קרטוקונוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרטוקונוס (בלועזית: Keratoconus, בעברית מכונה גם "ניוון קרנית" ) היא מחלה הגורמת לעיוות בצורת קרנית העין, כך שהקמירות שלה אינה אחידה ואינה יוצרת צורת כיפה, אלא מעוותת ויוצרת צורת חרוט. משמעות עיוות זה של הקרנית היא אסטיגמציה - עיוות של התמונה המתקבלת על ידי העין. המילה "קרטוקונוס" מורכבת מהמלים הלטיניות "קרטו" (קרנית) ו"קונוס" (חרוט). לרב מטופלת מחלה זו על ידי שימוש במשקפיים, עדשות מגע או התערבות כירורגית. מחלה זו איננה מובילה לעיוורון מוחלט, אך פוגמת ביכולת הנהיגה, הקריאה וראית הלילה. מחלה זו טרם מובנת עד תומה וחלק מן הטיפולים המוצעים לה עודנם בתהליכי בדיקה ופיתוח.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 סימפטומים 3 אבחון המחלה 4 הווצרות המחלה 5 טיפול במחלה 5.1 משקפים ועדשות מגע 5.2 טיפולים כירורגיים 5.2.1 השתלת קרנית 5.2.2 שתלי טבעת 5.2.3 טיפול בליזר 5.2.4 Corneal Collagen Crosslinking 6 ביבליוגרפיה 7 ראה גם 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

המחלה מוזכרת לראשונה בעבודתו של הדוקטור ברכארד מוצארט משנת 1748 תחת השם staphyloma diaphanum, אם כי רק בשנת 1854 פירסם הפיזיקאי ג'ון נוטינגהם תיאור מפורט של המחלה ואבחונה מבעיות קרנית אחרות תוך אזכור מקרים של "קרנית חרוטית" ותיאור הסימפטומים הבסיסיים. בשנת 1859 נעשה השימוש הראשון באופטלמוסקופ לאבחון המחלה על ידי הבריטי וויליאם בוומאן, זה אף תאר כיצד יש לעשות שימוש נכון במכשיר בכדי לראות את הצורה החרוטית בצורה מיטבית. כמו כן, תאר כיצד הצליח לשפר מעט את ראיתה של אשה בת 18 על ידי טיפול במיקומם של הקשתית והאישון שבתוך העין.

המחלה קיבלה את שמה הנוכחי בשנת 1869 כאשר ג'ואן הורנר, הנחשב לחלוץ בתחום, פרסם את מאמרו "על טיפול בקרטוקונוס". באותה תקופה, הטיפול המקובל באותה תקופה כלל ניסיון לשנות את צורתה של העין על ידי שימוש בניטרת הכסף וטיפולי המיועדים להצר את האישון. בשנת 1888 החל השימוש בעדשות מגע לטיפול בקרטוקונוס על ידי הפיזיקאי הצרפתי אוגן קלט. במאה העשרים חלו התקדמויות נוספות בהבנת המחלה, אך הידע עליה והבנתה טרם שלמים.

[עריכה] סימפטומים

חולי קרטוקונוס מתלוננים לרב על מספר סימטופים:

• קושי בראיית עצמים רחוקים וקטנים עקב ירידה בחדות הראייה.
• קיומן של "תמונות צללים" בשדה הראיה, במיוחד כאשר ניגודיות התמונה היא גבוהה מאוד (כמו, למשל, במבט על מקור אור בלילה או על נקודה בהירה על רקע כהה).
• הופעתן של "הילות אור" סביב מקורות אור או עצמים בוהקים.
• לעיתים ישנן תלונות על ירידה בחדות התלת-מימדית של הראיה, בעיקר כאשר בעין אחת המחלה מפותחת יותר מאשר ברעותה.
• לעיתים ישנן תלונות על "שטח מת" בראיה עם אחת העיניים.

