אנדי וורהול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנדי וורהול (Andy Warhol) ‏(6 באוגוסט 1928 - 22 בפברואר 1987), צייר אמריקני.

אנדי וורהול נולד בשנת 1928 בעיר פיטסברג, פנסילבניה. הוא היה מחלוצי תנועת הפופ ארט האמריקאית. הוא היה הומוסקסואל גלוי, ואהב ללכת למסיבות ולחיות חיים בורגניים.

וורהול השתייך לתנועת הפופ ארט- פופ פירושו popular - פופולרי. אמנות אשר התייחסה לדברים הפופולרים כעת בחברה. מכיוון שחי באמצע המאה העשרים התעשייתיות בארצות הברית, אמנותו טישטשה גבולות בין מוצרים תעשייתיים לאמנות. הוא צייר בצבעים תעשייתיים, צייר מוצרים שהחברה צרכה, ושכפל את עבודותיו פעמים רבות, כמו ייצור תעשייתי.

בתחילת דרכו השתמש בצבעי שמן ומכחול לציור של פרסומות, אך משראה שהוא איננו מתפרנס מעבודותיו, פנה האמן לשיטת הדפס רשת.

מיצירותיו המפורסמות:

• "ארבע מרילין" - פרצופה של מרילין מונרו מצויר ארבע פעמים בצבעים עזים.
• "פחיות המרק של קמפבל" - ציור אקריליק של 32 קופסאות שימורים של מרק של החברה קמפבל.
• "קתדרלה" - ציור בצבעים תעשייתיים של קתדרלה בעירו.

וורהול עבד בסדנתו שבניו יורק, לה קרא "The Factory" (בית החרושת), ובה התאספו סביבו אמנים שונים, זמרים, דוגמנים ושאר דמויות אקסצנטריות וידועות. "בית החרושת" של וורהול סיפק לעולם האומנות יצירות רבות. כמו כן, מקום זה הוליד לא מעט סרטי אומנות.

בין באי ה-factory של וורהול היו גם הזמר לו ריד ולהקתו ה-Velvet Underground.

וורהול צירף ללהקה את הזמרת-דוגמנית ממוצא גרמני ניקו, והפך את הלהקה המתחילה ללהקת הבית שלו. יחד הם ערכו הופעות צבעוניות תחת השם "The Exploding Plastic Invetion", בהן הקרין את סרטיו על גבי חברי הלהקה שעה שאלתרו על הבמה במשך שעות. וורהול הפיק את אלבומה הראשון והחשוב של הלהקה, ואף עיצב עטיפתו, עליה התנוססה בננה (סמל פאלי מובהק). עטיפה זו הפכה לסמל ולאחת מהדוגמאות הראשונות לעיצוב איכותי של עטיפות אלבומים.

וורהול שרד ניסיון התנקשות, כאשר נורה בשעה שעבד בסדנתו על-ידי ואלרי סולאנס הפמיניסטית. הוא נפצע קשה והחלים.

וורהול נפטר בניו יורק אחרי סיבוך של ניתוח שגרתי בכיס המרה, ונקבר בעיר הולדתו פיטסבורג.

תוכן עניינים 1 יצירותיו 2 ההקשר האוטיסטי 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] יצירותיו

אמן הפופ המפורסם והמוכר ביותר, המגיב לסביבתו האורבנית ולתהליכים הנרקמים בה. כרזות הפרסומת ברחוב, בעיתונות, ובטלויזיה בוטאו באורח מתוחכם ביצירתו. וורהול העצים את נוכחות דימוייו ביצירתו באמצעות הכפלות ושכפולים.

בקבוקי קוקה קולה, 1962 מצוירים בדייקנות ודורשים מהצופה להתמקד בכל בקבוק - הם אינם אחידים מבחינת תכולתם. הדייקנות, העיצוב הנקי והקר, אפיינו יצירות אלו כפופיות. בקבוקי הקולה ריקים בחלקם, והמיכון המשוכלל מועמד פה באירוניה, כי בפס הייצור יש כנראה גם טעויות של מכונה ולא רק של אדם. העמדת אובייקט מסחרי בנאלי כיצירת אמנות והכפלתו הוא צמצום הפער בין ה מציאות לבין האמנות עד שכבר כלל אינו קיים.

מרילין מונרו, 1964 מושא חלומותיו של כל בורגני, שכפול פניה וההגזמה בטיפול הצבעוני של דמותה הופכים אותה מכוכבת קולנוע בלתי מושגת לפשוטה וקרובה יותר לכל אחד.
'אסון כתום' 1963, 'התרסקות מטוס' 1963, 'מהומה גזעית באדום' 1963 ו'כיסא חשמלי' 1967 הן יצירות המבטאות את זוועות החיים המודרניים. לגביו, הצופה הממוצע מתייחס לזוועות החיים המודרניים כאילו הביט בסרט טלויזיה, ללא מעורבות אישית. יצירות אלו הופכות להיות אחת ההצהרות הבודדות באמנות הפופ על החיים האמריקניים כפי שהם באמת. הן דורשות מהצופה לא לעבור לסדר היום, אלא להתבונן בהן שוב ושוב. בכך הוא מותח ביקורת על העיתונות - העיתון מנטרל את העימות הישיר עם האסון המצולם. באמצעות השכפול הוא מראה לצופה את הזוועה פעמים רבות ואז אולי יהיה שינוי במציאות – תאונות דרכים, מהומות גזעיות.

[עריכה] ההקשר האוטיסטי

חוקרים רבים מאמינים שאנדי וורהול היה אוטיסט בתפקוד גבוה - ראו קישורים חיצוניים למאמרים מאת ד"ר ג'ודית גולד, פרופסור מייקל פיצג'רלד, ונסה תורפ, איאן סטיוארט ומייק סטנטון.

[עריכה] לקריאה נוספת

• מא´ ל-ב´ ובחזרה: הפילוסופיה של אנדי וורהול, הוצאת בבל, 2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האם סוד אמנותו של וורהול היה אוטיזם? - מאת ונסה תורפ, כתבת אמנות בעיתון הגרדיאן.
• האם סוקרטס, דרווין, אנדי וורהול ואיינשטיין היו אוטיסטים? - מאת פרופסור מייקל פיצג'רלד, פרופסור לפסיכיאטריה בטריניטי קולג', דבלין.
• ייתכן שאנדי וורהול היה אוטיסט - מאת ד"ר ג'ודית גולד, מנהלת בית אליוט, מרכז אבחון האוטיזם המוביל בבריטניה.
• אנדי וורהול והאוטיזם - מאת המלחין האוטיסט איאן סטיוארט.
• פעילות כנגד הארטיזם? - מאת מייק סטנטון, המלמד ילדים אוטיסטים.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אנדי וורהול