שיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים או באנגלית "Alternative dispute resolution", הן הליכים וטכניקות ליישוב סכסוכים שאינן נעזרות במערכת בתי המשפט של המדינה. שיטות אלו קיבלו הכרה הן בציבור הרחב, הן בקהיליה המשפטית, והן בחוק, וזאת עקב העומס הגובר על מערכת בתי המשפט. שופטים רבים מצאו כי שיטות אלו הן אמצעי מקובל להורדת העומס מן המערכת, ומהווים דרך הוגנת וישרה לסיום סכסוכים, ובדרך כלל אף זולה יותר לצדדים המתדיינים.

הבוררות הייתה אחד האמצעים המוקדמים ליישוב סכסוכים. לידתה עוד בימי האימפריה הרומית, והיא קודמת לשיטה האדברסרית לפי המשפט המקובל באלף שנים לפחות. רבים שמשו בתפקידי המגשר, המפשר או הבורר, מבלי לקרוא לכך בשמות אלו.

שיטות אלו מחולקות לרוב לשלושה סוגים:

• משא ומתן: ההשתתפות בו היא וולונטרית, ואין צד שלישי המתווך, מקדם את הליך יישוב הסכסוך, או כופה פתרון.
• גישור: ההשתתפות בו היא וולונטרית (אף אם הצדדים מגיעים לגישור בהמלצת בית המשפט או מערכת ניהול התיקים בבית המשפט), וקיים צד שלישי, המגשר, המקדם את ההליך, אך אינו בעל סמכות לכפות פתרון על הצדדים.
• בוררות: ההשתתפות בה היא לעתים וולונטרית ולעתים מחויבים בה הצדדים מכוח חוזה, שותפות בגוף כלשהו או חוק, ויש צד שלישי שתפקידו הוא גם לקדם את ההליך, וגם להגיע לפתרון ולכפות אותו על הצדדים.

סעיף 79 לחוק בתי המשפט נוסח משולב מונה שלוש דרכים ליישוב סכסוכים אלטרנטיבי, אם כי הדרך הראשונה היא באמצעות בית המשפט.

• פשרה (סעיף 79א): בית המשפט נותן את פסק דינו על בסיס הבנתו את טענות הצדדים, בדרך כלל מבלי שמתקיים הליך מסודר על פי התקנות של הבאת ראיות וטיעונים.
• בוררות (סעיף 79ב): בית המשפט מוסמך להעביר עניין לבוררות, בהסכמת בעלי הדין.
• גישור (סעיף 79ג): בית המשפט מוסמך להעביר תובענה לגישור, בהסכמת בעלי הדין.

הגישה כי הליכים אלו הם "אלטרנטיבים" מתייחסת בדרך כלל להיותם אלטרנטיבים להליך של התדיינות בפני בית משפט, אך הם גם אלטרנטיבים להדרדרות הסכסוך אל מחוץ לשליטת בעלי הדין, והגעתו לפתרון הכפוי על הצדדים, ולעתים לאלימות.