מקבת'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ציור של ויליאם רימר המתאר את הסצנה הראשונה של המערכה הרביעית במחזה מקבת'.

ערך זה עוסק במחזה מאת שייקספיר. לערך העוסק במקבת, סוג של פטיש, ראו פטיש קרב.

מקבת' (באנגלית: The Tragedy of Macbeth) הוא הוא מחזה פופולרי והטרגדיה הקצרה ביותר שכתב ויליאם שייקספיר בשנת 1606. המחזה מוצג בתכיפות בתאטראות מקצועיים וחובבניים ברחבי העולם.

המחזה היינו ארכיטיפ של סיפור המתאר את הסכנות שבתשוקה לכוח ובבגידה בחברים. המחזה מבוסס במקצת על המהלכים ההיסטורים של מקבת' מלך סקוטלנד כפי שתוארו על ידי הפילוסוף הסקוטי הקטור בוצ'ה. כתביו של בוצ'ה מחמיאים לפטרונו, ג'יימס הראשון מלך סקוטלנד (הידוע גם בשם ג'יימס הראשון מלך אנגליה), ומכפישים במידה רבה את המלך מקבת'.

למחזה תכונות האופיניות למחזה מוסר. חוקרים מאמינים שהמחזה מאפיין את המחזות מהתקופה בכך שיש בו תמיכות רבות בשלטונו של המלך ג'יימס הראשון, ושהוא נכתב בשנת 1606. ישנם הוכחות לכך שהטקסט עבר שינויים נוספים על ידי תומאס מידלטון שהוסיף קטעים מתוך המחזה שכתב, "המכשפה" (1615). התוספות העיקריות הן של סצנה נוספת עם המכשפות ועם הקטה, סצנות שהיו פופולרית בזמנו של מידלטון. גרסאות מודרניות של המחזה בדרך כלל מציינות את התוספות הללו, שכוללות את כל הסצנה החמישית של המערכה השלישית ושל חלק מהסצנה הראשונה של המערכה הרביעית, כהוספות מאוחרות.

התפקיד של ליידי מקבת' נחשב לאחד התפקידים המורכבים ביותר לנשים בגלל הרגשות העזים והמגוונים שהוא דורש מהשחקנית.

שחקנים ואנשי תיאטרון רבים מתייחסים למחזה כמקולל, ועקב אמונה תפלה קוראים לו המחזה הסקוטי במקום לקרוא לו בשמו המקורי. לדמויות קוראים לעיתים מייקרס (Mackers) וליידי מייקרס (Lady Mackers). לפי האמונה התפלה, אמירת שם המחזה בתוך אולם תיאטרון תוביל לכשלון ההפקה, ואף לפגיעה פיזית באנשי ההפקה ^[1] ^[2] ^[3].

[עריכה] תיאור העלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

מקבת', בנקו והמכשפות, ציור של יוהן הנרי פוסלי.

את המחזה פותחות שלוש מכשפות הדנות בפגישתן העתידית עם מקבת'. מקבת' ובנקו, גנרלים בצבאו של דנקן מלך סקוטלנד, חוזרים משדה הקרב שם מנעו פלישה של כוחות מנורבגיה ומאירלנד בהנהגתו של המורד מקדונוואלד.

המכשפות מברכות לשלום את מקבת' ובנקו ומשמיעות להם נבואות. המכשפה הראשונה מברכת את מקבת' כשליט של גלמיס (Thane of Glamis), השנייה קוראת למקבת' השליט של קודור (Thane of Cawdor), והשלישית מנבאת שמקבת' יהפוך למלך סקוטלנד. לבנקו המכשפות מבשרות שצאצאיו יהיו מלכים. בעוד מקבת' ובנקו מהרהרים במשמעות הנבואות, המכשפות נעלמות ושליח מאת המלך, השליט של רוז, מבשר למקבת' כי מעתה הוא השליט של קודור. בכך מתגשמת הנבואה הראשונה (מכיוון שמקבת' כבר נושא בתואר השליט של גלמיס). כמעט מייד מקבת' נושא עיניו למלוכה.

מקבת' כותב לאשתו, ליידי מקבת', ומספר לה על הנבואות. המלך דנקן מחליט לישון בטירתו של מקבת', וליידי מקבת' יוזמת תוכנית לרצוח אותו על מנת לעזור לבעלה לעלות לשלטון. למרות שמקבת' מתנגד בתחילה למזימה, הוא לבסוף משתכנע.

בלילה, מקבת' רוצח את דנקן וליידי מקבת' מטמינה פגיונות נוטפי דם על מנת להפליל את את משרתיו של המלך במעשה. בבוקר הבא, לנוקס, אציל סקוטי, ומקדף, מושל פייף', מגיעים לטירה. שומר הסף פותח להם את דלתות הטירה ומקבת' מוביל אותם לחדרו של המלך, שם מגלה מקדף את גופת דנקן. בהתקף זעם מזויף מקבת' רוצח את המשרתים לפני שהם מספיקים להכריז על חפותם. מקדף חושד במקבת'. בניו של המלך, מלקולם ודונלניין, חוששים לחייהם ובורחים, הראשון לאנגליה והשני לאירלנד. מכיוון ששני היורשים לכתר עזבו, מקבת' (הבא בשרשרת הירושה), מוכתר כמלך סקוטלנד.

