לורנצו דה מדיצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י (Lorenzo di Piero de' Medici) (‏1 בינואר 1449‏-8 באפריל 1492), שכונה לורנצו המפואר (Lorenzo il Magnifico), היה מנהיגה של פירנצה במחצית השנייה של המאה ה-15. ידוע כפטרון של האמנויות וכפוליטיקאי מחונן, שהצליח להשכין שלום באיטליה המסוכסכת של המאה ה-15.

[עריכה] פוליטיקה ופעילות מדינית

בשנת 1469 מת אביו פיירו די קוזימו דה מדיצ'י "חולה השיגרון". לורנצו תפס את מקומו כאישיות דומיננטית בהנהגת העיר, ביחד עם אחיו ג'וליאנו. כמנהג בני מדיצ'י, לורנצו ואחיו מעולם לא ביקשו לעצמם מעמד רשמי של שליטים.

ב-1478 קשרו בני משפחת פאצי קשר לתפוס את מקומו של בית מדיצ'י בהנהגת העיר, בסיועם של הארכיבישוף של פיזה והאפיפיור סיקסטוס הרביעי. הם תקפו את לורנצו ואת ג'וליאנו בקתדרלה של פירנצה, והרגו את ג'וליאנו. תושבי העיר, שדעתם הייתה נוחה משלטון בית מדיצ'י, התנגדו למזימה ועשו בקושרים, ובכלל זה בארכיבישוף, לינץ' אכזרי.

בעקבות דיכויו של ניסיון ההפיכה הכריז האפיפיור על נידויו של לורנצו, החרים את נכסי המשפחה ואף הטיל חרם על העיר. כאשר צעדים אלה לא הועילו, כרת האפיפיור ברית עם פרדיננדו הראשון מלך נפולי, שהכריז מלחמה על פירנצה. משראה שאין בכוחה של פירנצה לעמוד במלחמה, נסע לורנצו לנפולי ב-1480 ויישב את הסכסוך בדרכי שלום. לורנצו ניצל את הפופולריות שזכה לה בעקבות מניעת המלחמה כדי לקדם שינויים בחוקת העיר שהעניקו לו סמכויות נוספות.

המשך תקופת שלטונו של לורנצו התאפיין בניסיון לשמור על השלום ועל מאזן הכוחות בין המדינות הקטנות של צפון איטליה, ובמקביל למנוע מהממלכות האחרות באירופה להשתלט על חלקים מאיטליה. כן דאג לקידום הקריירה של בניו.

לקראת תום תקופת שלטונו החל לפעול בעיר ג'ירולמו סבונרולה, שהוקיע את לורנצו על מנהגיו המנוגדים לנצרות. לפי האגדה, ביקש לורנצו על ערש דווי להתוודות בפני סבונרולה, אך זה סירב ודן אותו לגיהנום.

בתחום הכלכלי לא זכה להצלחה רבה; כמה מהבנקים שבבעלות משפחתו התמוטטו בעקבות הלוואות לא מוצלחות, ולקראת סוף שלטונו נקלע בעצמו לבעיות כלכליות שחייבו אותו למעול בכספי העיר.

אישתו קְלָריצֶ'ה אורסיני (Clarice Orsini) ילדה לו שלושה בנים: פיירו, ג'וליאנו וג'ובאני. השלישי התמנה מאוחר יותר לאפיפיור תחת השם ליאו העשירי. כמו כן אימץ לורנצו את ג'וליו, בנו הבלתי חוקי של אחיו ג'וליאנו; ג'וליו הפך מאוחר יותר לאפיפיור קלמנס השביעי.

יש לציין שכינויו "המפואר" נובע מתרגום לא נכון של תוארו "Il Magnifico"; תואר זה היה נפוץ מאוד בתקופתו, ונעשה בו שימוש לפנייה לכל הנכבדים שאי אפשר היה לכנותם "הוד מעלתו", שכן לא נשאו בתואר רשמי.

[עריכה] לורנצו והאמנויות

לורנצו היה איש רנסנס מן המעלה הראשונה. הוא כתב שירים בטוסקנית שזכו להערכה ספרותית רבה. כמו כן תמך בציירים לאונרדו דה וינצ'י, דונטלו, סנדרו בוטיצ'לי, דומניקו גירלנדאיו, אנדראה דל ורוקיו ומיכאלנג'לו בואונרוטי, ועמד במרכזה של קבוצה הומניסטית, שניסתה לשלב את רעיונותיו של אפלטון עם הנצרות; בין חבריה היו הפילוסופים מרסיליו פיצ'ינו וג'ובאני פיקו דלה מירנדולה והמשורר אנג'לו פוליציאנו.