משתמש:ליםלים/ארגז חול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סכיזופרניה (עברית: שסעת) היא מחלת נפש קשה ונפוצה השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות. המחלה פוגעת ברוב תחומי התפקוד המנטלי והחברתי; במצב הרוח, התחושות והאפקט, בתפיסה, בחשיבה (תוכן והלך), וכן בתפקודים קוגניטיבים. הסכיזופרניה היא מחלה דגנרטיבית - מחלה עם מהלך מתקדם (מחמיר). אבחנתה תעשה בציר הראשון של האבחון הפסיכאטרי.
תוכן עניינים |
[עריכה] אפמידיולוגיה
שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסיה הכללית היא 1-1.5%, כאשר השונות בין אזורים שונים בעולם היא יחסית קטנה. השכיחות בין המינים שווה, אך קיימים הבדלים בהופעתה ומאפייניה. בגברים שיא הופעת המחלה הוא בגיל 15-25, ויש להם סיכון רב יותר לפתח סימנים שלילים. בנשים שיא הופעת המחלה היא בגיל 25-35, ותפקודן החברתי לרוב טוב יותר.
הוצעו ואוששו מחקרית מספר גורמים נוספים. נמצא שעונת הלידה משפיעה של שיעורי המחלה, אנשים שנולדו בחורף או בתחילת האביב נוטים יותר לסכיזופרניה. ההסבר שהוצע לתיאוריה זו הוא זיהומים נגיפיים ששכיחים יותר בעונות אלו, או שינויי דיאטה על פי העונות. גיאוגרפיה; נמצא שבאזורים מסוימים יש שכיחות גבוהה של סכיזופרניה (לדוגמה; אירלנד), וגם כאן, ההסבר שהוצע הוא גורם זיהומי (נגיף).
[עריכה] אטיולוגיה
במהלך השנים הוצעו מספר תיאוריות שניסו להסביר את סיבת התפתחות המחלה.
1. השערת העקה (סטרס)- נטייה (Stress - Diathesis Hypothesis): תיאוריה זו גורסת כי אנשים הנוטים לכך מראש יחלו בתגובה לעקה.
הנטייה הראשונית יכולה להיות ביולוגית; גנטית או נרכשת (שימוש בחומרים; ראה/י בהמשך).
העקה עשויה להיות ביולוגית, כמו מחלה או פציעה, או פסיכולוגית (לדוג' מצב פסיכוסוציאלי, מוות של אדם משמעותי או טראומה).
2. גורמים ביולוגים:
בשנים האחרונות הצטברו עדויות רבות על פתולוגיות באזורי מוח שונים בסכיזופרניה, בינהם: המערכת הלימבית, הקורטקס הפרונטלי, וגרעיני הבסיס. הסיבה לפתולוגיה זו היא כפי הנראה בעיה בהתפתחות המוח (בשלב נדידת תאי העצב בהתפתחות העוברית) או בניוון של תאי עצב לאחר התפתחותם. מחקרים שהשתמשו בסריקות הדמיה (הדמיית תהודה מגנטית, טומוגרפיה ממוחשבת) מצאו בין השאר כי בחולי סכיזופרניה קיימת הגדלה של חדרי המוח הלטרלים, וירידה בנפח של הקורטקס. בנוסף, נמצאה התאמה בין חומרת ממצאי ההדמייה לחומרת המחלה.
תיאורית הדופמין - תיאוריה זו גורסת כי סכיזופרניה קשור בעודף פעילות של הנוירוטרנסמיטור דופמין ומתבססת על שני ממצאים:
- יעילותן של תרופות אנטי - פסיכוטיות המשמשות בין היתר לטיפול בסכיזופרניה, קשורה ברמת חסימת הרצפטור לדופמין (מסוג D 2 ).
- תרופות שמגרות הפרשת מוגברת של דופמין (דופמינרגיות), כמו אמפטמינים, עשוית לעורר פסיכוזה.
מחקרים שונים הראו שרמות גבוהות של תוצרי הפירוק של דופמין בדם (מטבוליטים) נמצאות ביחס ישר למידת הסימפטומים הפסיכוטיים והתגובה לטיפול. עם זאת, לא ברור עדיין באיזה מנגנון משפיע הדופמין על הפסיכוזה.
