אריך-נגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריך-נגן (אנגלית: (Long-Playing (LP) הוא המונח העברי לתקליט פטיפון המסתובב במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה.
הוצג לראשונה ב-21 ביוני 1948 על ידי חברת קולומביה.
כשמשתמשים במונח אריך-נגן הכוונה היא בדרך כלל לתקליט ויניל רגיל בקוטר 30.5 סנטימטר עם זמן השמעה ממוצע של 25 דקות בכל צד ועם מספר שירים בכל צד. תקליט כזה היה עטוף בנייר דק או בניילון בתוך אריזת קרטון מרובעת. על האריזה היו עיצוב גרפי, תמונות, מידע על תוכן התקליט, פרוט הקטעים בכל צד, ומשך הזמן של הקטעים.
אריך-הנגן הכיל בדרך כלל מוזיקה קלאסית ואלבומי מוזיקה פופולרית.
בתעשיית התקליטים Long-Playing מתייחס למהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה ולצפיפות חריצי התקליט בלבד ולא לקוטר התקליט .
בשנות החמישים והשישים הודפסו בארץ תקליטים כאלה גם בקוטר של 17.5 סנטימטר ו-25 סנטימטר.
[עריכה] פרטים טכניים
התקליטים ה"עכשוויים" קוטרם - 30.5 סנטימטר (12 אינץ'), עוביים - 1.3 מילימטר (0.05 אינץ') וקוטר המדבקה עליהן - כ-10 סנטימטר (4 אינץ').
ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
