הטבח בגאלצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הטבח בגאלצי התרחש ביום 30 ביוני 1940.

תוכן עניינים

1 הרקע לטבח
2 אירועי הטבח
3 פרסום האירוע
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] הרקע לטבח

בעקבות הסכם ריבנטרופ מולוטוב, ברית המועצות תבעה באולטימטום מרומניה לפנות את צבאה ומוסדות השלטון שלה מבסרביה ומחלק מבוקובינה. רומניה נכנעה לתביעה וצבאה נסוג מאזורים אלה. יחד עם הצבא נסוגו גם תושבים מקומיים שחששו מהשלטון הסובייטי החדש. בנוסף, היו רבים שניצלו את ההזדמנות כדי לבחור באיזה מדינה לחיות, בברית המועצות הקומוניסטית או ברומניה האנטישמית. תנועת רבה של היוצאים אל המחוזות האלה הצטלבה בתנועה רבה לא פחות של העוזבים את המחוזות האלה. בין היוצאים אל המחוזות, שעמדו לעבור לשלטון ברית המועצות, בלט מספרם הגדול של היהודים העניים, שמאסו באנטישמיות הרומנית וקיוו לחיים טובים יותר מעבר לגבול.

גאלצי, עיר רומנית, הגדול בנמלי הדנובה וצומת מרכזית של דרכים בקרבת הגבול החדש עם ברית המועצות, היוותה מקום ריכוז למסות העוברים לשני הכיוונים.

[עריכה] אירועי הטבח

אין דיווח מדויק על המתרחש, אך משערים שיחידות הצבא שנסוגו מבסרביה, דרך גאלצי, כעסו בראותם את המוני האנשים המנסים להגיע למקום ממנו גורשו והגיבו על כך בירי על ההמון.

בדו"ח שנשלח למטכ"ל הרומני ביום הטבח צוין שנורו אנשים שברחו משמירה. בהודעה רשמית, שהוציאו השלטונות הרומניים, נטען שכאלפיים איש, שהמתינו תחת שמירה למעבר לצד הסובייטי, התמרדו משום שלאט ניתן להם לעבור מהר. לטענת השלטונות הם ניסו לברוח מהמשמר והחיילים פתחו עליהם באש בגלל סירובם להישמע להוראות וגם מפני ש"השיבו אש" (טענה זו צצה רק בהודעה המאוחרת).

לדברי עד ראיה יהודי, ברחוב הרכבת וברחוב הנמל שכבו מאות יהודים מתים. הערכות נעות סביב 400 נרצחים, אך המספר המדויק מעולם לא נודע. הנרצחים היו יהודים מקרב יהדות בסרביה, יהדות שזמן קצר לאחר מכן הושמדה כמעט כליל, לכן הטבח בגאלצי נבלע ולא בלט על רקע שואת יהודי בסרביה.

גם במקרה זה, כמו בפרעות דורוחוי לפניו ופרעות יאשי מאוחר יותר, איש לא נענש על ידי השלטונות.

[עריכה] פרסום האירוע

הטבח בגאלצי זכה לפרסום בשידורי רדיו מוסקבה, רדיו קייב ורדיו בודפשט. המקרה חייב הודעה רשמית, אך העיתונות הרומנית המצונזרת המעיטה בחשיבות המקרה. הגדיל לעשות עיתון שהופיע בגאלצי, שקרא לקוראיו "שלא להאמין לשמועות מעוררות חרדה". העיתון התיחס אל מקרה זה כמקרה בודד ומצער.

זה היה פרסום מועט וחסר, אך עצום ביחס להשתקה המוחלטת של פרעות דורוחוי שנודעו רק לאחר מלחמת העולם השניה.