מטונימיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מֶטונימיה היא אמצעי פיגורטיבי הממחיש מושג או גורם באמצעות החלפתו בגורם אחר הקרוב אליו בזמן או במקום. התוצאה היא ביטוי שאינו הגיוני כפשוטו, אך מובן בקלות בשל הסמיכות בין הגורמים. לדוגמה, בביטוי "הבית הלבן הודיע ש...", מחליף המושג "הבית הלבן" (מבנה פיזי, שאינו יכול לדבר...) את המושג "דוברו של הנשיא" (או "אנשים הנמצאים בסביבתו של הנשיא"), הקשור אליו בקשר של קרבה פיזית והגיונית.
במטונימיה, בניגוד למטאפורה, לא מתבצעת העברה של תכונות בין שני הגורמים (אין אנו אומרים בשום דרך שדוברו של הנשיא הוא בעל תכונות הדומות לבית הלבן) אלא רק נוצר קישור אסוציאטיבי בין שני הגורמים, המאפשר לנו לראות אחד כמייצג את האחר. אמצעי פיגורטיבי הקרוב למטונימיה הוא הסינקדוכה, שבה הקשר בין שני הגורמים הוא כקשר בין חלק לשלם, בין הספציפי לכללי, או בין החומר לחפץ.
הבלשן רומאן יעקובסון הבדיל בין 'הציר הטאפורי' ('ציר הברירה') - הדמיון בין מלים נרדפות או קרובות תוכנית זו לזו, לבין 'הציר המטונימי' ('ציר הצירוף') - הקישור בין מלים המתחברות זו לזו לכלל רצף הגיוני. יש להבדיל בין הגדרה זו לבין המושג 'מטונימיה' כתחבולה ספרותית, שכן היא רחבה יותר מההגדרה המקובלת, שניתנה לעיל, וכוללת בתוכה, למשל, גם את הסינקדוכה.

[עריכה] דוגמאות למטונימיה בספרות

בספרות נעשה לעתים קרובות שימוש במטונימיה מורחבת, שבה מתואר אופיה של דמות באמצעות תיאור של סביבתה הקרובה, ממנו משליך הקורא על תכונות הדמות. ברומן מאדאם בובארי, למשל, מתוארת הגיבורה אמה פעמים רבות במהלך העלילה כשהיא עומדת ליד חלון, באופן המבטא את שאיפתה לצאת החוצה לעולם הגדול ולפרוץ גבולות.

שימוש מעניין במטונימיה בשירה ניתן למצוא בשתי השורות הבאות, מתוך שירה של לאה גולדברג, "את הכול אזכור":

לֹא אֵדַע אִם הָלַכְתִי מִמְךָ וְאֵלֶיךָ

בִּרְחוֹבוֹת הֲלוּמֵי אֲהַבָה

הדוברת בשיר (שב"מציאות" היא זו ההולכת הלומת אהבה) מוחלפת בשורות אלו ברחובות שבהם הלכה (שנמצאים קרוב אליה מבחינה פיזית). באמצעות השימוש במטונימיה זו, מועברת לקורא התחושה שהלם האהבה אינו פרטי לדוברת, אלא נחווה על-ידי העולם כולו (או לפחות, שכך חשה הדוברת בשיר).