אדגרדו מורטארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדגרדו מורטארה (1851-1940) יהודי שנחטף בהיותו קטין על ידי משטרת הוותיקן ופרשת חטיפתו גרמה לסערה בקרב יהודי אירופה, וחוגים ליברלים באירופה ובארצות הברית.

אדגרדו מורטארה שנולד ב־1851 היה בנו של סוחר יהודי מבולוניה (אז חלק ממדינת האפיפיור) שבאיטליה. בהיותו בן שנתיים, בזמן שלקה במחלה קשה, הוטבל לנצרות על ידי משרתת נוצרית של המשפחה, ללא ידיעת המשפחה, מתוך אמונת המשרתת שכך תציל את הילד.

כאשר הגיע אדגרדו לגיל 6, ב־24 בינואר 1858, נחטף הילד ממשפחתו על ידי משטרת האפיפיור, עקב טענתם שהילד נוצרי. כל המאמצים של המשפחה להחזיר את הילד לידיהם נכשלו, והכנסייה הגנה על ההטבלה בטענה שבמקרה של סכנת חיים מותר להטביל לנצרות ילדים גם נגד רצון הוריהם. ב־1859 יצא משה מונטיפיורי לרומא על מנת לשחרר את הילד, אולם בקשתו, יחד עם כל שאר הבקשות, נדחתה על ידי האפיפיור פיוס התשיעי.

בבגרותו של מורטארה הצהיר הנ"ל על רצונו להיות נוצרי, שינה את שמו לפיוס, ונכנס למסדר האוגוסטיני. במהלך הזמן הפך מורטארה לחבר בעל מעמד חשוב במסדר. ב־1870 נאם לפני ועידת הוותיקן הראשונה, ופעל כמיסיונר בגרמניה, וניו יורק, וקיבל את התואר "מיסיונר אפיפיורי". ב-1879 הורשה על ידי הכנסייה לחדש את קשריו עם משפחתו היהודית. מורטארה מת במנזר בלגי ב־1940.

חשיבותה של חטיפתו של מורטארה והשפעתה חרגו מעבר לחייו וחיי משפחתו. הפרשה נתפרסמה ברחבי העולם וגרמה לחוגים התומכים בחופש דת ובערכים ליברלים להביע מחאה בכול רחבי אירופה וארצות הברית. המחאות נגד פעולות אלה של הכנסייה אף הוגשו באופן רשמי על ידי מספר ממשלות אירופיות (ביניהם נפוליון השלישי מצרפת, הקיסר פרנץ יוזף הראשון מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) ומאוחר יותר גם נשיא ארצות הברית, יוליסס סימפסון גרנט.

השפעתה של הפרשה על העולם היהודי הייתה רבה. פרשה זו אף היוותה אחת מהסיבות של הקמת כל ישראל חברים. זהו המקרה הראשונה לאחר האמנסיפציה שבו הייתה אפשרית מחאה רשמית ופומבית של יהודי איטליה.

[עריכה] לקריאה נוספת

• חטיפתו של אדגרדו מורטרה, מאת דייוויד קרצר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• כתבה בשופר הגורסת, בניגוד למסופר בתקציר הספר, כי הנער נחטף על ידי האפיפיור פיוס התשיעי, וגדל בביתו. כמו כן נטען שם כי הוא הפך לכומר ונפטר בשנת 1940.