קפיצה למים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה למים היא ספורט אולימפי. העוסקים בספורט - יחידים וזוגות - מתחרים בקפיצה לבריכה מגבהים שונים וממקפצות קשיחות או גמישות. הם נדרשים להפגין אקרובטיקה בזמן הנפילה וכניסה נקייה למים בסופה. ביצועיהם מוערכים על ידי שופטים, אשר מעניקים להם ציונים. ציוני השופטים, בשילוב עם דרגת הקושי של הקפיצה, קובעים את הניקוד של כל קפיצה. את התחרות מנצח הקופץ שזכה לניקוד מצטבר הגבוה ביותר לאחר מספר קבוע מראש של קפיצות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה התחרויות
הקפיצה למים מתבצעת משני סוגים שונים של מתקנים: מקפצות גמישות, בגבהים של 1 ו-3 מטרים, ופלטפורמות קשיחות, גבוהות יותר, של 5, 7.5 ו-10 מטרים. בשתי הקטגוריות, משמשים הגבהים הנמוכים יותר את הקופצים המתלמדים ואת הרמות הנמוכות, ואילו בתחרויות החשובות קופצים מהגובה הרב יותר. במשחקים האולימפיים קופצים מ-3 ו-10 מטרים.
הטכניקה של הקפיצה מפלטפורמה קשיחה שונה מזו של קרש הקפיצה הגמיש, המאפשר לקופצים למתוח אותו כלפי מטה ועל ידי כך לזנק לגובה רב יותר משיכלו לו היו קופצים מפלטפורמה בגובה זהה.
הפלטפורמות הגבוהות ממוקמות על "מגדל" (tower), והתחרות מהגבהים האלה נקראת לפעמים הקפיצה מהמגדל, או ה-tower event.
התעמלות היא ענף הקרוב באופיו לקפיצה למים, אולם בניגוד להתעמלות, נשים וגברים מבצעים את אותן הקפיצות בדיוק ומאותם גבהים. ה"הקלה" היחידה לה זוכות הקופצות, היא מספר קטן באחד של קפיצות בכל תחרות. בדרך כלל קופצים הגברים 6 קפיצות או 11, בעוד הנשים מסתפקות ב-5 או 10.
בנוסף לתחרויות היחידים, מתחרים הקופצים גם בזוגות, בקפיצה סינכרונית (synchronized diving). שני מתמודדים קופצים בו זמנית לבריכה, בניסיון לבצע קפיצות זהות (או לעתים נדירות קפיצות שהן "תמונת ראי" האחת של השניה), בתאום מושלם. במקצוע זה חשיבות רבה לתיאום בין הקופצים, נוסף על איכות הקפיצות שלהם בפני עצמן. שני קופצים שביצעו קפיצות ברמה נמוכה, אבל ביצעו אותן באופן זהה, יזכו בדרך כלל לציונים לא רעים. קפיצה סינכרונית היא ספורט אולימפי, החל מאולימפיאדת סידני (2000).
[עריכה] מרכיבי הקפיצה
הקפיצות המבוצעות בתחרות הינן מתוך קבוצה מוגדרת היטב. לכל קפיצה מספר מאפיינים, שהשילוב ביניהם מגדיר אותה ומייחד אותה. מאפיינים אלו הם התנוחה,הכיוון ומספר חצאי הסלטות והסיבובים של הקפיצה.
[עריכה] תנוחות
ארבעת התנוחות שבהן יכול גוף הקופץ להמצא בעת הקפיצה הן:
- ישרה (A)
- גוף הקופץ ישר.
- כידון (B)
- גוף הקופץ מכופף ככידון (pike) במותנו, אך ברכיו ישרות.
- מקופלת (C)
- גוף הקופץ מכורבל ככדור (tuck), באופן שברכיו נוגעות בסנטרו ועקביו בחלק האחורי של רגליו.
- חופשית (D)
- גוף הקופץ נמצא ביותר מתנוחה אחת במהלך הקפיצה. התנוחה החופשית באה לידי ביטוי רק בקפיצות הכוללות סיבובים ובדרך כלל התנוחות שבאות לידי ביטוי הן תנוחת הכידון והתנוחה המקופלת.