[עריכה] אבחון המחלה

בבדיקת ראיה פשוטה הנעשית לאנשים המתלוננים על קשי בראיה, נתן לאבחן את המחלה בטעות כקוצר ראייה ולכן האבחון המדויק של המחלה נעשה בדרך כלל בבדיקה מעמיקה יותר כגון מיפוי קרנית. ישנם שלושה קריטריונים עיקריים לקביעת חומרת המחלה: עובי הקרנית, עצמת העדשה המקסימלית של הקרנית ועקמומיות החרוט, כאשר הסיווגים המקובלים הם ^[1]:

• עובי הקרנית: מעל ל- 506 μm: בסיסי, 446 μm ותחת זה: מתקדם.
• עצמת עדשה מקסימאלית: מתחת ל- 45דיופטר: בסיסי, עד ל- 52 דיופטר:מתקדם, מעל ל-52 דיופטר: חמור.
• עקמומיות החרוט: קרטקונוס התחלתי מתאפיין במעין "אי" (לרוב באחד מהרביעים של העין), ואילו במצב חמור יותר ישנה התפתחות של העקמומויות החרוטית לעבר כל משטח העין. נהוג לקבוע רמת העקמומיות על ידי שימוש במדד SF - Shape Factor; ככל שזה גבוה יותר, כך מצב המחלה חמור יותר. החלוקה המקובלת היא:

בין 0.13 לבין 0.35: מצב תקין, בין 0.02 לבין 0.12 או בין 0.36 לבין 0.46: מצב מתקדם, בין 0.47 לבין 1.0: מצב אבנורמאלי.

מחלת הקרטוקונוס יכולה להיות כמעט בלתי מורגשת בשלביה הראשוניים מחד, אך יכולה להגיע עד למצבים בהם כשר הראיה המעשי נמוך מאוד (בעיקר כאשר הקרנית מצטלקת) שאז נדרשת התערבות רפואית עד כדי השתלת קרנית. היות ולעיתים החולה איננו מבחין בבעיה עד לשלב מתקדם יחסית בהתפתחותה, ממולץ לאנשים בעלי סיכון גנטי גבוה לחלות (בעלי קרובי משפחה חולים) לעבור בדיקות תקופתיות.

[עריכה] הווצרות המחלה

לרב מחלה זו מתחילה להתפתח בחלקו השני של העשור השני לחיי האדם ויכולה להמשיך להתפתח עד לראשית העשור הרביעי לחייו. מחלה זו מתפתחת כאשר הקרנית מדקקת, וכתוצאה מכך מקבלת צורה חרוטית במקום צורתה התיקנית דמויות הכיפה, דבר הגורם לכך שקרני האור אינן מגיעות בצורה "מדויקת" לרשתית עקב שבירה לא נכונה של גלי האור.

מחלה זו מתפתחת לרב בשתי העיניים, אך לא תמיד בקצב זהה.

הגורם להתפתחותה של המחלה טרם ידוע לחלוטין, אם כי ישנן מספר הערכות בדבר גורמים תורשתיים הנמצאים ביסוד התפתחותה וישנן מספר הערכות לגבי הקשר הסטטיסטי בין קיומם של קרובי משפחה הלוקים במחלה לבין הלקות בה, כמו כן ישנן הערכות הנוגעות לגבי גורמים נוספים, כגון חברתיים, גזעיים ואחרים ^[2]. השערה שהועלתה באוניברסיטת וושינגטון מייחסת את המחלה למותם של תאי קרנית הנגרמת כתוצאה ממיני-טראומות העוברות עליה ^[3], השערה נוספת מיחסת את הקרטוקונוס לפעילות אנזימית בלתי מאוזנת היוצרת תוצרי לוואי חומציים הגורמים להדקקות הקרנית ^[3].

על פי דיווחים מסוימים, תפוצת המחלה נאמדת בכחולה אחר מתוך 2,000 בריאים ^[4] ובאחרים על אחד מתוך 500 ^[5]אם כי מקובל לרב לאמוד את תפוצת המחלה בכחולה על 1000 אנשים בריאים.

[עריכה] טיפול במחלה

[עריכה] משקפים ועדשות מגע

בראשיתה של המחלה, נתן לעשות שימוש במשקפים עבור טיפול בה אם האסטיגמציה הנה קלה, אך משהאסטיגמציה מחמירה, לרוב יש לעבור לשימוש בעדשות מגע. העדשות כולאות דמעות במרווח שבינן לבין הקרנית ובכך יוצרות מעבר של האור בצורה "חלקה" יותר מזו בה היה נתקל לו היה עובר דרך הקרנית החרוטית. פעמים רבות, הצורה החרוטית המיוחדת של העדשות יוצרת אתגר מסוים ביצירתן ונדרשים מספר שלבי ניסוי וטעיה עד למציאת העדשה המתאימה. לרב העדשות הקרטקוניות הן עדשות "קשות" אם כי ישנן גם עדשות קרטקוניות "רכות", אך הן אינן מתאימות לכל המטופלים ^[6]. נכון להיום, ההשערה על פיה שימוש בעדשות מגע מעכב את התפשטות המחלה בכך שהן יוצרות לחץ על הקרנית, טרם הוכחה כנכונה ^[7].

