טימור לנג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טימור או טימור לנג (צ'אגאטאית תורכית: تیمور) (9 באפריל 1336 - פברואר 1405), שליט וכובש מונגולי-תורכי, מגדולי הכובשים בכל הדורות, מייסדה של האימפריה הטימורית, ואבי השושלת הטימורית. נתפס כ"אבי האומה" האוזבקית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
טימור לנג משמעו בשפה הצ'אגאטאית תורכית איש הברזל הפיסח. "טימור" משמעו "ברזל" ; "לנק" משמעו "פיסח". הכובש הגדול קיבל את הכינוי "איש הברזל" עקב ניצחונותיו הגדולים באינספור כיבושים.
[עריכה] שנותיו הראשונות
נולד בטראנסאוקסאניה ליד קש (בעיר שחריזבס המכונה גם "העיר הירוקה") כשמונים קילומטרים דרומית לסמרקנד אשר באוזבקיסטן המודרנית.
ביסס את רוב הלגיטימיות המוקדמת שלו כמנהיג על קשר משפחתי לג'ינגיס חאן אשר הקים את האימפריה המונגולית, על אף שקשר זה לא הוכח מעולם.
אביו, טאראגאי, היה ראש שבט הבלארס וראש מחוז אשר היה צאצא לראשוני השבטים המונגולו-תורכים שפנו לאיסלאם. כבר בשנתו העשרים נודע טימור לא רק במחויבותו לתרגילי שדה מפרכים אלא גם להתעמקות בקוראן.
[עריכה] תחילת דרכו כמנהיג ועלייתו לשלטון
בערך בשנת 1358 הוא החל לבלוט כמנהיג צבאי. פלישותיו הראשונות כמנהיג נעשו בראש אלף פרשים לחויריאז'ן ולאחר מכן הוביל את כיבושן של ח'וארזם ואורג'אנג'.
לאחר מות אביו קיבל את השליטה על השבט, לאחר מספר שנות מאבקים בין טימור לנסיכי האזור, ולאחר סיכסוך בין טימור לאחיו למחצה חוסיין שליווה אותו בראשית דרכו ונגמר ברציחתו של האחרון, עלה טימור על כס המלכות בסמרקנד.
טימור לא לקח על עצמו את התואר חאן כמקובל אלא הסתפק בתואר "בק" או אמיר בשם בית קאגאטאי מטראנסאוקסאניה המשוייך ישירות לג'ינגיס חאן, ובכך זכה למירב הלגיטימיות הנובעת משיוך רב עוצמה זה.
[עריכה] מלחמות וכיבושים
שלושים השנים הבאות יוחדו להמשך המאבקים וההתרחבות הטריטוריאלית,לא רק בתחומי מולדתו אלא גם בארצות השכנות ומעבר להן. בשנת 1382 כבש את מוסקבה. כיבושים במערב וצפון מערב כללו את שטחי גדות הים הכספי הוולגה ואורל, ובדרום-דרום מזרח את פרס וכורדיסטן.
אחד מיריביו הידועים הוא טוקטאמש - נסיך אורדת הזהב המונגולית , אשר עלה בתחילה לשלטון בסיועו הישיר של טימור, שסייע לו לנקום ברוסים את חרפת קרב קוליקבי.
אך טוקטאמש התחזק ופלש לאזור אזרבייג'ן וטראנסאוקסניה ונוצח על ידי טימור ב1391, אך זה פלש בשנית לקווקז בשנת 1395 עד שנהדף על ידי פלישת טימור לרוסיה, וברח אל נסיך ליטא ויטאוטס.
ב-1399 יצאו טוקאמש וויטאוטס למאבק האחרון בטימור בראש צבא גדול של רוסים, ליטאים, פולנים ואף צלבנים מהמערב, והובסו על הנהר וירסקלה.
בהגיעו לגיל שישים יצא טימור למערכה קצרה בהודו ב1398, במהלכה שעטו כוחותיו לאורך הנהר אינדוס דרך מדינת פינג'אב ועד לדלהי, בהותירם אחריהם שובל של ערים הרוסות ואת גופות תושביהן.
לאחר השיבה מהודו כוחותיו פרצו מחדש מערבה תוך מאבק במצרים ובתורכים העות'מאנים תוך כיבוש סוריה ובגדד, ש-20,000 מתושביה נטבחו. מספרים שטימור תבע מכל אחד מחייליו לשוב כשבידיו לפחות שני ראשים כרותים מוצגים לראווה.
ב-1402 פלש לאנטוליה תןך שהוא מביס את ביזיד הראשון, סולטן העות'מנים ותופס את סמירנה (איזמיר של היום) מידי הצלבנים של רודוס. זאת הייתה מערכתו האחרונה.
בדצמבר 1404 יצא למסע מלחמה נגד סין אך הלוחם הזקן נתקף בשפעת בדרכו לשם ומת בעיר אטאר בפברואר 1405. במותו התפרשה נחלתו מהוולגה והמפרץ הפרסי ועד האינדוס.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טימור לנג |
