מלח (מרוקו)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלח הוא אזור התקבצות המגורים של יהודי מרוקו בכל רחבי מרוקו, והמילה המקבילה בעדת אשכנז היא ה"גטו". המקום נקרא כך פשוטו כמשמעו, כיוון שהמקום בעיקר היה איפה שמלח היה מוכן ונמכר. אך המקור אינו כל כך בטוח, ישנם הטוענים שיהודים רבים תחילה התיישבו באזור בעיר פז שם היה מצוי מלח ובגלל פרעות וציווי המלך לפזר את היהודים ולבוללו בעם המרוקאי עברו יהודים מה"מלח" למקומות שונים, ולאחר שהגזרות הוסרו ולאט לאט נשכחו חזרו היהודים להתקבץ באזורים משלהם, והשם הפך לשם כללי להתקבצות יהודים באזורים מסוימים. ה"מלח" הראשון הוקם לראשונה רשמית בפז ב-1438.
המלח הייתה מוקפת בחומות להפרידה מהרובעים הערביים, זאת היה לצורך הגנה מפני פרעות הערבים נגד היהודים, שהתבצעו בתקופה ההיא בצורה מתמדת, בנוסף היו שומרים מסביב למלח להגנה.
במאה ה-19 נכפו היהודים לגור במלחים ונאסרו לצאת ממנו בלילות, וזה הפך את המלח לכלא ממשי. המלחים החלו להיות בעלי צפיפות אוכלוסין רבה מדי ומחלות ועוני שררו באזורים. יותר מאוחר, כאשר האירופאים הגיעו למרוקו נפתחו שערי המלח והיהודים היו בעלי הזדמנויות בשנית ויכלו לצאת מהרובע. כיום האזור בו שכן ה"מלח" נחשב עדיין לאזור של עוני ובו מתגוררים בעיקר מהגרים שהיגרו למרוקו.
המונח בפירושו היהודי נשכח עקב עליית רוב היהודים ממרוקו לארץ ישראל ולצרפת והביטוי האשכנזי "הגטו" תפס יותר משקל ונחשב לביטוי היותר נפוץ בעברית.
