עלות שולית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכלכלה, עלות שולית (MC - Marginal Cost) היא העלות הנוספת בייצור יחידת מוצר נוספת. היא נקראת עלות שולית משום שהיא מודדת את עלות הייצור בשוליים בלבד - ייצור יחידת מוצר אחת נוספת - בהתעלם מהעלויות שייצור כל היחידות הקודמות היה כרוך בהן. למושג עלות שולית חשיבות רבה במיקרו-כלכלה היות ועל-פי התאוריה הכלכלית, נובעת ממנה באופן ישיר התנהגותו של היצרן ופונקציית הייצור שלו בכלכלת שוק.
התאוריה המיקרו-כלכלית גורסת שלמעט בשלבי הייצור ההתחלתיים, העלות השולית עולה, בדרך כלל, ככל שגדלה הכמות המיוצרת, היינו עלות ייצור כל יחידה נוספת גדולה מעלות הייצור של היחידה שקדמה לה. דבר זה הוא פועל יוצא של חוק התפוקה השולית הפוחתת, האומר שאומנם תגדל התפוקה ככל שתוגדל כמות גורם ייצור המעורב בייצורה, אך ביעילות הולכת ופוחתת - תוספת כל יחידת גורם ייצור תגדיל את התפוקה במידה פחותה מזו שתרמה יחידת גורם הייצור שקדמה לה.
היות וליצרן יש אינטרס כלכלי לייצר מוצר נוסף כל עוד עלות ייצורו קטנה מן התמורה שיקבל עבורו (מחיר המוצר), הרי שהתאוריה אומרת כי הוא ייצר עד לכמות הייצור בה העלות השולית של הייצור שווה למחיר המוצר (MC = P). המשך ייצור מעבר לנקודה בה העלות השולית שווה למחיר, משמעותו שהעלות לייצר יחידת מוצר נוספת גדולה מהתמורה שתתקבל עבורה, ועל-כן ייצורה אינו כדאי ויפחית את סך הרווח של היצרן. מכאן, שפונקציית הייצור של היצרן (כמות מיוצרת כפונקציה של מחיר) היא פונקציה עולה הנובעת ישירות מן העלות השולית העולה, כלומר ככל שיעלה מחיר המוצר - ישאף היצרן לייצר יותר יחידות ממנו.
מתמטית, פונקציית העלות השולית (MC) מבוטאת כנגזרת של פונקציית העלות הכוללת (TC) ביחס לכמות התוצר (Q).