נוירוטרנסמיטורים וחומרים אחרים שנמצאו כקשורים לפסיכוזה וסכיזופרניה הם: סרוטונין, נוראדרנלין וחומצות אמינו שונות.
3. גורמים גנטיים: קיימים מרכיבים גנטיים לסכיזופרניה. תאום זהה לחולה נמצא בסיכון פי 47 מן האוכלוסיה הכללית ללקות בסכיזופרניה. ילד לשני הורים חולים, בסיכון של פי 40, לעומתם, אחאים לחולה נמצאים בסיכון של פי 8.
4. גורמים פסיכו-סוציאלים: למרות ששנים רבות עסקו תיאוריות שונות בקשר שבין הסביבה המשפחתית והחברתית למחלה, קשר זה לא אושש מחקרית בצורה משביעת רצון. למרות שהסביבה המשפחתית והחברתית של חולים רבים היא קשה מאוד, כך גם גדלים אנשים רבים בסביבה קשה ולא מפתחים סכיזופרניה. שנים רבות כעסו משפחות החולים על הקהיליה הפסיכאטרית שהטילה בהן את האשם למחלה. כיום לא מקובל להתייחס למשפחה או לסביבה כעל גורמים סיבתיים למחלה. עם זאת, הסביבה עשויה להחמיר את העקה ולשנות את עיתוי הופעת המחלה. בנוסף, גם לאחר שפרצה המחלה, מערכות התמיכה של החולה חשובות ביותר, ונמצא קשר בין הגורמים המשפחתיים והסביבתים לבין אורך וכמות האישפוזים של החולים.
[עריכה] מאפייני המחלה - קליניקה
חשוב להבין כי היא מחלה רחבה, וכי אף סימן או תסמין אינו ייחודי לה, כלומר, ניתן למצוא אותם בהפרעות פסיכאטריות ונוירולוגיות אחרות. חשוב גם להבין כי התסמינים של החולה עשויים להשתנות עם הזמן. לדוגמה, הזיות יכולות להופיע ולהעלם.
פעמים רבות ישנם סימנים ותסמינים הקיימים לפני תחילת תהליך המחלה. חולים בסכיזופרניה מתוארים לעיתים קרובות כילדים שהיו שקטים, פסיבים ומופנמים. ילדים להם לא היו חברים רבים, ובני נוער שנמנעים מפעילות חברתית ומעדיפים למשל צפייה בטלוויזיה או האזנה למוסיקה. (אין הדבר בא לומר שכל, או אפילו רוב, הילדים והמתבגרים המתאימים לתיאור זה ילקו בסכיזופרניה).
הסימנים והסימפטומים המקדימים את האשפוז הראשון עשויים להופיע חודשים עד שנים לפניו וכוללים: תלונות גופניות שונות, בעיות בתפקוד במישור התעסוקתי והחברתי, עניין חדש ברעיונות מופשטים, בפילוסופיה, מיסטיקה ודת, התנהגות מוזרה, אפקט אבנורמלי, שינוי בדיבור, רעיונות ביזארים וחוויות תפיסתיות מוזרות. תקופה זו, שלפני התפרצות המחלה, נקראת תקופת הפרודרום.
תסמינים חיוביים ושלילים
ב 1980 הציע ט.ג. קרוא מיון של חולים סכיזופרנים לסוגים I ו II על בסיס המצאות או העדר תסמינים חיוביים ושלילים. למרות שהסיווג לא נכנס לDSM, זוהי חלוקה חשובה שהשפיעה רבות על הפסיכאטריה.
סימנים חיוביים- כוללים דלוזיות (אמונות שווא) והזיות (הלוצינציות). זלוזיה יכולה למשל להיות אמונותו של אדם שהוא המשיח, או לדוגמה, שהשב"כ רודף אחריו (דלוזיה מסוג פרנואידי). הזיות יכולות להיות הזיות ראיה - החולה רואה דברים שאינם קיימים במציאות, או, סוג נפוץ יותר, הזיות שמיעה, החולה שומע קולות שמדברים אליו. קיימות גם הזיות ריח ומגע. חשוב לציין שבמקרה של הזיות ריח רצוי לערוך בירור נוירולוגי מקיף, מאחר וקיים סיכוי משמעותי שמדובר בבעייה נוירולוגית ראשונית.
