שפה נטולת מגדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שפה נטולת מגדר היא שפה המתייחסת לאדם שאינו ספציפי, כלומר שמינו אינו ידוע, בצורה נייטראלית מבחינה מגדרית, כלומר מבלי ליחס מגדר מסוים לאותו אדם. זאת בניגוד לשפה מגדרית, המייחסת לאדם שאינו ספציפי את אחד המינים כברירת מחדל.

[עריכה] שפה מגדרית

שפה מגדרית כופה על הדובר אותה התייחסות למינו של אדם שאינו ספציפי. השפה העברית, למשל, היא שפה מגדרית, המייחסת לאדם שאינו ספציפי את המין הזכרי כברירת מחדל. כך גם השפה האנגלית, וכן רבות מהשפות המדוברות ברחבי העולם. כך גם בהתייחסות לקבוצת אנשים בהם גברים ונשים, ברירת המחדל בשפה העברית היא לייחס לקבוצה כזו את המין הזכרי. רעיון השפה נטולת המגדר הוא חלק מעקרון התקינות הפוליטית.

בדומה לעקרון התקינות הפוליטית, גם רעיון השפה נטולת המגדר נשען על הזיקה החזקה בין השפה המדוברת ובין תפיסת העולם של הדוברים אותה. מחקרים בלשניים מראים כי הפנייה הזכרית כברירת מחדל אינה פנייה ניטרלית כלל ועיקר, ושהיא משקפת את אופן הייצוג המגדרי בתפיסתנו. דוגמה טובה לכך היא החידה הבאה:

אב ובנו נפגעו על-ידי מכונית בזמן שחצו את הכביש. השניים הובהלו לבית החולים בנסיון להציל את חייהם. בזמן שהאב שוכב חסר הכרה בחדר המיון, הוכנס הבן לחדר הניתוח. לפתע נשמעה קריאה: לא אוכל לנתח אותו - זה הבן שלי!

כיצד ייתכן הדבר? חידה זו, המשמשת גם כדוגמה במאמרים בלשניים, מציבה אתגר מחשבתי גם לאנשים ליברליים ונאורים. הפתרון המתבקש - המנתח התורן הוא מנתחת וזו אימו של הפצוע - מצריך לעיתים מחשבה מרובה, אשר קרוב לודאי לא הייתה נדרשת אילו השימוש בלשון זכר היה אכן נייטרלי מבחינה מגדרית בתפיסה שלנו.

ראיה נוספת לחשיבות המגדרית של הבחירה בלשון זכר או נקבה אפשר לראות בעובדה שאפילו פעולות האופייניות במובהק לנשים נכתבו פעמים רבות בלשון נקבה, גם כאשר הפנייה הייתה כללית. דוגמה טובה לכך הם ספרי בישול וסריגה מאמצע המאה העשרים למשל.

בנסיבות אלה לא פלא שרש"י הוטרד מהשאלה מדוע נכתב "מכשפה לא תחיה" (שמות כב, יז), ותשובתו: "אחד זכרים ואחד נקבות אלא שדבר הכתוב בהווה".

כתיבה בצורה זו הסתיימה עם עלייתו של הגל הפמיניסטי, שדרש שוויון זכויות לנשים גם בתחום זה, תוך הדגשה שאין לראות בפנייה בלשון זכר פנייה נייטרלית. תשומת הלב שהופנתה לבעייתיות שבכתיבה בלשון זכר בלבד הובילה לנסיונות שונים להתמודדות עם הבעיה.

[עריכה] מודעות לבעיה והשלמה עם קיומה

יש שבחרו לעקוף את הבעיה במקום לתקוף אותה: במבוא לספר ציינו (בקצרה או באריכות) שהם מודעים לאפליה הנוצרת מכתיבה בלשון זכר, אך כדי לא להטריד את הקורא כתוב הספר בכל זאת בלשון זו, והקורא מתבקש להבין כי בכל מקום בו כתוב he הכוונה כמובן ל-he or she. גישה זו טובה במיוחד לכותב עברית, שפה שבה הבעיה חמורה עוד יותר, מפני שלא די לכתוב "הוא או היא". בעברית גם לפועל ולתואר יש מין (שלא כמו באנגלית), ולכן כתיבת משפטים נטולי מין הופכת פעמים רבות לבלתי אפשרית. המחשה לקושי זה ניתנת במשימה פשוטה לאין שיעור. אף שחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מחייב כתיבת מודעות "דרושים" בצורה הפונה לשני המינים כאחד, נמנעים מרבית המפרסמים מלעשות זאת, לא עקב כוונות זדון, אלא משום הסרבול הכרוך בהיענות לדרישות החוק: "דרוש/ה פקיד/ה בעל/ת ניסיון...".

דוגמה להתייחסות מעין זו לבעיית המין ניתנת בדבריו של מיכה חפרי בפתיחה לספר "עקרונות מערכות הפעלה":

הערה מיוחדת לקוראות הספר: במקומות רבים, במשך הדיון ובתרגילים, מופנות התייחסויות ישירות לקוראים. בפנייה לקורא היחיד היה עלי לבחור בין לשון זכר ללשון נקבה. מעשה שהיה בפרלמנט האנגלי: בתגובה לקריאה נזעמת של חברה באותו מוסד על ניסוח הצעת חוק אמר וינסטון צ'רצ'יל: In law, as in nature, man embraces woman. נטלתי לעצמי את החופש להרחיב כלל זה מענייני חוק לדיונים בנושאי תוכנה, ועל כן נקטתי לשון זכר כאשר אני פונה לקורא.

