מחנה ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שכונת מחנה ישראל היא השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים (אחרי משכנות שאננים) והראשונה שהוקמה על ידי תושבי העיר העתיקה עבור עצמם, בתהליך שכונה "היציאה מן החומות". מחנה ישראל היא "שכונת עדה" ונבנתה על ידי היהודים המוגרבים (המערביים) ועבורם.
תוכן עניינים |
[עריכה] קהילת המערביים
יהודי צפון אפריקה בירושלים בסוף המאה ה-19 מנו למעלה מ-2,000 נפש (25% מבני העדה הספרדית בירושלים של סוף המאה).
כבר במאות ה-12 וה-13 יש עדויות על יהודים מערביים בירושלים, אך עלייתם גברה לאחר כיבוש המזרח התיכון על ידי התורכים במאה ה-16. בתקופה זו היו גם מוסלמים שהיגרו מצפון אפריקה לארץ ישראל והקימו את שכונת המוגרבים ליד שער האשפות. במאה ה-19 גברה העלייה לארץ ישראל מכל ארצות הגולה ואף מצפון אפריקה. סיבות להגירה היו, בין היתר, נפילת ארצות צפון אפריקה בידי הצרפתים, מלחמות, פרעות וגזירות קשות מהן סבלו יהודי צפון אפריקה במשך כל המאה ה-19, משטר הקפיטולציות בארץ ישראל ושיפור דרכי התחבורה.
במרוצת המאה ה-19, תוך מאבקים קשים ומרים, נפרדו מן הספרדים בני עדות המזרח לארצותיהם השונות והתארגנו לפי ארצות מוצאם (מערבים, תימנים, גרוזינים, כורדים וכו'). הם נשארו קשורים בהסכמים לעדת האם הספרדית אולם בהדרגה נותקו כמעט לחלוטין מן העדה.
בשנות השלושים של המאה ה-19 התרבו יהודי המערב בירושלים ונעשו ניסיונות ראשונים שלהם להתאגד באופן עצמאי. הם שלחו שד"רים (שליח דרבנן) ללא רשות לצפון אפריקה, בשנות ה-40 הם הסתמכו על תקדים האשכנזים והושפעו מהקמת הכולל הו"ד בסוף שנות השלושים (כולל הו"ד, הולנד-דויטשלנד, היה הכולל הראשון שנפרד מעדת האשכנזים. הכולל הוקם ביוזמת יהודים שעלו מהולנד ומגרמניה). באמצע שנות הארבעים חתמו שני הצדדים (ראשי העדה הספרדית והמוגרבית) על הסכם שנקרא "שלום ירושלים".
ב-1854 עלו לירושלים ממרוקו הרב דוד בן שמעון (המכונה צוף דב"ש) ורבים מתלמידיו. גידולה המהיר של העדה הביאה להצלחת ההפרדה מן הספרדים וארגונה מחדש. ב-1860 הגיע דב"ש להסכם ("פשר") הראשון, שקבע בפירוש את הפרדת העדות תוך קיום יחסי גומלין וזיקה הדדית בין המערביים לספרדים. הפשר כלל הסכם על חלוקת כספים מחו"ל והיתר לעדה לשלוח שד"רים משלה, כן מינוי ראש אב בית דין לעדה המערבית. לאחר שהנהיג את העדה בין 1866-1860, החליט דב"ש להקים ועד לעדה המורכב מ-7 אנשים שיעזרו לו בתפקידו. ר' דב"ש הקים גם בתי מחסה לעניי העדה בעיר העתיקה ובנה בתי כנסת, ישיבות ותלמוד תורה. הוא נפטר ב-1880.
[עריכה] תהליך בניית השכונה ומאפייניה
בין פעליו החשובים של ר' דב"ש היו מפעלי בנייה למען אנשי עדתו. הודות להשתדלותו נבנו בתי מחסה, מוסדות חינוך, דת ורווחה לקהילתו. בין היתר הצטרף כבר ב-1869 לפעילות בניית השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות על ידי אנשי ירושלים, "מחנה ישראל".
שכונה קטנה זו נבנתה ליד בריכת ממילא ושרידים ממנה נשארו באזור מלון המלך דוד עד היום. את השכונה החלו להקים כנראה כבר בשנת 1866. השכונה נבנתה במקום נמוך טופוגרפית, באזור שהוצף בחורף, בקרבת בית הקברות של ממילא. הסיבה לבחירת המיקום הלא אטרקטיבי הייתה טמונה במחיר הקרקע הנמוך. בלב השכונה הוקם בית כנסת שנקרא על שמו של דוד בן שמעון "צוף דב"ש". מספר היושבים בשכונה היה מועט (כ-30 בתי אב בסוף המאה התשע עשרה) והיא נבנתה לאט בגלל מצבה הכלכלי הרעוע של העדה. השכונה נבנתה סביב חצר מרכזית ובה בור מים. בשכונה היו, כנראה, שערים שננעלו בלילות. משבר חברתי בקהילה לאחר מות הרב ומאבקים על ירושה פגעו בשכונה. היא נעזבה מספר פעמים ונתיישבה מחדש גם במאה ה-20.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יעקוב ברנאי, העדה המערבית בירושלים 1918-1830, עבודה לתואר מוסמך, תשל"א, האוניברסיטה העברית ירושלים.
- יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה, כרך ב, תשל"ט, יד יצחק בן צבי, ירושלים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מחנה ישראל - שכונה חלוצית, ד"ר רות קרק
- מחנה ישראל - שכונת המוגרבים, איציק שוויקי, באתר המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