סימנים שליליים- כוללים השטחה או הקהייה רגשית, דיבור או שפה "עניים" בצורה או בתוכן, חסימה (בדיבור), הזנחה אישית (הגיינה ירודה, לבוש מרושל), חוסר מוטיבציה, חוסר הנאה כללי (אנהדוניה) ונסיגה חברתית.
החולה מסוג I- בחולה זה יהיו בעיקר תסמינים חיוביים, מבנים מוחים תקינים בסריקות הדמייה, ותגובה יחסית טובה לטיפול.
החולה מסוג II- בחולה זה יהיו בעיקר תסמינים שליליים, אבנורמליות מוחיות בסריקות מוחיות, ותגובה ירודה לטיפול.
סוג נוסף שהוצע הוא הבלתי מאורגן-
סוג III- בלתי מאורגן (disorganized) - בחולה זה יהיו דיבור בלתי מאורגן (הפרעת חשיבה), התנהגות בלתי מאורגנת, ליקויים קוגניטיבים, והפרעת קשב.
[עריכה] הפרעות בסכיזופרניה
מצב רוח, תחושות ואפקט
דיכאון יכול להיות תסמין ראשוני של פסיכוזה חריפה, ויכול להופיע בסיומה של אפיזודה פסיכוטית. הדיכאון יתואר כמשני לסכיזופרניה. תסמינים נוספים הם בלבול, אימה, תחושת בדידות או אמביוונלטיות. תסמינים אפקטיביים שכיחים בסכיזופרניה הם תגובתיות רגשית מופחתת עד לחוסר הנאה כללי (אנהדוניה), רגשות קיצוניים שאינם תואמי מציאות, של זעם, שמחה או חרדה. אפקט קיצוני קשור פעמים רבות גם לתחושה של אומניפוטנטיות (כל יכולות), אקסטזה דתית, פחד מפני התפוררות נפשית, או חרדה משתקת. אפקט שטוח או קהה (טווח רגשות מצומצם, קושי להרגיש ולהביע רגש) יכול להיות תסמין של המחלה (תסמין שלילי) או תופעת לוואי של התרופות.
הפרעות בתפיסה
ההפרעות השכיחות כוללות: הזיות (הלוזינציות) - בעיקר שמיעתיות; קולות מאיימים, מאשימים או מעליבים, וכן הזיות ראייה, ואשליות (אילוזיות)- שהן עיוותים של דימוים או תחושות אמיתיים, כלומר, תפיסה של גירוי קיים כמשהו שאינו. לדוגמה, החולה עשוי לשמוע את הרוח נושבת כילד בוכה.
הפרעות חשיבה
אלו הם תסמיני הליבה של הסכיזופרניה:
תוכן החשיבה: הפרעות של תוכן החשיבה כוללות מחשבות שווא (דלוזיות) מסוגים שונים; של רדיפה, גדלות, יחס, דת או מסוג סומטי (גופני). מחשבת שווא של רדיפה עשויה להיות למשל האמונה שהשב"כ מחפש אחר החולה, במצב זה הוא עשוי ללכת ברחוב ולהיות בטוח שכל אדם שהולך אחריו הוא סוכן. מחשבות שווא של גדלות עשויות להתבטא בכך שהחולה חושב שהוא המשיח, והוא עשוי לדוגמה, לשכור חמור ולרכב עליו בואכה ירושלים. מחשבות יחס עשויות להתבטא בכך שהחולה יאמין שהשדרנים בטלוויזיה פונים אליו אישית. מחשבות שווא מסוג סומטי עשויות להיות אמונות גופניות ביזאריות, לדוגמה החולה עשוי להאמין שישנם חייזרים השוכנים באשכיו, והורסים את פיריונו. חולים עשויים להאמין שאנשים אחרים שולטים במחשבותיהם ו"משדרים" להם מחשבות, או לחלופין שהם עצמם שולטים באירועים חיצוניים בצורה על טבעית (יכולים לגרום לשמש לזרוח או לשקוע, לגרום לרעידת אדמה) .
