מערבל בטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מערבל בטון הוא מכשיר שמטרתו לגבל (ללוש) את רכיבי הבטון עד ליצירת חומר במרקם הנכון. ישנם מערבלי בטון המשמשים לשינוע התערובת המוכנה מהמפעל עד לאתר הבניה.

תוכן עניינים

1 סוגים שונים
- 1.1 נייח
- 1.2 נייד
2 חלקי המערכת
3 עבודה עם מערבל בטון
4 תצורות שונות
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] סוגים שונים

ישנם שני סוגים עיקריים של מערבלי בטון:

[עריכה] נייח

מערבל בטון נייח

מערבל בטון בעל נפח קטן, המשמש להכנת כמויות קטנות של בטון ומופעל בעזרת מנוע חשמלי. לאחר נתינת החומרים הדרושים אל הדוד, מופעל מנוע חשמלי הגורם לערבול של התערובת. כאשר התערובת מוכנה, מטים את פתחו של הדוד, כך שהבטון נמזג למקום הדרוש (או לדליים וכדומה).

קיימים גם מערבלי בטון נייחים גדולים המותקנים לרוב בצורה אופקית (ציר הסיבוב אנכי). ערבלים אלה נמצאים במפעלים לייצור בטון או מוצרי בטון.

באתרי בנייה בישראל נהוג לכנות מערבל בטון קטן מסוג זה בשם "טפ'לה". מקור המילה היא ביידיש.

הערה: כאשר נכתב 'מערבל בטון', הכוונה למערבל בטון נייד ולא נייח (אלא אם צוין אחרת).

[עריכה] נייד

ערבל בטון בעל נפח גדול (5 - 9 קוב) המורכב על גבי משאית. החומרים מוכנסים אליו בצורה אוטומטית במפעל בטון. שם הם מתערבלים לעיסה אחידה (יש מפעלים חדישים ששופכים את הבטון מוכן לתוך המערבל, ויש כאלה ששופכים את החומרים בנפרד). בנוסף לתפקידו של המערבל לגבל את הבטון, תפקידו הנוסף הוא לשמור את התערובת בתנועה, כדי שלא תתייבש. אבל, תערובת שתישאר זמן רב מדי בתנועה, תהפוך ל'בטון שרוף'. כלומר, בטון שיתקשה במהירות ברגע שיונח ללא תנועה, בטון כזה לא עומד בתקן הדרוש מבטון.

[עריכה] חלקי המערכת

דוד: הדוד הוא מיכל גדול בו התערובת מתערבלת. כדי לגרום לחומרים להתערבל, יש בדוד ספירלות. הספירלות בנויות כך, שאם הדוד יסתובב לכיוון אחד, התערובת תיצמד לצדו הפנימי של הדוד, ואם הדוד יסתובב לכיוון השני, התערובת 'תטפס' במעלה הספירלות, ותצא מהדוד (פועל בדומה לבורג ארכימדס). לעיתים נראים מערבלי בטון בהם על הדוד מבחוץ ישנם סימני צבע בצורת ספירלות, סימנים אלו מעידים שהספירלות הקודמות נשחקו, ונאלצו לרתך ספירלות חדשות. הצבע שרואים הוא צבע נגד שיתוך.
הדוד מחובר למשאית, בדרך כלל, רק במנוע, ומצידו השני הוא מונח על גלילים. ולכן, כאשר מערבל בטון מתהפך כתוצאה מתאונה, הדוד שלו עלול להינתק ולפגוע במכוניות אחרות.

מנוע: תפקידו של המנוע לסובב את הדוד (לכיוונים השונים). במערבלי בטון קטנים (נייחים), ההנעה מתבצעת על ידי מנוע חשמלי. במערבלי בטון גדולים, המנוע הוא מנוע דיזל - יש המשתמשים במנוע נפרד, ויש המשתמשים במנוע המשאית.

שוקת: תעלת מתכת המשמשת להכוונת המלט שיוצא מהדוד, לשוקת הרגילה (אורכה כחצי מטר), ניתן להצמיד עוד חלקים להארכה. בדרך כלל, על מערבל הבטון מצויים עוד שני חלקים להארכה. את גובהה של השוקת ניתן לשנות, כדי שתתאים למקום אליו רוצים לשפוך את הבטון (לדוגמה: סל של משאבת בטון).

