עירית לינור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עירית לינור (נולדה בשנת 1961) - עיתונאית, סופרת ושדרנית רדיו ישראלית. נשואה לאלון בן דוד, הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10.
כתבה טור בשבועון כותרת ראשית שיצא לאור באמצע שנות השמונים. עם סגירתו עברה לכתוב בעיתון חדשות עד סגירתו ב-1993.
"שירת הסירנה" הוא ספרה הראשון. הספר נכתב בהשראת מלחמת המפרץ, עת נשארה בין תושבי תל אביב שלא ברחו מהעיר.
גיבורת הסיפור היא בחורה בשם טלילה כ"ץ אשר נחנה בכל הכישורים שיכולים להפוך אותה לבחורה מצליחה: כסף, יופי, חכמה וכשרונות וגם פה מלוכלך. יש לה דירה בצפון תל אביב וארון מלא בגדים. אך למרות זאת היא לא מאושרת - היא שונאת את העבודה והחבר הקודם שלה מתחתן עם בחורה אחרת צעירה ממנה ויפה ממנה; היא לא. ואז מתחילים ליפול סקאדים מהשמים ובין אזעקה לאזעקה, טלילה מנסה לעשות "חושבים" ולארגן את חייה מחדש.
ספר ביכורים זה של לינור הוא מעין אוטוביוגרפיה, ובעקבותיו פורסמו ספרים נוספים פרי עטה.
ספרה השני הוא "שתי שלגיות" ומספר על צלמת בשם אסנת שטיבל שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח.
ספרה השלישי, "הסנדלרית", הוא על רקע חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. הוא יצא בהוצאת קשת.
ספרה הרביעי, "בנות בראון", הפך לסדרת טלוויזיה. עלילתו מתרחשת באמצע שנות ה-80, והוא עוסק במושב בשם כפר אילן שמצבו הכספי ממוטט, ואלי מנשה, עורך דין המתיימר להיות איש חזון, מתיימר להציל את התושבים ומשלה אותם שיחזיר אותם לשגשוג, ובמיוחד נופלות ברשתו בנות משפחת בראון, אחריהן הוא מנסה לחזר.
בשנת 1996 יצא הספר "הבלונדינית הסודית", שמאגד את טוריה של לינור במסגרת העיתונים כותרת ראשית, חדשות והארץ. הספר יצא בהוצאת זמורה, ביתן.
ב-2002 התפרסמה חליפת מכתבים בין לינור ובין עורך עיתון הארץ, עמוס שוקן, בה תקפה לינור את עמדתו של העיתון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאשימה אותו באנטי-ציונות ואנטי-פטריוטיות.
בשנת 2005 יצא "ניקולס ניקלבי" של צ'ארלס דיקנס בתרגומה של לינור לעברית, בתוספת מבוא שכתבה.
עד לאחרונה הגישה בקביעות לינור את התוכנית המילה האחרונה המשודרת בגלי-צה"ל ביחד עם אורי אורבך. מגישים נוספים של התוכנית הם אברי גלעד וג'קי לוי ולאחרונה יצאה לחופשה מהתוכנית, בה תעסוק בסדרת טלוויזיה חדשה.