המושג "איבוד גבולות האגו" מתאר העדר תחושה ברורה של גבולות הגוף והנפש, המותיר את החולה בערבוביה עם סביבתו, במצב בו הוא אינו יודע מתי מסתיים "אני" ומתחיל "האחר" או "העולם".
תחושה וקוגניטציה
על פי רוב חולי סכיזופרניה מעורים בזמן, במקום ובדמויות הפועלות. העדר אוריינטציה ייחייב בירור נוירולוגי. על פי רוב, הזיכרון יהיה תקין או קרוב לתקין. מבחינת שיפוט ותובנה - בוחן המציאות של החולים עשוי להיות פגום, וכן השיפוט החברתי והאישי. לחולים פעמים רבות תובנה לקויה של המחלה, ועל כן היענותם לטיפול ירודה.
אלימות, רצח והתאבדות
גומי סיכון להתנהגות אלימה או אימפולסיבית אצל חולים סכיזורפנים הם מחשבות שווא של רדיפה, אירועים קודמים של אלימות וחסרים נוירולוגים. כ 50% מהסכיזופרנים מבצעים ניסיון אובדני במהלך חייהם, וכ 10-15% מתים בהתאבדות. אחד מן הגורמים העיקריים להתאבדות הוא דיכאון שלא טופל היטב, גורמים אחרים הם תחושת ריקנות, והזיות שמיעה הכוללות קולות הפוקדים על החולה להתאבד. חולים הנמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות הם בין השאר חולים להם רמת השכלה גבוהה טרם התפרצות המחלה, גברים, צעירים, ודיכאונים.
על פי מחקרים, חולי סכיזופרניה אינם רוצחים יותר מאחרים. במקרה של רצח, הסיבה תהיה לרוב ביזארית, מבוססת על מחשבות שווא או הזיות. גורמים מנבאים לרצח כוללים ניסיון קודם, התנהגות מסוכנת או מחשבות שווא והזיות הכוללת תוכן כזה.
[עריכה] תתי סוגים של סכיזופרניה
הסוג הפרנואידי
סוג זה מתאפיין בהתעסקות מרובה במחשבת שווא אחת או יותר (בעיקר רדיפה או גדלות) או הזיות שמיעה. מחלה מסוג זה תתפרץ לרוב שלב מאוחר יחסית בחיים. החולים לרוב חשדניים, מגננתיים ולעיתים עויינים ואגרסיבים. לרוב חולים אלו מתנהגים כראוי בנסיבות חברתיות.
הסוג הבלתי מאורגן
סוג זה מתאפיין בדיבור בלתי מאורגן, התנהגות בלתי מאורגנת, ואפקט שטוח או לא מותאם למציאות. מחלה מסוג זה תתפרץ לרוב בשלב מוקדם, לפני גיל 25. החולים לרוב פעילים, אך בצורה חסרת תכלית. בולטת הפרעה משמעותית בהלך החשיבה, והנגיעה שלהם במציאות קלושה. החולים לרוב מוזנחים, ומתקשים להתנהג בצורה מותאמת בנסיבות חברתיות. כך גם התגובות הרגשיות אינן מותאמות לאירועים, והם נוטים להתפרצויות צחוק או זעם בלתי מוסברות.
הסוג הקטטוני
סוג זה מתאפיין על ידי לפחות שניים מהבאים:
- חוסר תנועה - החולים עשויים להשאר בתנוחה בלתי נוחה אחת, ולא לזוז ממנה. במידה ואדם אחר ישנה את תנוחתם, הם יישארו בתנוחה בה נותרו.
- יתר פעילות תנועתית - הפעילות תהיה חסרת מטרה, ובלתי מושפעת מגירויים חיצוניים.
- תנועות סטריאוטיפיות, מנייריזם בולט, גיחוך תמידי, תנוחה מוזרה.
- חזרה על צלילים (אקולליה) או מילים של אדם אחר (אקופרקסיה).
