שלמה קרליבך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי שלמה קרליבך, 1925 – 21 באוקטובר 1994, זמר, נגן ומלחין חסידי, מנהיג חסידות, ומספר סיפורים. הרב קרליבך, הידוע בכינויו "הרבי המרקד", מבשר ומייסד ז'אנר מוזיקאלי הקרוי על שמו, ונחשב אחד מגדולי הזמרים החסידיים של המאה ה-20.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
שלמה קרליבך נולד בברלין ב-1925, לאביו נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאימו פסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה באוסטריה, הגיעה ב-1939 לניו-יורק. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בבית המדרש הגבוה בלייקווד בניו-ג'רסי, ובאוניברסיטת קולומביה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים. באותה תקופה התקרב לחסידות חב"ד, ואל האדמו"רים שלה – רבי יוסף יצחק שניאורסון, וחתנו מנחם מנדל הידוע בכינויו הרבי מליובאוויטש. בשנים 1951 עד 1954 נשלח מטעמם למרכזים יהודיים ברחבי ארצות הברית כדי לקרב את הנוער אל הדת (ובכך הפך ל'שליח חב"ד' הראשון). אופיו ודרכי התנהלותו לא נראו להנהגת החסידות והוא נאלץ לעזוב את משימותיו. קרליבך יצא להפיץ לבדו את החסידות החדשה שלו, ששאבה את אופיה מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי המדינה להופעות וקירוב לבבות. אז גם החל לקבץ סביבו קהל חסידים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.
ב-1963 הופיע במועדון ה vilage-gate להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-1966, בגריניץ' וילג' לאחר פגישה עם בוב דילן, נינה סימון, וזמרים אחרים. משם המשיך לפסטיבל הפולק בברקלי. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנציסקו כדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים שם את "בית אהבה ותפילה". ב-1967 נפטר אביו והרב קרליבך התמנה תחתיו יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים כבר החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, והגיע גם לישראל להופעות, בליווי חסידיו אשר אחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. התלהבותו מהשירה וריקודיו במהלך ההופעה הביאו לו את הכינוי שדבק בו "הרבי המרקד".
ב-1968, הקימו חסידיו את היישוב "מבוא מודיעים" על יד לטרון. הרב בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית, ובתוך כך ממשיך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-1970, בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושימעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. לאחר מכן כבר הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר, ובקהל הדתי-לאומי. בשנות ה-80 ביסס את החסידות שלו אשר מנתה כבר עשרות אלפי אנשים, ופנה לעסוק בהנחלת סיפורים חסידיים, אותם הקליט והפיץ. במסעותיו באירופה נהג להסתובב בבתי כנסת ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה.
הרב קרליבך היה נשוי לנעילה, ולו שתי בנות – נדרה ( דרי ) ונשמה קרליבך. נשמה ממשיכה את דרכו המוזיקלית ומופיעה ברחבי העולם כזמרת עם רפרטואר הכולל בעיקר שירים ברוח החסידות של אביה.
שלמה קרליבך נפטר בט"ז בחשון תשנ"ה, 21 באוקטובר 1994, מהתקף לב, במהלך טיסה לקרוב משפחה בקנדה. ולפי עדויות חסידיו, "הרב נפטר בעוד ידו פורטת על המיתרים ושפתיו שרות בדבקות את הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".
[עריכה] שירתו של הרבי המרקד
- ערך מורחב – שירת קרליבך
קרליבך עשה את דרכו המוזיקלית בליווי הגיטרה שלו, באווירת שנות ה-60. הוא התוודע ללהקות רוק ופגש במסעותיו זמרי רוק ונשמה. שיריו הראשונים יצאו בשני תקליטי ביכורים, אחד מהם ("הנשמה לך") בליווי להקה מורחבת של נגנים בעיבוד וניצוח של מילטון אוקום. תקליטים אלו פרסמו את להיטיו הראשונים - "אשא עיני", "השמיעיני את קולך" "לולי תורתך" וכן השיר "עוד יישמע" אשר נקלט במהירות בקרב הדור הצעיר בישראל והפך לשיר קאנוני המושר בכל חתונה דתית.
