סקארה ברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אחד המבנים בתל

סקָארָה בּרֵי (אנגלית - Skara Brae), עיוות מודרני לשם האתר האמיתי, Skerrabrae. התיישבות בנוית־אבן מהתקופה הניאוליתית במפרץ סקייל, לחופם המערבי של איי אורקני (בדרום סקוטלנד). רמת השימור הגבוהה של האתר, בהשוואה ליתר היישובים מתקופתו באירופה, זיכתה אותו בתואר אתר מורשת עולמית מטעם אונסקו.

עד לשנת 1850, שכנה ההתיישבות תחת לדיונות החול שבמפרץ. סערה בים ורוח עזה פשטו את הדשא מהאזור, וחשפו מספר ממבני ההתיישבות. השרידים החשופים תפסו את עיני תושב האזור, ויליאם ואט, שפצח בחפירות באתר עד לשנת 1846. ואט חשף את שרידי ארבעה מבתי האתר. כעבור כ־50 שנים, נחשפו חלקים נוספים בהתיישבות, כתוצאה ממזג־אוויר דומה. ניסיון שימור הממצאים על ידי בנין חומה מגוננת הביא לחשיפתם של מבנים נוספים. לבסוף, מחקר ארכאולוגי בראשות ויר גורדון צ'ילד שנערך בשנים 1928 עד 1930, חשף את האתר על כל תוכנו. כיום, היישוב הנראה לעין מהווה את שכבת ההתיישבות האחרונה באתר. שכבה זאת מורכבת משמונה תחומי מגורים, המחוברים זה לזה במעברים נמוכים.

התיארוך המקורי של האתר לתקופת הברזל הוסר בשנת 1970, אחר חקירת ממצאים רלבנטיים בטכניקת תיארוך פחמן 14. האתר התקיים כאלף שנים, החל מ־3200 לפנה"ס עד ל־2200 לפנה"ס. כיום האתר עומד בפני סכנת הרס מצד היסודות. בעודו קבור תחת החול המגונן, לא נגרם לו שום נזק, אולם כיום הוא עומד על סף המים, וסכנת הבליה מאיימת לפגוע באתר.

אוכלוסיית האתר לא עלתה על 50 או 100 איש. הממצאים מעידים כי היושבים השתייכו לתרבות הכלים החרוצים. הבתים עשו שימוש במיגון מצד האדמה, אך במקום לבנותם לתוך האדמה, הם נבנו לתוך ערימות פסולת עתיקות יומין. הערימות אומנם לא ספקו יציבות להתיישבות, אך שמשו כשכבה מבודדת מהאקלים הקשה של איי אורקני. אורך הבתים הממוצע עומד על כ־40 מטרים. נמצא חדר ריבועי שהכיל קמין למטרות חימום ובישול. בהעדר עצים על האיים, השתמשו יושבי סקארה ברי בעצים סחופים ושן לווייתן כדי לסוכך על בתיהם. הבתים כוללים מספר רהיטי אבן דוגמת ארונות וכסאות. מערכת ניקוז משוכללת הוכנסה לתכנון האתר, ואולי כללה בתי שימוש בכל בית.