עמוס לוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמוס לוין (הידוע גם בכינויו הספרותי אריה דקר) (1921-1991) משורר, מחזאי וסופר ישראלי.

עמוס לוין נולד בליטא בשנת 1921 את ילדותו ונעוריו עשה בממל, עם שני אחיו וללא אב. אמו פרנסה את המשפחה בעבודה בבתי עשירים. הוא סיים את בית הספר הגרמני בממל ויצא לעבוד בגיל 14. לוין שאף כל חייו להשכלה, ללימוד, לקריאה ולאומנות. בגיל 19 עלה לארץ ישראל עם אחיו הצעיר בעליית הנוער ולמד בבן שמן.

עוד בהיותו בממל כפועל מתלמד נפגש עם רעיונות מרקסיסטיים, ובייחוד הושפע מאחיו הבכור שהיה חבר בברית הנוער הקומוניסטי המחתרתי בליטא. בשל דעותיו השמאליות גורש עמוס לוין מבן שמן והגיע לתל אביב, בה גר רוב חייו.

בתום מלחמת העולם השנייה נודע לו, כי אמו שנותרה בודדה ללא ילדיה נרצחה על-ידי הנאצים, וכי אחיו הבכור נפל בשורות הצבא האדום כחייל בקיץ 1941.

לוין עבד כרתך וגוייס במלחמת העצמאות כמתקן טנקים.

בהיותו אוטודידקט כפייתי, החל לעבוד בעיתון "קול העם" ככתב-צלם לענייני עובדים. מאז המשיך בעבודה זו עשרות שנים ועבד גם ב"זו הדרך". את שני ספריו הראשונים פירסם ב-1963 (ביחד עם רעייתו, רות לוין): "סימטה יורדת אל הים", שני מחזות ו"הרפתקאותיו של מצפון". את שיריו החל לפרסם ב"קול העם" ובשנת 1969 יצא לאור קובץ שיריו הראשון: "עצים מתחדשים במותם", עליו חתם בשם אריה דקר. הקובץ השני בשם "שירים" יצא בשנת 1978. הקובץ האחרון בשם "והתשובות שותקות" יצא לאור בשנת 1988.

עצים מתחדשים במותם / אריה דקר

‏‏עֵצִים מִתְחַדְשִים בְּמוֹתָם, אָדָם דַרְכּוֹ מוֹתִיר, אֲשֶר אֶל הַמָוֶת הוֹבִילָה. כֻּלָן מוֹבִילוֹת אֶל הַמָוֶת.

מִכָּל הַבְּחִירוֹת שֶׁצִווּנִי חַיַי בַּדֶרֶך בַּחַרְתִּי.

בַּחַרְתִּי דַרְכִּי בֵּין דְרָכִים כְּדֵי שֶאוּכַל לְהַלֵך בַּה בְּלִי מִדוֹת-לֹא-לִי וּבְלִי אוֹתוֹת מִטַעַם אוֹתִיוֹתַי לְחַבֵר.

בָּחַרְתִּי דַרְכִּי בֵּין דְרָכִים כְּדֵי שֶאוּכַל בָּה לָמוּת כְּדַרְכִּי.