ב-1963 הופיע קרליבך במועדון ה-village-gate, בניו-יורק, הופעה אשר לדעת רבים סימנה את פריצת הדרך הראשונה שלו, לאחר פרסום התקליט אשר הוקלט באותו מופע. בתקליט זה נשמעה לראשונה התלהבות הקהל והיסחפותו לשיר יחד עם הזמר – תופעה אשר תחזור על עצמה בכל מופע ותהפוך לסימן ההיכר שלו. קרליבך בתקליט מיטיב לשיר כחזן המסלסל בנימה רגשנית את הפסוקים של פרק התפילה "ממקומך". התקליט נקרא "פיתחו לי שערי צדק" על פי הפסוק אותו הלחין, כדבריו, מתוך כמיהה להשפיע על פתיחת הלבבות בין האנשים ובינם לבין שערי השמים. עם בואו לישראל, בסוף שנות ה-60, כבר הסתמנה בארץ פריחה מחודשת של שירה חסידית, ובפסטיבלי הזמר החסידיים השונים שהתקיימו באותן שנים השתתף קרליבך כמלחין ואף זכה להכרת הציבור הישראלי בשיריו "והאר עינינו"( זכה מקום שני בפסטיבל הראשון ) וכן "ישראל ישראל בטח בה'", "חמדת ימים". שיריו אף צעדו במקומות גבוהים במצעד הפזמונים הישראלי. שירים אחרים שלו קיבלו משמעויות לאומיות כמו, "ובאו האובדים" והשיר "למען אחי ורעי" אשר נכתבו במסגרת המאבק לעליית יהודי ברית המועצות. השיר "עוד אבינו חי" הפך גם הוא לפופולרי בקרב הציבור כולו. מאז הוסיף להקליט למעלה מ-1000 מנגינות ושירים. מאפיין בולט בשירתו של קרליבך, הוא השילוב בין קולו העמוק והמחוספס מעט, לבין הצורה המיוחדת של הגיית המילים, שהיא תוצאה של ההגייה אשכנזית הכבדה, והמבטא האמריקאי הכבד לא פחות.
[עריכה] אישיותו של קרליבך
הרב קרליבך, זמר ורב'ה מלהיב שהצליח למלא אולמות מלאים במעריצים, נחשב מנהיג כריזמטי וסוחף. באורח חיים המבוסס על אהבה וקירבה, כנות ופשטות,ירידה לעומק הלבבות ולימוד זכות ואהבת כל יהודי באשר הוא, ובקול רך ונעים אהבה וחיבה אמיתית הקסים את כל מי שפגש בדרכו. קרליבך ראה את אהבת האדם ובייחוד אהבת כל יהודי ויהודי כערך עליון לצד אהבת האלוהים. על כך ביסס את שירתו, את תורתו, ואת אורחות חייו. כמו רבים מאמני תקופתו, ניגן בגיטרה וגידל שיער ארוך נוהגו להתנשק ולהתחבק עם כל אדם, הייתה לחלק בלתי נפרד מאישיותו, ואף הביאה רינונים על מעשים שיכלו להתפרש כהטרדות מיניות. כמי שהקדיש את חייו לקירוב לבבות הגיע קרליבך לכל פינות העולם ופעל במה שחסידיו נוהגים לכנות "מסירות נפש" ועשיית צדקה. בעיקר באמצעות אהבה, שירה וסיפורים חסידיים. מורשתו החסידית מתובלת בעקרונות המשולבים בחסידות, בקבלה ובמסורת היהודית הפשוטה, הקדומה והאמיתית.
קרליבך הותיר אחרי מותו מורשת רוחנית ומורשת מוזיקלית עשירה, ושירתו מתנגנת כמעט בכל בית כנסת יהודי, אך בחייו לא זכה לכבוד ואף נחשב שנוי במחלוקת. הציבור החרדי הוקיע אותו, וגם בציבור הדתי בכלל, לא התקבל הסגנון המיוחד שלו. אישותו המוחצנת גרמה לאנשים דתיים לחוש שלא בנוח – השיער הארוך, הניגון בגיטרה, וסגנון הפופ, לא נעמו לאזניים דתיות מסורתיות. קרליבך גם התנהג בחופשיות, והמגעים הפיזיים בעיקר עם נשים, הוציאו אותו אל מחוץ לגדר המחנה הדתי השמרני – עובדה שמשכה והלהיבה את הדור הצעיר וגרמה לו להעריץ את ר' שלמה, לדבוק בתורתו ולנהור אל המופעים שלו.
חסידיו, ובעיקר החבקוקים, ממשיכים את דרכו ומקימים מפעלי הנצחה לזיכרו.
[עריכה] ציטוטים
אלמנתו, נעילה קרליבך הביאה ( בנספח לאלבום "הנשמה לך" 2002 ) את דבריו של הרב שלמה קרליבך המסבירים את ההשראה לשיריו ופעולתו:
"כשהתמניתי לרב, הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת, ורק 10 אחוזים מהם נוכחים בתפילות. אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם. אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם. לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, התחלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר. התמחותי המיוחדת הייתה ליצור את השיר. נטלתי מילים מהתפילות ומספרי נביאים, המדברים על עולם טוב יותר ועל שלום עולמי, על אהבה כלל עולמית, ועל אחדות בין אנשים. השירים שלי לא היו נגד משהו. הם היו בעד. להעביר אל הלבבות תחושה של טוהר. כל אחד יכול לשיר את שירי, הם נותנים כח כמו גלולת ויטמין יהודית."
