דמוקרטיה מתגוננת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמוקרטיה מתגוננת הוא מושג בפוליטיקה ומדע המדינה, המתייחס למנגנון של חוקים, תקנות, ופסקי דין, המגביל חלק מזכויות האזרח במדינות דמוקרטיות במצבים שבהם יש סכנה לכאורה לעצם קיום המדינה, לאופיה הדמוקרטי, למרכיבים אחרים באופיה, לחייהן ולזכויותיהן האזרחיות של קבוצות מיעוט באוכלוסייה וכיוצא באלה. מושג זה מתאר את אחד הקונפליקטים העיקריים העלולים להתגלות במדינה דמוקרטית בין קיום העקרונות הדמוקרטיים, בעיקר חופש ההתארגנות והזכות להיבחר, לבין מניעת גורמים לא-דמוקרטיים מניצול לרעה של העקרונות האלה. הדוגמה המובהקת לניצול לרעה כגון זה הוא השתלטותה של המפלגה הנאצית על גרמניה בעקבות הבחירות לרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) ב-1933, וכן השתלטותה של המפלגה הפאשיסטית על איטליה בשנות ה-20 של המאה ה-20.
ישנם במדינות דמוקרטיות שונות טעמים מיוחדים נוספים, הנתמכים על ידי חלק ניכר מהאוכלוסייה, המצדיקה את השימוש בגישה של דמוקרטיה מתגוננת. עם זאת, קיימים בין האזרחים במדינות שונות חילוקי דעות (שהתפלגותם משתנה בהתאם לעניין הספציפי בו מדובר) באשר לשאלה באלו מצבים יהיה מוצדק להתנהג כדמוקרטיה מתגוננת ,מבלי שהדבר ייחשב כדיכוי מיותר של זכויות אזרח מקובלות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מנגנוני הדמוקרטיה המתגוננת
הפעלת המנגנונים בשימוש דמוקרטיות מתגוננות יכול להתבטא במגוון אמצעים המופעלים על אדם או תנועה כגון:
- מעקב מצד גופי ביטחון (בייחוד שירותי מודיעין) אחר פעילי גופים הנתפסים כמסוכנים, או אחר הפעילות של אותו גוף ככלל.
- הגבלות על חופש התנועה או הפעילות של פעילי גופים הנחשדים כמסוכנים לדמוקרטיה.
- שלילת זכויות של אינדיבידואלים או מפלגות מלהיבחר לבית הנבחרים (למשל, מאיר כהנא בישראל).
- הוצאת גופים שיש בהם סכנה לדמוקרטיה אל מחוץ לחוק (למשל תנועת כ"ך בישראל).
ככלל, יש לציין כי מדינות דמוקרטיות משתדלות, גם במצבים הנתפסים כמאיימים, שלא לנקוט באופן מיידי וחריף מדי באמצעים של דמוקרטיה מתגוננת, ולנסות לחפש חלופות אחרות ככל הניתן. למשל, אמצעי הסברה שונים, גינוי לפעילותה של קבוצה אנטי-דמוקרטית מצד דמויות ציבוריות מכובדות, ועוד. עם זאת, יש מצבים בהם מדינות (באמצעות בתי משפט או גופים אחרים מטעם המדינה) מרגישים כי עליהם להפעיל אמצעי זה או אחר של דמוקרטיה מתגוננת. עם זאת, ידוע כי גם בין מדינות דמוקרטיות שונות קיים שוני ברמת ותדירות השימוש באמצעי הנ"ל. ארצות הברית נחשבת לדוגמה, מדינה המרבה יחסית להשתמש במנגנון זה. ואילו איטליה יכולה להיות דוגמה למדינה הממעטת להשתמש במנגנון זה.
[עריכה] עילות אפשריות להפעלת המנגנון
ייתכנו סיבות שונות שמעוררות צורך בהפעלת המנגנון של דמוקרטיה מתגוננת.
- איום אפשרי על עצם הדמוקרטיה - סוגים אלו של איום כוללים נטייה של אדם או גוף מסוים להשתמש באלימות או להסית לכך, על מנת לנסות לכפות את דעתם ולהשליטה על הכלל. אפשרות אחרת היא סימנים ברורים לכך שאדם או גוף מסוים שואפים לתפוס את השלטון בכוח, או להפוך למפלגת שלטון חוקית יחידה לאחר היבחרות בבחירות דמוקרטיות.
- מושג זה כולל גם תמיכה של גורם מסוים (בין אם במעשים או בהצהרות) במה שנחשב כסטייה חמורה ממאפיין כזה או אחר של המדינה או המשטר, סטייה שאינה מקובלת על הרוב הגדול של האוכלוסייה. דוגמה בולטת לכך היא חשש מהותי לאפליה של קבוצות (לרוב מיעוט) באופן חמור, או הסתה לאלימות נגדם, מה שעשוי להיחשב כגזענות.
