תוכנית מורגנטאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנית מורגנטאו הייתה תוכנית להחזקה בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה שקראה לצעדים קשים שימנעו מגרמניה לתמיד להיות מעצמה משמעותית. התוכנית קיבלה את שמה ממי שהציע אותה - שר האוצר האמריקאי הנרי מורגנטאו.
התוכנית, שהוצעה לראשונה בסוף שנת 1944, הייתה הצעה לניהול גרמניה המובסת לאחר מלחמת העולם השנייה. מורגנטאו הציע לחלק את גרמניה לשתי מדינות: צפונית ודרומית. מערב גרמניה, מלבד חלקו הדרומי, היה אמור להפוך לאזור בינלאומי שהיה אמרו לכלול שטחים לחופי הים הבלטי והאזורים החשובים מבחינה כלכלית לאורך נהרות הריין והרוהר.
גרמניה הייתה אמורה לשלם פיצוים חסרי תקדים, שהיו אמורים להאסף על ידי עבודות כפיה. המפעלים והמכרות אמורים היו להיסגר, וגרמניה הייתה אמורה להיות מפורקת לגמרי מכל נשק ולהפוך למדינה חקלאית למשך 20 שנה לפחות. המטרה הייתה לשלול מגרמניה כל יכולת לפעילות התקפית בזמן הנראה לעין.
תוכניתו של מורגנטאו כללה צעדים שכבר הוצעו לטיפול בגרמניה לאחר המלחמה, ויש הטוענים כי תוכניתו של מורגנטאו נועדה להיות רק בסיס לדיון. בוועידה האנגלו-אמריקאית ב-15 במאי 1944 קיבלו וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דלאנו רוזוולט גרסה מחמירה פחות של תוכנית מורגנטאו. שרי החוץ של שתי המדינות התנגדו לתוכנית. שר ההגנה האמריקאי אמר שהתוכנית היא "פשע נגד האנושות". בשל העובדה שגרמניה הייתה יבואנית מזון גם בימי שלום, ההערכה הייתה שכפיית התוכנית תוביל למוות מרעב של עד 10 מליון גרמנים.
כשהתפרסמה התוכנית בציבור בספטמבר 1944, קמה נגדה מחאה ציבורית רחבה, ועד סוף אותו חודש נדחתה התוכנית בלא דיון רשמי. עם זאת, התעמולה הגרמנית השתמשה בתוכנית כדי לעורר את רוח הלחימה של הכוחות הגרמניים נגד בעלות הברית עד סוף המלחמה.