[עריכה] כיוונים
הקפיצות מבוצעות באחד מארבעת הכיוונים הבאים:
- קדימה - הקופץ עומד כשפניו לבריכה, ומתחיל להסתובב קדימה (בדומה לקפיצת ראש פשוטה)
- אחורה - הקופץ עומד בגבו לבריכה, ומתחיל להסתובב אחורה
- היפוך - הקופץ עומד כשפניו לבריכה, אך מסתובב אחורה, כך שראשו חולף קרוב למקפצה
- פנימה - הקופץ עומד בגבו לבריכה, ומתחיל להסתובב כלפי פנים וראשו חולף קרוב למקפצה
- מעורב - כאשר הקפיצה כוללת סיבוב תוך כדי סלטה, נחשב הדבר לכיוון בפני עצמו, חמישי במספר
- עמידת ידיים - מהמגדל יכולים הקופצים לפתוח בעמדת מוצא של עמידה על ידיהם, אז נחשב הדבר לכיוון בפני עצמו, שישי במספר
הגישה לקפיצות בכייון קדימה או בהיפוך, היא על ידי הליכה קדימה עד קצה המקפצה. לעומת זאת, עמדת המוצא של קפיצה אחורה או פנימה היא עמידה על קצות האצבעות על הפלטפורמה או התנדנדות בסמוך לקצה המקפצה הגמישה, מעלה ומטה. למרות ההבדלים בעמדת המוצא, מבחינה טכנית קפיצות קדימה ופנימה דומות מאוד וכך גם קפיצות בהיפוך ואחורה.
[עריכה] סלטות וסיבובים
בכל קפיצה מבוצע מספר כלשהו של חצאי סלטות (summersault) ומספר כלשהו של חצאי סיבובים (twist). בעת ביצוע סלטה סובב הגוף סביב צירו האופקי, בעוד שבסיבוב, או "בורג", הוא סובב סביב צירו האנכי. מספר רב יותר של חצאי סלטות וסיבובים גורם לכך שהקפיצה תהיה קשה יותר לביצוע, שכן הקופץ נדרש להשלים אותם בזמן, על מנת שיוכל להכנס למים בגוף ישר.
[עריכה] מספר הקפיצה וסימונה
השילוב של המאפיינים, פרט לתנוחה, קובע את מספר הקפיצה היחודי, המזהה אותה. לדוגמה: קפיצה פנימה הכוללת סלטה אחת, מספרה 402.
התנוחה אינה מתבטאת במספר הקפיצה, כך שאת אותה קפיצה 402 ניתן לבצע, לדוגמה, בתנוחה מקופלת או ישרה. הסימון המלא של הקפיצה כולל אות המסמנת את התנוחה: 402A או 402C בדוגמה.
המשמעות של מספר הקפיצה היא זו: אסור לקופץ לחזור באותה תחרות על אותו מספר קפיצה (אפילו בתנוחה שונה).
[עריכה] רשימת הקפיצות
לקראת תחרות ברמה הגבוהה, נדרשים כל הקופצים להגיש "רשימת קפיצות", הכוללת את הקפיצות שיבצעו. היא צריכה לכלול את כל חמשת הכיוונים על המקפצה הגמישה וחמישה מששת הכיוונים על הפלטפורמה הגבוהה.
רשימת הקפיצות נחלקת לקפיצות חובה וקפיצות רשות. אין סט קבוע מראש של קפיצות חובה, למרות שהן נקראות כך. המגבלה שמוטלת על קפיצות החובה היא סך כולל מסוים של דרגות קושי (ראו להלן). כתוצאה ממגבלה זו, ומהמגוון המוגבל של קפיצות אפשריוץ, היא שבשלב החובה של התחרות מבצעים כל הקופצים את אותן קפיצות פשוטות יחסית. בשלב זה ניכרת השליטה ביסודות הקפיצה. לעומת זאת, בשלב הרשות ניתן לבחור קפיצות קשות יותר. בשלב זה ניכרים יותר ההבדלים בין האתלטים הטובים ביותר לשאר שדה המתחרים.