- חתרנות - הבולטת שבין סוג זה של סיבות היא מה שמתפרש כסימנים לניסיון לפגוע בעצם קיומה של המדינה. סיבות נוספות הקרובות לכך הן סימנים של תמיכה (במילים או מעשים) במי שנחשב כאויב, או מה שנחשב לבגידה או לניסיון (אם לא הצלחה) לפגוע בביטחונה של המדינה. סוג אחר של חתרנות הוא אופי ורמה מסוימים של קשרים עם גורמי-חוץ שונים (לאו דווקא כאלו הנחשבים לאויבים) כגון קשרי-מימון מסוימים, העלולים להכניס את הגוף המדובר תחת הגבלות כאלו או אחרות. דוגמה לפסילה כזאת היא פסילתה של רשימת אל ארד (רשימה שהוקמה בידי ערבים ישראלים) בבחירות לכנסת שנערכו ב־1965. בית המשפט העליון ראה במצע שלה חתרנות, כיוון שהציעה לשנות מן היסוד את אופי המדינה ולהופכה למדינה רב-לאומית.
- איום על שלטון החוק - כאן הכוונה לכך שיש חשד שגוף מסוים ישמש כמסווה או "מכבסה" לפעולות בלתי-חוקיות (כגון: שימוש בסמים אסורים), לאו דווקא בעלות אופי פוליטי או אידאולוגי. יש לציין כי קריאה ופעולה לשינוי חוקים הן לגיטימיות, כל עוד נשמר החוק הקיים עד לשינויו.
- סיבות נוספות - ייתכנו גם טעמים אחרים בהם מתעורר הצורך בהפעלת המנגנון. אחד הנפוצים שבהם הוא שאיפה לשמור על צביון מסוים של המדינה (בייחוד צביון לאומי). בגרמניה, למשל, אוסרים על קיום מפלגות על בסיס קיבוצי (בשונה משמירה על זכויות אזרח שוות לבני מיעוטים באשר הם), מתוך רצון לשמור על גרמניה כמדינת לאום. בישראל, חלק ניכר מהאוכלוסייה רואה בצורך לשמור על המדינה כמדינה יהודית עילת פסילה לגיטימית לפסילת מפלגות המתנגדות לכך מלהיבחר לכנסת. ב-1985 נחקק חוק המכיר בשלילת אופיה היהודי או הדמוקרטי של המדינה כעילה לפסילת רשימה מהתמודדות בבחירות. עד כה נוצל החוק לפסילת רשימת כך שקראה לביטול המשטר הדמוקרטי. רשימת אל ארד, שנפסלה עקב קריאתה לביטול האופי היהודי של המדינה נפסלה עוד בטרם נחקק החוק, על-פי פסק דין של בית המשפט העליון.
[עריכה] טיעונים אפשריים נגד דמוקרטיה מתגוננת
- על תופעות אנטי דמוקרטיות או אחרות הנחשבות לבזויות ניתן יהיה להתגבר באמצעי הסברה שונים כגון : מערכת החינוך, התבטאויות של דמויות ציבוריות מכובדות, פעילויות שונות היכולות להפחית בקרב אנשים הזדהות עם רעיונות המעוררים עילת פסילה אפשרית, ועוד.
- עדיף שרגשות תסכול וזעם, קיצוניים ככל שיהיו, המזינים קבוצות הנחשבות למסוכנות, יתנקזו באפיקים כגון בית נבחרים ועל ידי כך פחות יבואו לידי ביטוי במעשים כגון אלימות ברחוב.
- אם יש אנשים מסוימים העושים מעשים לא חוקיים או חתרניים, בהם יש לטפל ולא בכל הגוף שבו הם פעילים, יהיו אנשים אלו פעילים ראשיים ככל שיהיו.
- אם החברה היא ברובה הגדול באמת דמוקרטית, והרוב הגדול בה נוטה לדעות נורמטיביות ובלתי-קיצוניות לכיוון כזה או אחר. הרי, שהיא תשכיל להתמודד עם קבוצות בעיתיות. לעומת זאת, אם החברה אינה בעלת רוב מוצק של אוכלוסייה התומכת בדומוקרטיה ושאינה קיצוני, הרי שהגבלות על פעילויותיהן של גופים שונים לא תעזור הרבה. ועד מהרה אותם גופים ימצאו אפיקי פעולה אחרים, בתוספת גיבוי אפשרי מצד רבים באוכלוסייה.
- אין לדעת היכן תיגמר "סתימת הפיות", ובמקרים רבים הגבול בין מה שראוי להצר את צעדיו למה שאינו, עלול להיות מלאכותי ולהשתנות בהתאם לנסיבות.
- בתולדות כל מפלגה עם היסטוריה ממשית ניתן יהיה למצוא סטיות כאלו או אחרות מעקרונות הדמוקרטיה ולפעמים אף מעשים שאינם מתישבים עם החוק.
- פרלמנט אמור, לפחות, להיות "מדחום" של הלכי רוח ציבוריים, ותהיה זו אשליה ש"שבירת המדחום" תפתור בעיות שונות המזינות קבוצות שרוצים להצר את צעדיהן. עדיף במקרה זה להעלות את הבעיות הנ"ל בפרלמנט.
