מהפכת יולי 1830

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מהפכת יולי 1830 הינה כינוי לחילופי שלטון בצרפת אשר בה הדיח המעמד הבינוני מן השלטון את המלך שארל העשירי והעלה תחתיו את המלך לואי פיליפ. על אף שלאחר המהפכה נותר המשטר בצרפת מונרכיה, רבים הרואים במהפכה זו משום מעבר בין "המשטר הישן" (ancien regime) משטרו של בית בורבון, ובין צורה מרוככת יותר של מונרכיה המכונה המונרכיה של יולי.

[עריכה] רקע היסטורי

כאשר שארל העשירי עלה לשלטון בצרפת ב-16 בספטמבר 1824, צרפת הייתה בשלבי שיקום מן המלחמות הנפוליוניות. קודמו של שארל, אחיו לואי השמונה עשר, נהנה מתקופת מלוכה שקטה ומתמיכת רוב האוכלוסייה. הממשלה הייתה עדיין אוטוקרטית, אך נתנה לאזרחיה קצת יותר חופש מן המשטר שלפני המהפכה הצרפתית. לואי השמונה עשר ביסס רבות מהחלטותיו על דעת הקהל, והתייחס לרצונותיה של העילית הפריסאית. מועצה נבחרת פעילה, אך בעלת סמכויות מוגבלות.

שארל האמין כי מונרכיה אבסולוטית היא צורת השלטון הטובה ביותר. רבות מפעולותיו גרמו לפחד בקרב המעמד הבינוני. הוא החל לעודד את הכנסייה, והעביר אליה את השליטה במערכת החינוך. במעשה זה לא רק פגע ברגשות רבים, אלא גם גרם לפילוג במחנה המלוכני עצמו. מקורביו של שארל היו ישועים, זרם קיצוני אף בקרב אנשי הכנסייה, ורבים מן המונרכיסטים ואנשי הכנסייה המתונים חששו מפניו. כן חילק פיצויים בסכום ניכר לגולים מקרב האריסטוקרטיה שאיבדו את אחוזותיהם. הפיצויים היוו נטל על קופת המדינה, והשגתם הייתה באמצעות טכסיס פיננסי של פגיעה בערכן של אגרות חוב ממשלתיות, טכסיס שפגע ברבים מאנשי המעמד הבינוני.

בינואר 1828, לאחר שבבחירות לבית הנבחרים השיגה האופוזיציה רוב, התפטר הרוזן וייל, ראש הממשלה החריף והתככן, אשר ליווה את מלוכתו של שארל, ואת מלוכתו של קודמו, לואי השמונה עשר, אשר עמד מאחורי רבים מן הצעדים הקיצוניים של שארל, אך הצליח לעשות זאת בתבונה ובאורך רוח. את מקומו של וייל תפס הרוזן מרטיניאק, אשר נודע כמתון ופייסני. עלייתו של מרטיניאק לעמדת הכח, הייתה אך ויתור פרסונלי מצדו של שארל. עקרונותיו הקיצוניים של המלך נותרו בעינם. מרטיניאק נקט בצעדים כהסרת הצנזורה על העיתונות, והקטנת כוחם של הישועים. על אף שבכוחה של מדיניות זו היה לשמור על מלכותו של שארל, שארל קצר הרואי החליף את מרטיניאק ב-1829 בנסיך דה פוליניאק, אחד מן הגולים ששבו מגלותם, והיה אדם בעל חזון מלוכני קיצוני, כמלכו שארל.

פוליניאק קיווה כי יהיה בכוחן של הצלחות במדיניות החוץ להסיט את תשומת הלב מן המשטר הקיצוני מבית. ואכן בתקופה זו נחלה צרפת הצלחה בקרב נבארינו (קרב ימי גדול שנערך ב-20 באוקטובר 1827 בין הצי התורכי ובין כוחות משולבים של בריטניה, צרפת ורוסיה במסגרת מלחמת העצמאות של יוון), והחלה במפעל הקולוניאלי הגדול של כיבוש אלג'יריה.