[עריכה] טיפולים כירורגיים

[עריכה] השתלת קרנית

כ- 20-25% מן החולים ^[8] נאלצים לעבור בסופו של דבר ניתוח של השתלת קרנית, זאת כתוצאה מהדקקות של הקרנית עד כדי מצב של איבוד כשר ראיה מעשי או היוצרותן של צלקות על הקרנית. היות ולקרנית אין אספקת דם ישירה, אין צורך בהתאמת סוג דם בין התורם למושתל ולרב רק נדרש כי הקרנית המושתלת תהיה בריאה ומתאימה למבנה העין הנדרש. ההחלמה מן הניתוח אורכת בין ארבעה לשישה שבועות אך עוברת כשנה עד שהשתל מתפקיד ביעילות מקסימאלית. לפי הערכות סטטיסטיות, כ-16% ממושתלי הקרנית בארה"ב בשנת 2004 סבלו מבעית קרטוקונוס או תסמונות קרובות ^[9].

[עריכה] שתלי טבעת

בטיפול זה מוחדרים שתלים דמויי טבעת אל תוך קרניתו של החולה בעומק השווה בקירוב לשני שלישים מעביה. שתלים אלה משנים הלכה למעשה את פני הקרנית והחרוט שבה וגורמים ליצובה בצורה "כדורית" יותר. בהתאם לחומרת הבעיה, לעיתים ידרש צרך במשקפים או עדשות מגע אף לאחר הטיפול. כיום נעשה השימוש בעיקר בטבעות מסוג Intacs, אם כי טבעות מסוג Ferrara ממתינות אף הן לאישור ה-FDA האמריקני לשימוש עבור טיפול בקרטוקונוס (כיום משמשות לטיפול בקוצר ראייה). לרב, טיפול זה משפר את איכות הראיה של המושתל והמחקרים בתחום בשלב זה די מעודדים ^[10].

[עריכה] טיפול בליזר

טיפול זה איננו מקובל לרב אצלי חולי קרטוקונוס שכן הסיכון בו עבורם גבוה, לכן הוא מבוצע לרב רק בחולים בוגרים (בעשור הרביעי לחייהם) עם מחלה בשלב קל יחסית.

[עריכה] Corneal Collagen Crosslinking

טיפול זה הנו טיפול חדש מאוד אשר עודנו בחיתוליו. בטיפול זה מוחדר אל תוך העין ריבופלבין אשר תחת השפעת קרני UVA, גורם לחיבור מחדש של רקמות הקרנית ובכך אמור לפעול כמנע עבור מנגנון התפשטות המחלה. יעלותו של טיפול זה טרם הוכחה ^[11] באופן ברור.

[עריכה] ביבליוגרפיה

1. ^ ראה לפירוט כאן וכאן
2. ^ לקריאה נוספת
3. ^ ^3.0 3.1 ראה of Keratoconus| כאן
4. ^ ראה למשל כאן וב-of Keratoconus in the Population
5. ^ ראה סטטיסטיקה בנדון כאן
6. ^ לסימוכין ראה כאן וContact Lenses For Keratoconus כאן
7. ^ סימוכין: Correction in Keratoconus כאן
8. ^ נתון זה נלקח מן האתר הזה והזה
9. ^ ראה טבלה Treatments for Corneal Ectasia כאן
10. ^ ראה לפרטים כאן וכאן
11. ^ סימוכין: כאן

[עריכה] ראה גם

• עדשות מגע
• משקפיים
• עין
• אסטיגמציה
• השתלת איברים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מאמר מקיף הבוחן רעיונות חדשים בתחום החקר והטיפול בקרטוקונוס (אנגלית)
• אתר "הקרן הלאומית לקרטוקונוס" (אנגית)
• אתר "קרטקונוס אינטרנשנל" (אנגלית)
• "קרטקונוס- עדכון קליני"- מאמר הסוקר את המחלה (אנגלית)
• על המחלה באתר "דפי בריאות"
• מאמר בנושא מאת ד"ר אורי ריחני באתר "נקודת מבט"