למרות הצלחתו, מקבת' חי בחשש בגלל הנבואה שבנקו יהיה לאביהם של מלכים. הוא מאמין שבנקו מהוה איום על שלטונו. מקבת' מזמין את בנקו ובנו, פליאנס, לנשף ומבקש מהם ללון בטירתו. מקבת' נפגש בחשאי עם מתנקשים ומזמין את רציחתם של בנקו ופליאנס. הרוצחים משספים את צווארו של בנקו, אולם פליאנס מצליח לברוח. בנשף, רוחו של בנקו מתיישבת בכסאו של מקבת', אולם איש מלבד מקבת' אינו מסוגל לראות את רוח הרפאים. התנהגותו המפוחדת ונאומו של מקבת' מרמזים על אשמתו.

מוטרד, מקבת' הולך למכשפות ומבקש נבואות נוספות. הן מעלות באוב שלוש רוחות המזהירות אותו ממקדף, אולם מוסיפות שאף יליד אישה לא מהווה סכנה, וששלטונו מובטח עד אשר יער בירנם יצעד לטירתו. מכיוון שמקדף בגלות, מקבת' תוקף את טירתו של מקדף ורוצח את כל הנוכחים, כולל את ליידי מקדף והילדים.

ליידי מקבת' הולכת בשנתה, ציור של יוהן הנרי פוסלי.

בעקבות מעשיה, דעתה של ליידי מקבת' מתערערת. תחושת האשמה שלה גוברת. בסצנה ידועה היא הולכת בשנתה ומנסה לשטוף דם דימיוני מידיה.

באנגליה, מלקולם ומקדף מתכננים פלישה לסקוטלנד. מקדף מוביל צבא להתקפה על טירת דונסינן. לאחר שמקבת' מתבשר על מותה של ליידי מקבת' (סיבת המוות אינה ידועה, אולם מקובל להאמין שהיא מתאבדת) הוא נואם מונולוג ניהליסטי מפרוסם. בינתיים, צבאו של מלקולם עובר דרך היער, כורת את ענפי העצים לשימוש כהסוואה, וגורם לאשליה כאילו היער עצמו צועד לעבר הטירה.

בזמן ההתקפה מקדף ומקבת' מתעמתים. מקבת' מאמין שמקדף אינו יכול לו, ומסתמך על נבואת המכשפות שאף יליד אישה לא מהווה לו סכנה. מקדף מכריז שהוא נולד בניתוח קיסרי, ולכן אינו "ילוד אישה". מקבת' מבין שנפל קורבן לכשל לוגי בהבנת הנבואה, אולם הבנתו מאוחרת מידי. במהלך הקרב עורף מקדף את ראשו של מקבת' מאחורי הקלעים, ובכך מגשים, למעשה, את נבואת המכשפות.

בסצנה האחרונה מוכתר מלקולם למלך סקוטלנד, מהלך המרמז על חזרת השלום לממלכה. אולם לצופים במחזה ידוע כי נבואת המכשפות לבנקו גם היא תתקיים, מכיון שג'יימס הראשון היה, לפי הטענות, צאצא של בנקו.

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] הטקסט של המחזה

מקבת' הודפס לראשונה בפוליו הראשון שיצא לאור בשנת 1623. הפוליו היינו המקור המוסמך היחיד של הטקסט. עובדה זו מצערת, שכן ישנם סימוכים לכך שהטקסט שונה מגירסתו של המקורית של שייקספיר. במיוחד יש לציין שחוקרים רבים מאמינים ששני שירים מאת תומאס מידלטון, שנמצאים גם במחזה "המכשפה", הוספו למחזה מאוחר יותר. בעקבות זאת, חוקרים רבים דוחים את את כל הקטעים הכוללים את האלה הקטה ומגדירים אותם כלא אותנטים וכהוספת עריכה ששייקספיר לא היה אחראי לה. חלקם מייחסים עריכה זו למידלטון. גם עם הכללת הסצנות עם הקטה, המחזה נחשב לקצר במיוחד, מה שמרמז כי מקור הטקסט בפוליו היינו מתקציר הפקה.

[עריכה] המחזה בישראל

מקבת' ובנקו פוגשים את המכשפות, ציור של תיאודור שסריו.

המחזה מקבת' הועלה מספר פעמים על במות ישראל. המחזה הוצג לראשונה בעברית, בתרגומו של אפרים ברוידא , בתיאטרון הבימה, ב-12 באפריל, 1954. במאי ההפקה היה סנדרו מלמקוויסט ^[4].

תיאטרון הקאמרי העלה את המחזה ב-29 במרץ, 1989, בבימויו של מיכאל גורביץ. הפקה זו השתמשה בתרגום חדש מאת מאיר ויזלטיר ^[5].

ב-6 בדצמבר, 1994, שוב עלה המחזה על בתיאטרון הבימה בבימויו של טובי רוברטסון. גם הפקה זו השתמשה בתרגומו של מאיר ויזלטיר ^[6].

[עריכה] מקורותיו של שייקספיר

"קורות אנגליה, סקוטלנד ואירלנד" מאת רפאל הולינשד, מבוסס על "1527 סקוטורום היסטוריה" מאת הקטור בוצ'ה.
"תגליות הכישוף" מאת רג'ינלד סקוט.
"חקר השדים, 1599" מאת ג'יימס הראשון מלך אנגליה.
מילותיו של מקבת' על אנשים וכלבים במערכה השלישית, סצנה ראשונה (91-100), מקורם, ככל הנראה, מהקוֹלוֹקְוִיּוּם של ארסמוס מרוטרדם.