היסטוריה של אוזבקיסטן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוזבקיסטן ממוקמת במרכז אסיה, בין נהר המו דריה לבין נהר סיר דריה, ויש לה היסטוריה עשירה ומגוונת.
הערים הגדולות של אוזבקיסטן היושבות על דרך המשי הן סמרקנד, בוכרה וקחיבה, וכובשים רבים עברו דרך אדמות אלה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מתקופת אלכסנדר הגדול ועד האיסלאם
אלכסנדר הגדול לא הסתפק בשטחים שכבש ביוון ובמזרח התיכון לכן המשיך במסעו לאסיה (כולל אוזבקיסטן). הבעיה באזורים האלו הייתה העדר שלטון מרכזי שניתן להביסו בקרב בודד ולכן הכיבוש ארך זמן רב יותר. במהלך הלחימה בשטח זה הוא עצר ליד סמרקנד בדרכו להודו בשנת 327 לפנה"ס והתחתן עם רוקסנה, בתו של מנהיג מקומי. הדבר סייע לו בהכנעת ההתנגדות המקומית.
בין המאה ה-1 למאה ה-3 שלטו הקושאנים על חלקים מאובקיסטן.
הטריטוריה של אוזבקיסטן נקראה טרנסוכיניה או "סוגדיאנה" בהגה הפרסית עד המאה השמינית.
[עריכה] המאה ה-8 עד המאה ה-12 (שלטון ערבי ומונגולי)
אוזבקיסטן נכבשה על ידי הערבים במאה השמינית. הכובשים, ילידי השושלת הפרסית במרכז אסיה, יצרו אימפריה ששרדה עד המאה התשיעית. טריטוריה זו נכבשה שוב על ידי ג'ינג'יס חאן ושבטיו המונגוליים בסביבות 1220.
[עריכה] המאה ה-13 (שלטונו של טימור לנג)
- ערך מורחב – האימפריה הטימורית
במאה ה-14, הכובש טימור לנג (1336 - 1405) הידוע במערב בכינוי טמרליין, האפיל על המונגולים והקים אימפריה חדשה. במסעותיו הצבאיים טימור לנג הגיע עד המזרח התיכון. הוא הביס את הקיסר בייזיד והציל את אירופה מכיבוש טורקי. כאות הוקרה, צרפת הקימה מצבת זכרון לכבודו בפאריס.
טימור לנג ביקש לבנות בירה לאימפריה שלו בסמרקנד. בכל מסע הוא שלח אמנים לעיר, וחס על חייהם. סמקרנד נהפכה לביתם של אנשים רבים; ביניהם יוונים, סינים, מצרים, פרסים, סורים וארמנים. האורח הכי מפורסם באוזבקיסטן בא משושלת טימור.
[עריכה] שלטון מוסלמי
מאוחר יותר, ערי מדינה מוסלמיות נפרדות צצו עקב קשרי נישואים חזקים עם ממלכת פרס.
[עריכה] המאה ה-19 והמאה ה-20 (שלטון רוסיה וברית המועצות)
- ערך מורחב – הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוזבקיסטן
בשנת 1865, רוסיה כבשה את טשקנט ועד סוף המאה ה-19 כבשה את כל מרכז אסיה. בשנת 1876 רוסיה פיזרה את שלטון קוקנד, בזמן שאפשרה לשלטון קיבה ושלטון בוכרה להתקיים כמדינות חסות. רוסיה שמה את שאר מרכז אסיה תחת ניהול קולוניאלי והשקיעה בפיתוח תשתיות, גידול כותנה ועודדה התיישבות רוסית במרכז אסיה.
גל ההתנגדות לצבא האדום פרץ לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך דוכא על ידו. קבוצות התנגדות שנקראו בסמצ'י פעלו באזור והגיעו עד הרי פמיר. ב-1924, אחרי הקמת ברית המועצות, הוקמה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוזבקיסטן מהשטחים הקיימים וכללה גם את שלטון בוכרה ושלטון קיבה ואף חלקים מעמק פרגנה אשר כונן את שלטון קוקנד.
במשך העידן הסובייטי, מוסקבה השתמשה באוזבקיסטן לגידול כותנה ("זהב לבן") ותבואה בכמויות עצומות וכן בפוטנציאל המקורות הטבעיים שלה. השימוש הנרחב והלא יעיל במקורות השקיה לצורך הגידולים היה לגורם העיקרי שגרם להתכווצות ימת אראל לפחות משליש מגודלה המקורי, וגרם לאסון טבע חמור: שימוש יתר בכימיקלים והתדלדלות מקורות המים השאיר שטחי אדמה רבים מורעלים.