[עריכה] שיטות לכתיבה שוויונית יותר

תיקון יתר גרם לאתר ibooks לכתוב על כפתור החיפוש "חפש/י", בזמן שכפתור זה הוא הוראה למחשב, שהוא זכר.

כותבים בארצות הברית החלו משנים את סגנון כתיבתם. בכל מקום שבו היה נהוג לכתוב man נכתב מעתה person, וגם מילים מורכבות תוקנו: salesperson באה במקום salesman, ובמקום postman באה letter carrier. קל לעכל שינוי זה, אך שינוי נוסף שבא יחד אתו אינו כה פשוט לעיכול. בכל מקום שבו היה כתוב he החלו כותבים he or she (והמהדרים כותבים she or he). בעברית יש הכותבים, באופן דומה, פנייה כפולה, למשל "קח/קחי" או "ראה/ראי". זו שיטה שיצרה משפטים מסורבלים ומהווה מטרד לקורא.

צעד פחות דרסטי הוא שילוב שני המינים בדוגמאות המופיעות בספר, כלומר במקום המצב השגרתי שבו כל הדוגמאות הן בזכר, מופיעות הדוגמאות לעתים בזכר ולעתים בנקבה. בהקדמה לספרו "שפינוזה וכופרים אחרים" מסביר ירמיהו יובל מדוע בחר בשילוב כזה:

אני מקווה שקוראי הספר לא יתרעמו על החלטתי לפנות אל הקורא(ת) בלשון זכר ונקבה לסירוגין; גם אם הדבר יישמע מוזר בהתחלה, למעשה הוא טבעי (ובוודאי ייתפס כך עם הזמן). עם זאת, בשמות גנריים כמו "אדם", ובכינויי הגוף הנסמכים להם, אני משתמש בצורה הזכרית בהוראה דו-מינית.

התייחסות פמיניסטית לבעיה זו מופיעה במאמרה של פנינה להב "יד הרוקם: יריעת חירויות הפרט על-פי השופט אגרנט"^[1]. בהערה בפתח המאמר מסבירה הכותבת את גישתה:

העברית היא שפה שאין בה ניטרליות מבחינת המין. עם השנים התחזקה דעתי, שהשיטה המקובלת לנקוט לשון זכר ולקוות שבמובלע תיכלל בו גם הנקבה עושה עוול לנשים, באשר אנו נאלצות לפתח אישיות מעוותת, ספק-זכר ספק-נקבה (לקרוא הוא ולחשוב גם היא) ונדונות לכך שלעולם איננו רואות את עצמנו במפורש בספרות המשפטית. איני מקבלת שהמונח אדם כולל גם חווה ואילו המונח חווה לעולם אינו כולל אדם. לפיכך הלכתי בדרך הפמיניזם האמריקאי, וכתבתי חלק מהמאמר (לא הכל, וזאת על-מנת לא להבהיל) בלשון נקבה. הקוראים והקוראות יקראו את ההתייחסות ללשון זכר (חירויות הפרט) כאילו היו גם לשון נקבה ואת ההתייחסות ללשון נקבה (זכויות האזרחית) כאילו היו גם לשון זכר (קשה, אבל מתרגלים), ובכך נקדם את השוויון.

דרך התייחסות נייטרלית מבחינה מינית ננקטה לעתים באמצעות שימוש בשם פעולה במקום בפועל. לדוגמה: במקום "טול את האופניים" או "טלי את האופניים" נכתב "יש ליטול את האופניים". גישה זו יושמה במגזין "אמנות דיגיטלית" בשנים 1998 עד 2003.

דרך נוספת היא פנייה בצורת הרבים, המשותפת לזכר ולנקבה, במקום בצורת היחיד (למשל "ראו" במקום "ראה"). עמד על כך מיכאל ספרד, בסקירתו את הספר "מכתבים לעורך דין צעיר"^[2]:

הספר כתוב בגוף שני, כמקובל בספרי self help. זה יוצר בעיה מיוחדת בתרגום העברי שכן הוא פונה לעורכי-דין גברים בלבד וחבל, כי היה אפשר לבחור בגוף רבים הנייטרלי יותר או בהטיה ללשון נקבה - שכן רוב עורכי-הדין הצעירים בישראל הן עורכות-דין.

שלט הכוונה זה, הנמצא באיילון צפון, נכתב לראשונה בלשון זכר: "צא". לאחר שיד אלמונית הוסיפה קו שחור ששינה את המילה ל"צאי", תוקן השלט לצורת הפנייה הנייטרלית "צאו"

שלט הפונה לגברים בלבד

האפשרות הרדיקלית ביותר היא שימוש בצורת הנקבה בלבד. כך למשל באתר הנשים אסימון נכתב

הלשון בה אנחנו משתמשות באתר זה היא לשון נקבה אך, אין לראות בכך פנייה רק לנשים, כשם שפנייה השגורה בלשון זכר, במקרים רבים איננה פנייה רק לגברים. שירותים שניתנים לנשים בלבד באתר יצוינו ככאלה ואילו שירותים אחרים שהפנייה בהם היא בלשון נקבה ניתנים לנשים וגברים כאחד.

פמיניסטיות רבות מאמינות כי צורת פנייה זו היא השוויונית ביותר, מסיבות אחדות: ראשית, מרבית הטקסטים נכתבים בזכר, ובכדי לאזן זאת, ולהביא את מספר הפניות למצב שוויוני, יש לפנות בנקבה תמיד. שנית, מכיוון שאפליית נשים נפוצה מאוד, נדרש מהלך רדיקלי בכדי להתקרב, ולו במעט, לשוויון.