מיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בתחנת חלל. לערך העוסק בפירושים נוספים של "מיר", ראו מיר (פירושונים).

סמל המשימה

צילום של תחנת החלל מיר מ-12 ביוני 1998

מיר (רוסית: Мир, שמשמעו "תבל" וגם "שלום") הייתה תחנת חלל של ברית המועצות (ומאוחר יותר של רוסיה). היא הייתה תחנת המחקר הראשונה שהייתה מאוכלסת תקופה ארוכה באופן קבוע בחלל. באמצעות מספר שיתופי פעולה, היא הפכה לנגישה מבחינה בינלאומית לקוסמונאוטים ולאסטרונאוטים של מדינות רבות. מיר הורכבה במסלול על ידי מספר מודולים ששוגרו בנפרד החל מ-19 בפברואר 1986 עד 1996. התחנה שהתה במסלול עד אשר הוסטה בהנחיה מרחוק למסלול שהוביל להתרסקותה על פני כדור הארץ ב-23 במרץ 2001.

[עריכה] היסטוריה

מעבורת החלל האמריקנית אטלנטיס עוגנת בתחנת החלל הרוסית מיר ב-4 ביולי 1995

מיר הייתה מבוססת על סדרת תחנות החלל סליוט ששוגרו לפניה על ידי ברית המועצות. היא קיבלה שירות בעיקר מחלליות סויוז רוסיות מאוישות ומחלליות משא מסוג פרוגרס. נחזה שהיא תהיה היעד לטיסות של מעבורת החלל בוראן, שננטשה מאוחר יותר. ארצות הברית תכננה לבנות את תחנת החלל פרידום כמקבילה למיר. לאחר תום המלחמה הקרה שולבו יכולות תחנת החלל מיר של רוסיה ומעבורות החלל האמריקניות. מיר סיפקה מעבדה מדעית גדולה וראויה למגורים בחלל ומעבורות החלל סיפקו משלוחים והרחבה זמנית של אזורי חיים ועבודה, ובכך יצרו את החללית הגדולה בהיסטוריה עם מסה משולבת של 250 טון. מעבורות החלל האמריקניות השתמשו בצווארון עגינה שתוכנן במקור עבור מעבורת החלל הסובייטית בוראן.

מבפנים נראתה המיר ששקלה 100 טון כלבירינת מכווץ, מלא בצינורות, כבלים ומכשירים מדעיים - וחפצים של חיי היומיום, כגון תמונות, ציורי ילדים, ספרים וגיטרה. בדרך כלל אכלסה המיר שלושה אנשי צוות, אך לעיתים השהו בה עד שישה אנשים למשך חודש. למעט שתי תקופות מיר הייתה מאוכלסת באופן רציף עד אוגוסט 1999.

מסעה של תחנת החלל הרוסית בת חמש עשר השנים נגמר ב-23 במרץ 2001, כשמיר נכנסה לאטמוספרה של כדור הארץ קרוב לפיג'י והתרסקה בדרום האוקיינוס השקט. קרוב לתום חייה היו תוכניות לאינטרסים פרטיים לרכוש אותה, כנראה כדי לשמש כאולפן הטלוויזיה/הסרטים הראשון במסלול בחלל, אולם תחנת החלל הוערכה כלא-יציבה מספיק לשימוש בטוח הלאה.

[עריכה] מודולים

תחנת החלל מיר הורכבה ממספר מודולים מחוברים, כל אחד הושם במסלול באופן נפרד. מודול הליבה ששוגר ב-1986 סיפק מקום מגורים ובקרה על התחנה. קוונט 1 (1987) וקוונט 2 (1989) כללו מכשירים מדעיים ומערכות תומכות חיים נוספות. קריסטול (1990) הרחיבה את היכולות המדעיות של מיר. ספקטר (1995) שירת כמרחב עבודה ומגורים לאסטרונאוטים אמריקאים. פרירודה (1996) כללה ציוד לחישה מרחוק. מודול העגינה (1996) סיפק מקום עגינה בטוח ויציב למעבורות החלל.

מיר שורתה וסופקה מחדש על ידי קפסולות סויוז מאוישות וחלליות פרוגרס לא מאוישות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

תוכנית החלל של רוסיה
תוכניות שיגור לחלל	תוכנית ספוטניק \| תוכנית ווסטוק \| תוכנית ווסחוד \| תוכנית סויוז \| תוכנית לונוחוד \| תוכנית סאליוט
משימות בולטות	ספוטניק 1 \| סויוז 1 \| סויוז 11 \| ונרה 11
חלליות	ספוטניק \| תחנת החלל מיר \| סויוז \| לונה 2 \| מעבורת החלל בוראן
קוסמונאוטים	יורי גגארין \| גרמן טיטוב \| ולנטינה טרשקובה \| אלכסיי ליאונוב \| לייקה
קוסמודרומים	קוסמודרום בייקונור \| קוסמודרום פלסצק \| קוסמודרום סבובודני
ראו גם	משגר הסויוז \| אפולו-סויוז \| סרגיי קורוליוב