[עריכה] המאה ה-20 והמאה ה-21 (שלטון עצמאי)
- ערך מורחב – רפובליקת אוזבקיסטן
אוזבקיסטן פרסמה את הכרזת העצמאות שלה ב 31 באוגוסט, 1990 וקבעה את ה-1 בספטמבר כיום חג לאומי. אסלאם קרימוב, לשעבר מזכיר המפלגה הקומוניסטית, נבחר לנשיאות בדצמבר 1991 עם 88% מהקולות; אולם, הבחירות נתפשו כלא חופשיות ולא הוגנות בעיני משקיפים בינלאומיים.
המדינה מעוניינת להקטין את התלות שלה בחקלאות בזמן שהיא מפתחת את מקורותיה הטבעיים הכוללים נפט ומינרלים שונים.
אקטיביסטים ומיסיונרים ממספר ארצות איסלמיות יחד עם העדר של הזדמנויות אמיתיות לשיתוף הציבור בנעשה תרם לפופולריות של פירוש קיצוני לאסלאם. בפברואר 1999, התפוצצה מכונית תופת בטשקנט שכמעט הרגה את הנשיא, הממשלה האשימה את התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן (Islamic Movement of Uzbekistan). כתוצאה מניסיונות אכיפת חוק אלפי אנשים שנחשדו השיתוף פעולה נכלאו. באוגוסט 2000, הקבוצות המיליטנטיות ניסו לחדור לטריטוריה של אוזבקיסטן דרך קירגיזסטן; פעולות של אלימות מזויינת התרחשו גם בחלק הדרומי של המדינה.
המדינה תמיד ראתה בשלטון הטאליבן באפגניסטן איום על הריבונות שלה עקב השפעתו מארגון אל קעידה שחתר להפיל את המשטרים הנוכחיים במדינות האסלאם הנתפסים בעיניו ככופרים ומושחתים ולסלק את ההשפעה המערבית ממדינות אלה. החשש של אוזבקיסטן היה מכיבוש של טג'יקיסטן על ידי הטאליבן, שאחריו אוזבקיסטן תהיה חשופה יותר ותהיה "הבאה בתור". עקב כך אוזבקיסטן תמיד החזיקה כוחות בצפון אפגניסטן על מנת להלחם בשלטון הטאליבן.
אחרי פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 ארצות הברית הקימה קואליציה בינלאומית לכיבוש אפגניסטן באשמת מתן חסות לבן לאדן וארגון אל קעידה. וב 7 באוקטובר 2001 החלה מלחמת אפגניסטן של ארצות הברית להפלת שלטון הטאליבן באפגניסטן. אוזבקיסטן ראתה במאבק של ארצות הברית הזדמנות להביס את האויב הוותיק ועזרה לה בתחומים רבים ביניהם מודיעין, שימוש בשטחה האווירי, ציוד ולוחמים (מקואליציית הברית הצפונית).
בתום המלחמה, הטאליבן גורש מאפגניסטן השכנה ולוחמיו התפזרו במדינות השכנות. לאחר שהלוחמים המובסים התארגנו מחדש במדינות שכנות אוזבקיסטן גילתה בעיה חדשה - טרור. ב 24 במרץ 2004 גל של פעולות התקפיות התבצעו על ידי רשת של טרוריסטים בינלאומיים. פיצוץ במרכז בוכרה הרג 10 אנשים בבית שלכאורה שימש טרוריסטים; מאוחר יותר באותו יום שוטרים הותקפו במפעל, ולמחרת מוקדם בבוקר ליד נקודת ביקורת תנועה. האלימות הסלימה חמישה ימים מאוחר יותר - ב 29 במרץ 2004, כאשר שתי נשים נפרדות הפעילו פצצות ליד השוק המרכזי בטשקנט, הרגו שני אנשים ופצעו כ-20 אחרים (המתאבדות הראשונות במדינה) באותו היום נורו למוות שלושה שוטרים; ובבוכרה פיצוץ נוסף במפעל שנחשד בפעילויות טרור תבע 10 הרוגים. למחרת המשטרה פשטה על מחבוא החמושים דרומית לבירה כתגובה.
הנשיא קרימוב טען שההתקפות היו ככל הנראה עבודה של קבוצה רדיקלית מנודה בשם "היזב-הוט-תחריר" ("מפלגת השחרור"), למרות שהקבוצה הכחישה את האחריות למעשים. אפשרויות אחרות כללו קבוצות מיליטנטיות שפעלו ממחנות בטג'יקיסטן ואפגניסטן אשר מתנגדות למשטרים הנתמכים על ידי ארצות הברית מאז ה-11 בספטמבר 2001.
ב-30 ביולי 2004 טרוריסטים פוצצו מטעני חבלה ליד שגרירות ארצות הברית ושגרירות ישראל בטשקנט. שמונה אנשים נהרגו בארועים האלה. מומחים לטרור טוענים שהדבר קרה בגלל שאוזבקיסטן היא בת ברית מובילה של ארצות הברית בטריטוריה של ברית המועצות לשעבר.
