אילונה פהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אילונה פהר (1 בדצמבר 1901, בודפשט, הונגריה - ינואר 1988, חולון) הייתה מאחרוני המייצגים את אסכולת הכינור של מרכז אירופה (יוזף יואכים, ינה הובאי).

פהר למדה אצל ינה הובאי במשך שש שנים, בקונסרבטוריון ליסט בבודפשט. עוד היו בין מוריה לכינור בשנותיה המוקדמות יוזף בלוך, יוזף שמילוביץ (גם הוא תלמיד של ינה הובאי) ואימרה פוגאני. בין שתי מלחמות העולם הופיעה בנגינה בכל רחבי אירופה, בייחוד עם וילם מנגלברג ותזמורת קונצרטחבאו באמסטרדם.

פהר חיה בבודפשט עד 1942 כאשר נשלחה עם בתה למחנה ריכוז. השתיים הצליחו להימלט בשנת 1944והצטרפו לפרטיזנים הונגרים וצ'כוסלובקים עד השחרור בידי הצבא האדום הסובייטי. בהמשך חזרה להופיע על בימת הקונצרטים רק במזרח אירופה שבשליטת הסובייטים.

בשנת 1949 עלתה לישראל וכאן החלה בחיים חדשים כמורה לכינור. במשך 25 שנים יצא שמה כמורה רבת השראה, קפדנית ומטילת מרות, אבל גם מחוננת בחוש הומור. עם 250 תלמידיה נמנים כמה מן הכנרים המפורסמים ביותר בעולם, כמו פנחס צוקרמן, שלמה מינץ וחגי שחם, נגני מוזיקה קאמרית כמו שמואל אשכנזי ודוד ארליך וכן רון אפרת, כנר ראשי בפילהרמונית של רוטרדם והמנצח יואל לוי. נוסף להוראה באקדמיה ע"ש רובין בתל אביב, קיימה פהר כיתות אמן בכל רחבי העולם. לעתים קרובות שימשה כשופטת בתחרויות כינור בינלאומיות במינכן ופרייבורג שבגרמניה, בתחרות שפוהר.

פהר זכתה בדיפלומה ומדליית זהב של אקדמיית ליסט בבודפשט והייתה כלת פרס ישראל לאמנויות. כן הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע ותואר אזרחית כבוד של חולון, שהייתה עיר מושבה מאז בואה לישראל.