש בכותרות גדולות ובידיעות סנסציוניות, עד אז הם היו במקום שולי בידיעות מסוג זה. בן יהודה עשה מהפכה לעיתונות הצהובה להמונים, והיא כבר לא עיתון לאנשים חושבים, לראייה- הכותרות השתרעו על כל העמוד הראשון. דוגמה לכותרת: "התבערה השלישית בירושלים", את זה דיווח בנו, איתמר בן אבי.
המהפכה בלטה במיוחד בכך שהוא הפך את הצבי לעיתון יומי, וב-1908 לפני מלחמת העולם הראשונה, לאחר 45 שנים שבירושלים הופיעו יומונים ושבועונים. תופעה זו הותירה את חותמה גם לאחר מלחמת העולם הראשונה.
[עריכה] תקופה שלישית
השנים 1919-1948 היו השנים בהן צ'ארלי צ'פלין החל לעשות סרטים. למרות שלפני מלחמת העולם הראשונה ראו אור בירושלים כמה עיתונים יומיים או יומיים למחצה, החלה להתגבש העיתונות העברית היומית. יצאו לאור יותר ויותר עיתונים, התעסוקה התחילה להיות יותר רצינית, הגיעו יותר עולים ולכן גדל קהל הצרכנים. ראשון העיתונים שיצא לאור לאחר מלה"ע ה 1 הוא עיתון הארץ, שהחל להופיע ב-1919, ותיק העיתונים בישראל. בהתחלה הוא הופיע בשם "חדשות הארץ", והודפס על ידי הצבא הבריטי. הדפסת העיתון החלה בירושלים ובשנת 1923 עברה הדפסת העיתון לתל אביב, ומאז מעבר זה מסמל את עסקי העיתונים בת"א. זמן קצר לאחר הוצאת העיתון לאור יצא עיתון יומי נוסף- דואר היום, העורך שלו הוא איתמר בן אבי, הראשון שהכניס נורמות מערביות מסחריות לארץ, והביא סגנון לוחמני וסנסציוני, הוא זה שהטביע את חותם הסנסציות בארץ. העיתון הופץ לראשונה בשעות הבוקר, עד אז יצאו העיתונים רק בשעות הצהריים, וזאת מטעמים כלכליים. ב-1925 מפת העיתונות קיבלה עיתון נוסף, שאותו הוציאה "ההסתדרות הכללית של העובדים", שם העיתון- דבר אחר, שהיה שארית לעיתון דבר הזה, שנסגר לפני 15 שנים, היה עיתון מפלגתי של מפלגת פועלי א"י (מפא"י), שהיא מפלגת העבודה של היום. בתוך שלושה עשורים כמעט לכל מפלגה היה עיתון. התנועה הרביזיוניסטית של ז'בוטינסקי הוציאה לאור עיתון שנקרא העם, לאחר מכן הירדן והמשקיף. הם רצו דרך העיתון להביע את האידאולוגיה שלהם. הקמת עיתוני הבוקר סללה את הדרך לעיתוני הערב. עיתוני הערב הראשונים ראו אור ב-1929, כתוצאה מכך מהדורת הצהריים נפגעת. עיתוני הערב היו מעין תוספות לעיתוני הבוקר. אחד הכשלונות של עיתוני הבוקר היה חוסר היכולת להתמודד עם עיתוני הערב. הבולט בין עיתוני הערב היה "ידיעות אחרונות", שהחל להופיע ב-1939.
באותה תקופה יצקו את היסודות לשלושה מאפיינים שהותירו חותמם על העיתונות הישראלית:
1. פריחת עיתונות מפלגתית המשמשת כלי פוליטי שלא למטרת רווח כספי.
2. התגייסות קולקטיבית מרצון של עיתונים ועיתונאים למאמץ הלאומי של התבססות המדינה. עיתונים היו מגוייסים מרצון לכל מה שקשור בהקמת מדינה ציונית יהודית. כיום העיתונים מבקרים את השלטון- הם כלב השמירה של הדמוקרטיה. על העיתונאי להיות ניטרלי לחלוטין, ועליו לבקר את השלטון, ללא כל קשר לאזרחותו. לפני קום המדינה לא היו מכבסים את הכביסה המלוכלכת בציבור. אחרי קום המדינה היו מפחדים לספר רעות על המדינה, ושמרו על תדמיתה.
