ערבית פלסטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערבית פלסטינית (لهجة فلسطينية) היא ניב בתת-קבוצה של השפות הערביות הלבנטיניות שמדוברת על-ידי הפלסטינים.

השפה הערבית היומיומית המדוברת בקרב הפלסטינים מגוונת מאוד וכוללת מספר רב של ניבים. כל הנביים משתייכים לענף המזרחי של הניבים הערביים, והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: ניבים דרום-סוריים שמדוברים בקרב הפלסטינים, ערביי ישראל והדרוזים, וניבים בדואיים, שמדוברים בקרב הבדואים. אפשר להבחין בהבדלים בשפה המדוברת בין אזורים גאוגרפיים שונים בישראל והרשות הפלסטינית, וכן בין קבוצות שונות: הערבית המדוברת בפי תושבי הערים (מדאנית) שונה מזו המדוברת בפי תושבי הכפרים (פלאחית). במשך השנים וכתוצאה מחשיפה לחברה הישראלית חדרו מספר מילים עבריות לערבית הפלסטינית כגון: מחסום, רמזור, פלאפון, שמנת, עסיס, מזגן, בסדר ועוד. חדירה של מילים עבריות לערבית הפלסטינית מתקיימת בעיקר אצל ערביי ישראל.

לערבית הפלסטינית יש מאפיינים לשוניים יחודיים שמבדילים אותה מהסוגים האחרים של הניבים הערביים המודרניים, אך הערבית הפלסטינית העירונית קרובה יותר לניבים הצפון לבנטיניים שמדוברים בסוריה ולבנון.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

יוחנן אליחי, מילון עברי-ערבי לשפה הערבית המדוברת. ינץ, ירושלים, תשל"ז; מהדורה שניה: 1996.
יוחנן אליחי, לדבר ערבית: שיטת לימוד חדשה. קסת, ירושלים, 1989; מהדורה שניה: קבוצת מינרווה, ירושלים, 2004.
יוחנן אליחי, ‫המילון החדש לערבית מדוברת: ערבי-עברי. משרד הבטחון, תל אביב תשנ"ט.
אריה לוין, דקדוק הלהג הערבי של ירושלים. מאגנס, ירושלים, 1995; מהדורה שניה: 1996 ISBN 965-223-878-3.
שמעון לנדמן ומשה פיאמנטה, לשון ערב: הערבית המדוברת בפי העם. דערב, ירושלים, תש"ו-תש"ז.
משה פיאמנטה, פרקים בלהג הערבי של הגליל המרכזי (מיועד לתלמידי המגמה המזרחית). משרד ראש-הממשלה - לשכת היועץ לעניני ערבים, ירושלים, תשי"ט.
משה פיאמנטה, דבר ערבית: מבוא לערבית הארצישראלית. מעריב, תל אביב, 1968.
משה פיאמנטה, מלון עברי-ערבי לנוהל פרלמנטרי ונהול ישיבות. משרד ראש-הממשלה - לשכת היועץ לעניני ערבים, ירושלים, 1962.
משה פיאמנטה, שימוש הזמנים, האספקטים והדרכים בלהג הערבי הירושלמי. משרד ראש-הממשלה - לשכת היועץ לעניני ערבים, ירושלים, 1964.
משה פיאמנטה, ערבית מדוברת למתחיל. מעריב, תל אביב, תשל"ג.
וולפדיטריך פישר ואוטו יסטרו, מדריך לחקר הלהגים הערביים, תרגם מגרמנית רפי טלמון. מאגנס, ירושלים, תשס"א ISBN 965-493-093-5 (בגרמנית: Handbuch der arabischen Dialekte, Wiesbaden: Otto Harrassowitz 1980).