- אפשר להגביל מעשים אנטי-דמוקרטיים, אך לא דעות.
- מה שהיום נחשב קיצוני ומוזר יכול מחר להיראות נורמטיבי, וישנם תקדימים לדעות שבעבר נחשבו אבסורדיות והיום הם נורמטיביות מאוד (כגון מתן זכות בחירה לנשים).
[עריכה] טיעונים אפשריים בעד דמוקרטיה מתגוננת
- יהיה זה בלתי הוגן שמפלגות אנטי-דמוקרטיות, או כאלו הפועלות ביודעין נגד המדינה שמאפשרת להם זכויות דמוקרטיות, יהנו מאותן זכויות של מפלגות הנחשבות דמוקרטיות.
- כאשר קבוצה אנטי-דמוקרטית עלולה לפגוע בעיקר במיעוט מסוג כזה או אחר (לאומי, דתי ועוד) עלול רוב האוכלוסייה להישאר אדישה לגורל אותו מיעוט. ואילו המיעוט, בשל היותו כזה, יהיה חסר אמצעים מספיקים להגן על עצמו. במקרה כזה רק הסעד של הגבלת אותה קבוצה יוכל לתת לכך פתרון.
- כשם שבכל עניין אחר בדמוקרטיה יש יחסיות בערכים ועקרונות, כך גם אין סיבה שחופש ההתארגנות יהיה מוחלט. גם בנסיבות שאינן מצדיקות זאת, בשל התנגשות עם עקרונות דמוקרטיים אחרים.
- מפלגות וארגונים אנטי-דמוקרטיים או הפועלים נגד החוק הינם בית גידול למעשים מסוג זה, ולכן לא תמיד ניתן להפריד בין פעילים מסוימים לרמת הארגון כולו.
- לא תמיד הציבור הרחב הנחשב דמוקרטי ונורמטיבי יהיה מאוחד נגד קבוצות הנחשבות למסוכנות. דבר זה, עלול להתבטא גם בקרב נציגיו בפרלמנט. אנשים עלולים בחיי היום יום להישאר אדישים, ולא לפעול בצורה מספקת נגד קבוצות אלו. כמו כן, בקרב מפלגות הנחשבות דמוקרטיות לכשעצמן, עלולים אינטרסים ושיקולים אחרים להביא להעדפת קואליציה דווקא עם מפלגות שדמוקרטיה מתגוננת עלולה להצריך פסילתן או הגבלתן.
- גם כאשר גופים הנחשבים מסוכנים הם כולם ביחד מיעוט קטן מבחינה אלקטורלית, עדיין פעולותיהם עלולות לגזול מסדר היום הציבורי לא מעט משאבים, כמו גם מקופת המדינה.
- המשך פעולותיהן והטפותיהן של קבוצות הנחשבות למסוכנות (בשילוב של נחרצות והתמדה האופיניים להם בדרך כלל) עלול להביא להם ביום מן הימים תמיכה ציבורית רבה על כל העלול להשתמע מכך.
- הטענה האפשרית שבתולדות כל מפלגה בעלת היסטוריה ממשית ניתן למצוא סטיות מסוימות מעקרונות דמוקרטיים כאלו או אחרים, ואולי אף סטיות מסוימות מהחוק, איננה מבטלת את העובדה שמבחינה זו יש מפלגות המאופינות באופן מובהק מדי ככאלו.
- פרלמנט או מוסד ציבורי אחר אינם בהכרח מקור יעיל להוצאת רגשות תסכול וזעם המזינים קבוצות בעייתיות, ולפעמים יכול הדבר לשמש אפיק נוסף לפעילותן בתוספת חסינות הניתנת לחברי גופים כגון פרלמנט.
[עריכה] בישראל
בשלושת העשורים הראשונים לקיומה הייתה ישראל מוקפת במדינות אשר לא הכירו בה ולא ראו את עצם קיומה כלגיטימי. הרוב היהודי במדינה חשש שהמיעוט הערבי הגדול, הרואה עצמו חלק מהעולם הערבי, ישתף פעולה עם המדינות השכנות במאבקן בישראל. מצב זה העלה את סוגיית הדמוקרטיה המתגוננת בישראל לראש סדר היום לעתים קרובות. בשנות ה-80 עלתה הסוגייה מחדש אולם בהקשר אחר - בפעם הראשונה זכתה מפלגה יהודית, ששללה את אופיה הדמוקרטי של המדינה ואת זכויות המיעוט הערבי, במושב בכנסת.
חוקרי מדע המדינה, רואים את ישראל כדמוקרטיה מתגוננת בעיקר עקב האילוצים החברתיים והביטחוניים איתם היא מתמודדת משחר הקמתה. הביטוי העיקרי לכך הוא חוק הבחירות, שמגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וקובע כי רק מפלגות המקבלות את העיקרון הזה במלואו יכולות להציג מועמדות לכנסת.