3. אימוץ דפוסי עבודה עתונאיים שמקורה בעיתונות היהודית במזרח אירופה ובמערבה. דוגמה: העיתון של איתמר בן אבי. אימוץ דפוסי עבודה מחו"ל.
[עריכה] העיתונות הכתובה במדינת ישראל
היו נסיונות רבים להוציא עיתונים יומיים חדשים החל מקום המדינה, אך רק עיתון חדש אחד הצליח לבסס את עצמו- מעריב. הוא נוסד ב-1948, במשך עשרות שנים הוא נשא את הסיסמא: "העיתון הנפוץ ביותר במדינה". כותרת זו נעלמה לאחר שידיעות אחרונות הוקם והגביר את תפוצתו, ובמיוחד בשנות ה80, אז נוצר פער מרשים בין שני העיתונים. כיום כמות התפוצה של ידיעות אחרונות היא פי שניים ממעריב. כל העיתונים האחרים שווקו חיים, כמו הבוקר- עיתון שהקים משה דיין, ששרד שבועות ספורים. עיתון נוסף שנסגר הוא עיתון חדשות.
[עריכה] מותה של העיתונות המפלגתית
העיתונות המפלגתית הייתה רובה בימי המנדט הבריטי, היא נעלמה לחלוטין ממפת התקשורת. הציבור האידאולוגי לא התעניין לקרוא עיתון מפלגה, אלא רק עיתון רב תחומי, בעל דעות וחופשי. היעלמותה של העיתונות המפלגתית הותירה את שוק העיתונות מסחרי. המציאות החדשה בישראל הבליטה את המתח בין בעלי העיתון שרוצים להרוויח כסף. מצד אחד יש עיתונאים ועורכים שראו עצמם כאחראים לדיווחי אמת וחשיפת פרשיות, ומצד שני היה האינטרס של בעלי העיתון- להרוויח כסף. גישת העורכים והעיתונים מתבססת על כך שהעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. כל עיתונאי מחזיק מעצמו כאילו יש לו תפקיד עיתונאי חשוב, והוא הרשות הרביעית, שבה אין אינטרסים סמויים. תקנון האתיקה המקצועית של עיתונות ישראל אומר שעיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת, הם מגישים לציבור שירות מקצועי ופרסום מדוייק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות. היו לא רק מועצות ואיגודים, אלא גם ארגוני תקשורת רבים כמו למשל שירות השידור של ה-BBC, שהיה אבטיפוס המלמד את צורת השידורים בכל העולם. ביהמ"ש העליון הכיר בתפקיד העיתונות- "קיימים גורמי בקרה נוספים מחוץ למסגרת", גם ביהמ"ש העליון רואה חשיבות עליונה בקיום עיתונות בא"י. בשנות ה-90 נכנסים העיתונים גם לתחומים אחרים כמו פרסום, מוזיקה, מחשבים ועוד. בשנים האחרונות הם נכנסו גם לעסקי הכבלים והשירות האלקטרוני, מה שגרם להם להיות בעלי אינטרסים נוספים, וכאן מוצג ניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
[עריכה] העיתונות העברית בשנים האחרונות
בשנים האחרונות אנו נמצאים בתקופה בה העיתונות המגוייסת היא שונה וחלשה. בבשנים הראשונות העיתונות הישראלית ראתה בעצמה את אחת ממבססי הזהות הלאומית בארץ. ככל שמדינת ישראל מתבססת והאיום הקיומי עליה נחלש, כך נחלשת תפיסת העיתונות המגוייסת, ומתחזקת התפיסה המקצועית של העיתונות כמו בארצות הברית ובבריטניה; כלב השמירה שלה הדמוקרטיה.
תופעה נוספת שמתרחשת עם השנים היא היעלמות עיתוני הערב, שני העיתונים שעדיין זכו לכינוי עיתוני ערב הופצו בצהריים. באותו זמן יש תחרות של עיתון הארץ, שהוא עיתון בוקר, והוא מתחיל להרוויח כסף על חשבונם, כי מדפיסים בלילה את רוב העיתון, ולאט לאט שני העיתונים הגדולים הופכים לעיתוני בוקר. מתחרה נוסף: עיתון חדשות, עיתון יומי שהופיע בשעות הבוקר ונתן דחיפה מהירה לעיתונים של שעות הבוקר. המגוון של התכנים שונה ממקום למקום.
