ג'אמבטיסטה ויקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ג'אמבטיסטה ויקו (Giambattista Vico)‏ (23 ביוני 1668 - 23 בינואר 1744) היה פילוסוף, היסטוריון ומשפטן תושב נאפולי. בנו של מוכר ספרים ושל בתו של יצרן עגלות, הוא למד בעיקר בבית בשל מחלות וחוסר שביעות רצון עם הסכולסטיקה הישועית.

ב-1686 קיבל משרת הוראה בוואטולה, דרומית לסלרנו, בה הוא התמיד תשע שנים. ב-1699 הוא נישא לחברת ילדות, טרסה דסטיטו, וקיבל את הקתדרה לרטוריקה באוניברסיטת נאפולי. במשך כל הקריירה שלו, ויקו ינסה להשיג את הקתדרה היוקרתית יותר למשפטים, אך הוא לא הצליח בכך. אולם ב-1734 הוא מונה להיסטיוריוגרף המלכותי של צ'ארלס השלישי, מלך נאפולי, וניתנה לו משכורת גדולה מהרבה מאשר כשהיה פרופסור. ויקו נותר בקתדרה לרטוריקה עד שהוא פרש ב-1741 מסיבות בריאות.

[עריכה] יצירות ורעיונות עיקריים והתקבלותם

הרעיון המפורסם ביותר של ויקו הוא עיקרון הverum factum שלו, שנוסח לראשונה ב-1710. העקרון קובע כי ניתן להגיע לאמת רק דרך יצירה או המצאה, ולא, כפי שדקארט טען, על ידי הסתכלות וצפייה: "הקריטריון והחוק של האמת הוא יצירתה. לפיכך, התפיסה הברורה שלנו של השכל אינה יכולה להיות של השכל עצמו, ובוודאי לא התפיסה של אמיתות אחרות. כי למרות שהשכל תופס את עצמו, הוא אינו יוצר את עצמו". קריטריון זה לאמת לאחר מכן ישפיע רבות על ההיסטוריה של התרבות ביצירתו הגדולה של ויקו, "המדע החדש" (Scienza Nuova), ‏1725, מכיוון שחיי התרבות - כמו המתמטיקה - נוצרו בידי אדם.

כשהוא מסתמך על אטימולוגיה מורכבת, ויקו טוען ב"מדע החדש" שהתרבות מתפתחת במעגל חוזר של שלוש תקופות: האלים, הגיבורים, והאנשים. לכל תקופה יש מאפיינים פוליטיים וחברתיים היחודיים לה, שניתן לאפיין אותם על פי פיגורות לשוניות שונות. התקופה האלהית מסתמכת על המטאפורה בכדי להשוות, וכך להבין, תופעות אנושיות וטבעיות. בתקופה ההרואית, מטונימיה וסינקדוכה תומכים בהתפתחות של מוסדות פיאודלים או מונרכיים. התקופה הסופית מאופיינת בדמוקרטיה פופולרית והתבוננות על העולם בעזרת האירוניה; בתקופה זו, עליית הרציונליות מובילה ל"ברבריזם של התבוננות", והתרבות שוקעת שוב לתקופה הפואטית. מעגל זה של שלוש תקופות, האופייני לכל לאום, מהווה עבור ויקו היסטוריה אידאלית נצחית, storia ideale eterna.

בזמנו, יצירתו המרכזית של ויקו לא התפרסמה רבות, אך מאז היא היוותה השראה להוגים ואמנים חשובים רבים, ביניהם בנדטו קרוסה, ג'יימס ג'ויס, ברטרנד ראסל, סמואל בקט, נורת'רופ פריי, הרולד בלום, אדוארד סעיד, תומאס ברי ורוברט אנטון וילסון.