בגלל הבדל זה בין קפיצות החובה לרשות, נהוג לעתים בתחרויות ברמה הגבוהה לקפוץ את קפיצות הרשות קודם, בשלב המוקדמות, על מנת לקבוע מי ימשיך הלאה בתחרות. לעתים לא קופצים בתחרויות אלה את קפיצות החובה כלל.
רשימת הקפיצות היא מחייבת ואינה ניתנת לשינוי. אם מאיזושהי סיבה הקופץ אינו יכול לבצע את הקפיצה שהוכרזה, הניקוד שיקבל הוא אפס, אפילו אם יבצע קפיצה קשה יותר. בתחרויות חצי-רשמיות ובתחרויות נוער, נוהגים להקל ולאפשר שינויים בנסיבות מסוימות.
[עריכה] דרגות קושי
לכל קפיצה יש דרגת קושי אופיינית לה. FINA, פדרציית השחייה העולמית, היא זו שמעריכה את הקושי שבביצוע כל קפיצה, ומכמתת אותו לערך מספרי.[1] אותה קפיצת 402C, כשהיא מבוצעת מ-3 מ', זוכה לדרגת קושי 1.4. הקפיצה הקשה ביותר, 409C מאותו גובה, מוערכת בדרגת קושי 4.2. דרגת הקושי משתנה בהתאם לגובה שממנו מבוצעת הקפיצה.
לדרגת הקושי יש השפעה ישירה על הניקוד של הקופץ. אולם היא גם מקשה עליו לבצע את הקפיצה ברמה גבוהה. הקופץ צריך לבחור את רשימת הקפיצות שלו בקפידה, כך שיוכל מצד אחד לבצע אותן היטב ומצד שני לקבל עליהן מקדם גבוה, הנגזר מדרגת הקושי.
[עריכה] ניקוד ושיפוט
מייד לאחר כל קפיצה, מעניקים לה השופטים (חמישה או שבעה שופטים, בתחרויות גדולות) ציון בין 0 ל-10. ציון זה הוא, בסופו של יום, סוביקטיבי, אולם קיימים קווים מנחים שאליהם אמורים השופטים להצמד. הגורמים שאותם אמורים השופטים להביא בחשבון בקביעת הציון הם:
- גובה השיא שאליו הגיע הקופץ (יותר גבוה - יותר טוב)
- מרחק מהמקפצה - לא יותר מדי ולא מעט מדי
- תנוחת הגוף - בהתאם לקפיצה. בכל הקפיצות נדרשות אצבעות זקופות ורגליים צמודות
- ביצוע מספר הסיבובים והסלטות שדורשת הקפיצה
- כניסה ישרה למים. באופן בלתי רשמי לוקחים השופטים בחשבון גם את כמות המים שהושפרצה תוך כדי הכניסה (כמה שפחות יותר טוב)
לאחר מתן הציונים סוכמים אותם, פרט לגבוה ביותר והנמוך ביותר. ההתעלמות מ"נקודות הקצה" נועדה כדי למנוע משופט אחד להשפיע באופן לא הוגן על הניקוד. את הסכום מכפילים בדרגת הקושי כדי לקבל את הניקוד הכולל של הקפיצה. הקופץ שקיבל בסך כל הקפיצות את הניקוד הגבוה ביותר הוא המנצח בתחרות.
בגלל אופיו הסוביקטיבי של השיפוט, פחות משחשוב הציון האבסולוטי שמעניקים השופטים, חשוב שחבר השופטים יהיה עקבי כלפי כל הקופצים. שופט מחמיר או מקל לא ישפיע על תוצאות התחרות היחסיות, בתנאי שיתמיד להחמיר או להקל באופן שווה עם כל המתחרים.
[עריכה] קופצים ידועים
בין הקופצים הידועים ניתן למנות את:
- גרג לוגניס
- פו מינגשיה
- קלאוס דיביאסי
- דמיטרי סאוטין
- רוברט ובסטר
- סמואל לי
- פטרישה מקורמיק
- גואו ז'ינגז'ינג
- שיונג ני
- גאו מין
- לאו לישי