ייתכנו מעברים מהירים מתזזיתיות לחוסר תנועה. כמו כן שכיחה הופעה של אילמות. חולים אלו מצריכים השגחה צמודה על מנת למנוע מהם לפגוע בעצמם או באחרים. בנוסף יתכנו תת תזונה, תשישות, חום גבוה ופגיעה עצמית.
הסוג הבלתי מובחן
חולים שהינם סכיזופרנים באופן ברור, אך לא מתאימים להגדרות הנ"ל.
הסוג השאריתי (residual)
בדרך כלל מדובר בחולים כרונים. הסוג מתאפיין בעיקר בתסמינים שלילים, בהעדרם של תסמינים חיובים, או קיומם של תסמינים חיוביים קלים יחסית.
[עריכה] אבחנה
אין להשתמש בחלק על מנת לאבחן חולים. הקריטריונים מופיעים בצורה חלקית בלבד, אין זה תרגום מפורט ומדוקדק של הDSM
על פי ה DSM הקריטריונים לאבחנת סכיזופרניה הם כדלהלן:
א. חייבים להופיע שניים או יותר מהבאים:
- מחשבות שווא.
- הזיות.
- דיבור בלתי מאורגן.
- התנהגות בלתי מאורגנת או קטטונית.
- תסמינים שלילים (אפקט שטוח)
ב. בעיות בתפקוד החברתי או התעסוקתי למשך תקופה ניכרת הנמשכת מאז הופעת התסמינים.
ג. התסמינים קיימים במשך חצי שנה לכל הפחות, בה לפחות חודש אחד של תסמינים מקבוצה א.
ד. נשללו הפרעות אחרות שמסבירות את המצב
ה. נשלל שימוש בחומרים או בתרופות שעשויים להסביר את המצב
ו. נשללה הפרעה התפתחותית (לדוג' אוטיזם)
[עריכה] טיפול
אישפוז- הוריות האישפוז יעשו על פי המטרות הבאות: צורך בהסתכלות על מנת לבסס את האבחנה, ייצוב תרופתי של החולה, כוונות אובדניות או כוונה לפגוע באחרים, חוסר יכולת של החולה לדאוג לצרכיו הבסיסים.
מחקרים הראו כי אשפוזים קצרי טווח, בני 4-6 שבועות, הם יעילים במידה דומה לאשפוזים ארוכי טווח, וכי מוסדות המשלבים בטיפול שיטות התנהגותיות מגיעים לתוצאות טובות יותר.
ברוב בתי החולים הפסיכאטרים הטיפול בחולה ייעשה על ידי צוות רב תחומי, הכולל פסיכאטרים, פסיכולוגים,אחים, עובדים סוציאלים, מרפאים בתחומים שונים (עיסוק, אומנות, תנועה ועוד), ומדריכים חברתיים.
רצוי כי הטיפול בבית החולים יהיה מכוון למטרות מוגדרות - שיפור האחזקה העצמית של החולה, איכות חיים, תעסוקה ויחסים חברתיים. במהלך האישפוז (ובמיוחד באשפוז הראשון) יש צורך למצוא לחולה פתרונות ארוכי טווח בתחום הדיור והתעסוקה (לדוגמה, דיור מוגן, הוסטל, עבודה במסגרת מוגנת)
טיפול תרופתי- הטיפול התרופתי בסכיזופרניה מתבסס קודם כל על שימוש בתרופות אנטי- פסיכוטיות. כ 20% מהחולים יגיעו לנסיגה (רמיסיה) מלאה של המחלה. עם זאת, ברוב החולים, תהיה תגובה חלקית, וחלק מן התסמינים יוותרו. לרוב, התרופות משפיעות בצורה יעילה יותר על התסמינים החיוביים מאשר על השליליים.
לאחר אפיזודה של פסיכוזה, המשך הטיפול יוריד באופן משמעותי את הסיכון לחזרתה - חזרה של אפיזודה פסיכוטית תופיע ב 30% מן המטופלים בתרופות, כאשר בחולים הבלתי מטופלים תופיע חזרה ב 80%.
בנוסף, יש מקום להוסיף טיפול תרופתי על פי הפרעות נוספות - בחולים רבים מופיעים דיכאון וחרדה המצריכים טיפול בנוגדי חרדה ודיכאון.