ביולי 1830 החליט פוליניאק לפתור את חילוקי הדעות שלו עם בית הנבחרים, בנוגע לפררוגטיבה המלכותית, באמצעות הוצאתם של צווים אשר פיזרו את הפרלמנט, הקטינו את רשימת הזכאים לבחור ב- 75%, ודיכאו את העיתונות.

[עריכה] המרד

הצווים שהוציא המלך היו שינוי כה בולט בצורת המשטר, שניתן לראותם כניסיון הפיכה. בתחילה ניסה הפרלמנט להלחם בצווים באמצעים חוקיים, ולאחר מכן עבר להתנגדות אלימה. לאחר שנלחמו למשך שלושה ימים ברחובות פריס, כנגד חיילי המלך, פנו הפועלים (אשר יצאו לרחובות כתוצאה מסגירתם המכוונת של המפעלים על ידי בעליהם הליברלים) והקימו מתרסים ברחובות פריס. עד מהרה הונף דגל הטריקולור, על בניין העירייה, והחליף את דגלם הלבן של הבורבונים. שארל, ונכדו אנרי, אשר הוכרז כיורשו, נאלצו לצאת לגלות.

הצלחתם המהירה של "שלושת ימי התהילה" (les Trois Glorieuses), כפי שנקראו הימים בין 27 ביולי 1830 עד 29 ביולי 1830, בהם נלחמו הפועלים במתרסים כנגד צבא המלך, העמידה את האופוזיציה הליברלית לשלטונו של שארל במצב מביך. בעוד שהם ניסו לשנות את המשטר באמצעות מילים, הצליחה המפלגה הרפובליקנית אימפריאליסטית הקטנה לנצל את המצב וליצור מהפכה.

[עריכה] עלייתו של הדוכס מאורליאן

אך המפלגה הרפובליקנית, שמטרתה המוצהרת הייתה החזרת הרפובליקה של 1793, כללה בעיקר פועלים וסטודנטים, אשר הונהגו בידי גודפרוא קוויניאק, והכימאי רספיי, חסרי הניסיון והצעירים. לא הייתה לה כל אחיזה בגופי השלטון, או בעמדות הכוח בפריס. עד מהרה השתלטו הבורגנים הליברלים על המצב, והחלו לקדם את עמדות ה"אורליאניסטים" אנשיו של הדוכס מאורליאן, אחיינו של המלך לואי השישה עשר, אשר פעלו בחשאי מאז 1829 תחת הנהגת אדולף תיאר. הדוכס הובהל בידי הליברלים ממקום מושבו מחוץ לפריס, ושוכן בארמון המלוכה, תוך שהוא נושא את התואר החדש "לויטננט גנרל של הממלכה" בעוד שמן הצד השני, המרקיז לאפאייט, הגיבור הלאומי המכובד, בראשות קבוצת רפובליקנים, השתכנו בבניין העירייה.

עימות בין שתי הממשלות היריבות נמנע, כאשר לאפאייט שינה עמדתו והחל לתמוך בדוכס מאורליאן, אשר החל לשאת את השם "המלך לואי פיליפ". על מנת להימנע מהצרות שנגרמו לקודמיו, הסכים לואי פיליפ לתנאים הבאים:

• הכרה בעליונות העם, תוך נשיאה של התואר: "מלכם של הצרפתים בחסד האל וברצון העם".
• השרים יהיו אחראים הן בפני המלך, והן בפני הפרלמנט.
• אישרור המלוכה התורשתית על ידי מועצת השרים.
• השמטת סעיף 14 של הצ'ארטר (מכוחו מלך בית בורבון) אשר אפשר למלך לשלוט באמצעות צווים.
• הורדת סף הקניין שאפשר לאדם להיכנס לרשימת הבוחרים מ-300 פרנק ל-200 פרנק. והורדת הסף שאפשר לאדם להיבחר ל-500 פרנק. והורדת הגילאים לבחירה והיבחרות לבית הנבחרים ל-25 ו-30 בהתאמה.
• הסרת מעמד הדת הקתולית כדת המדינה.

עם המלכת לואי פיליפ החלה תקופה שלטונית חדשה בתולדות צרפת - תקופת המונרכיה של יולי.