מיכל מים: מיכל מים בנפח של כמה מאות ליטרים, משמש כמאגר מים לשטיפה- פנימית או חיצונית או כמאגר מים לממטרה.

ממטרה: צינור מים הנמצא בפתחו של הדוד ומכוון אל תוכו. לעיתים התערובת סמיכה מדי ואינה מתפזרת היטב באתר הבניה או שאינה נשאבת במשאבת הבטון וגורמת לסתימות. לכן יש לדלל את התערובת במים.

ידיות שליטה: במערבל בטון יש שתי ידיות שליטה: כיוון סיבוב הדוד ומצערת הגז של המנוע. במספר מערבלים, נמצאות ידיות שליטה אלו גם בתא הנהג. כמו כן יש כפתור לשליטה חשמלית על גובה השוקת וברז לממטרות. במערכות מיושנות יותר, השליטה על גובה השוקת נעשית בעזרת ידית אותה יש להעלות ולהוריד מספר פעמים. הידיות נמצאות בחלקה האחורי של המשאית. במערבלים נייחים, השליטה נעשית על ידי כפתורים חשמליים, כאשר את זווית ההטיה של הדוד קובעים בעזרת 'הגה' מכאני גדול.

סולם: הסולם ממוקם ליד ידיות השליטה, ניתן לעלות בעזרתו ולעמוד ליד פתח הדוד.

[עריכה] עבודה עם מערבל בטון

שטיפת מערבלים לאחר העבודה, במערבל השמאלי חוברה הארכה לשוקת

בתחילה, יש למלא את הדוד דרך המשפך העליון. המילוי מתבצע בנקודת ההעמסה שנמצאת במפעל הבטון (לכל חברה יש מפעלי בטון. יש חברות שבבעלותן עשרות מפעלי בטון לתפוצה ארצית, ויש חברות עם מפעלים בודדים). לאחר העמסת החומרים המערבל נוסע אל אתר הבניה. לאחר ערבול סופי של הבטון, שופכים אותו אל המקום המיועד בעזרת הכוונת השוקת. במידה שצריך לשפוך את הבטון אל משאבת בטון, המערבל נעצר מספר מטרים לפני המשאבה, פועל משחרר את השוקת מהתפס שלה (ידית קטנה או שרשרת, שמבטיחות שהשוקת לא תיפתח במהלך הנסיעה). לאחר מכן צריך להרים מעט את גובהה של השוקת. כעת, צריך לכוון את נהג המערבל בדיוק של כמה עשרות סנטימטרים אל הסל. אם הנהג ייסע פחות מדי, הבטון לא ישפך לסל, אם הנהג ייסע יותר מדי, המשאית תפגע בסל ותעקם אותו. כדי להפעיל את הידיות בנוחות הנהג פותח את הסולם ומתיישב לידו. הנהג צריך לשפוך את הבטון בקצב המתאים לקצב השאיבה של משאבת הבטון. למערבל הבטון אין שעון שמראה על כמות הבטון שבדוד, אך כאשר בדוד נשארים ארבעה קוב, ישנו רעש של גרגירי חצץ. ניתן לבדוק את כמות הבטון שבדוד גם בעזרת טפיחה על הדוד. במידה שמתעורר צורך לדלל את הבטון, פועל הבניין מסמן זאת לנהג המערבל על ידי בוהן זקורה לכיוון הפה. לאחר סיום העבודה, מנקים את המשאית על ידי זרנוק המים והממטרה מופעלת כדי לשטוף את הדוד. לאחר שהדוד נשטף היטב, הנהג שופך את המים (על ידי סיבוב הדוד לכיוון השני) לצד. אם נשאר בטון במערבל הבטון, צריך לשפוך אותו במקום מתאים (למשל, בור גדול במפעל הבטון). ישנם מפעלי בטון שמסוגלים למחזר את הבטון שלא השתמשו בו (מפעל רדימיקס רמת גן, למשל). אם שופכים את הבטון סתם כך, עלולים לקבל קנס כספי.