לווייתן מינקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לווייתן מינקי

השוואה בין גודלו של לווייתן מינקי לגודלו של אדם ממוצע.

מערכה:

סדרה:

לווייתן מינקי מצוי (צפוני)
לווייתן מינקי דרומי

שם מדעי:

Balaenoptera acutorostrata
Balaenoptera bonaerensis

מצב שימור: תלוי שימור

תחום תפוצה

תפוצת לווייתן המינקי המצוי

תפוצת לווייתן המינקי הדרומי

תפוצת לווייתן המינקי הגמדי

לווייתן מינקי (Minke Whale) הוא השם הנפוץ לשני מיני לווייתני מזיפות. מינים אלו זוהו לראשונה על-ידי Lacepede ב-1804.

[עריכה] טקסונומיה

מרבית החלוקות הטקסונומיות המודרניות מחלקות את לווייתן המינקי לשני מינים: לווייתן המינקי המצוי או לווייתן המינקי הצפוני (Balaenoptera acutorostrata) ולווייתן המינקי הדרומי (Balaenoptera bonaerensis) ^[1]. בנוסף, שני מינים אלו מחולקים לרוב לשניים או שלושה תתי מין: לווייתן המינקי הצפון אטלנטי, לווייתן המינקי הצפון פסיפי ולווייתן מינקי גמדי. במיונו משנת 1998, רייס מכיר בשני תתי-מין של לווייתן המינקי המצוי, B. a. scommni ובלווייתן המינקי הגמדי, שעדיין חסר שם מדעי. לווייתן המינקי משויך למשפחת לווייתני הענק, הכוללת בין היתר את הלווייתן גדול הסנפיר, הלווייתן המצוי, הלווייתן הכחול ולווייתן הסיי.

שמות מדעיים נוספים:

לווייתן מינקי צפוני- B. davidsoni, B. minimia ו-B. rostrata.
לווייתן מינקי דרומי- B. huttoni.

[עריכה] מאפיינים פיזיים

לווייתן המינקי הוא אחד מהלווייתנים הקטנים ביותר בתת-הסדרה לווייתני מזיפות, והוא שני רק לנאובלנה (Caperea marginata). גודלם הממוצע של זכר ונקבה בוגרים הוא 6.9 מ' ו-7.4 מ' בהתאמה. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שש עד שמונה שנים. גודלם המקסימלי המוערך הוא 9.1 מ' עד 10.7 מ' לנקבות, ו-8.8 מ' עד 9.8 מ' לזכרים. משקלם של לווייתני המינקי משני המינים הוא 4-5 טונות בהגיעם לבגרות, אולם משקלם המירבי עשוי להגיע ל-14 טונות. תקופת ההריון אורכת עשרה חודשים, והוולדות נולדים באורך של 2.4 עד 2.8 מ'. הוולדות יונקים במשך כחמישה חודשים.

לווייתני המינקי נבדלים מלווייתנים אחרים בפס לבן על כל אחד מסנפיריהם. צידם העליון הוא לרוב בצבע שחור או אפור כהה, וצידם התחתון הוא בצבע לבן. כשלווייתן המינקי צף על מנת לנשום, הוא מבצע 3-5 נשימות במרווחי זמן קצרים, ואז הוא צולל למשך 2 עד 20 דקות. לפני צלילה ארוכה הוא מקשית באופן בולט את גבו. מהירותו המירבית נאמדת בכ-20-30 קמ"ש. בפיהם קיימות בין 240 ל-360 מזיפות בכל צד של הפה. תוחלת חייהם היא 50-30 שנים, אך הם יכולים להגיע גם לגיל 60.

[עריכה] אוכלוסייה ותפוצה

גודלה של האוכלוסייה של לווייתני המינקי במרכז ובצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי הוערך ב-184,000 פרטים בוועידה של הקואליציה הבינלאומית להגנת חיות בר (IWC) ב-2004 (רווח סמך של 95%). נכון ל-2005, לא קיימים אומדנים מוסכמים בנוגע לגודל האוכלוסיות בצפון האוקיינוס השקט ובחצי הכדור הדרומי. בתחילת שנות ה-90 הוסכם בוועידה של ה-IWC כי מספרם של לווייתני המינקי בחצי הכדור הדרומי עומד על 760,000. נתון זה משמש עד היום את תעשיית הציד היפנית. עם זאת, בשנת 2000 הוועידה של הקואליציה נסוגה מהחלטתה הקודמת בנידון, וזאת בשל סקר חדש שמציע כי מספר הלווייתנים בחצי הכדור הדרומי הוא למעשה מחצית מממספרם בשנות ה-80. נתונים חדשים בעניין יוצגו בוועידה של הקואליציה בשנת 2006, ואלו יסתמכו על סקרים חדשים ומעודכנים. לווייתני המינקי נפוצים בכל העולם, והם מעדיפים את הים הפתוח.

דוגמיות משירת לווייתן מינקי

לווייתן מינקי מדרום האוקיינוס האטלנטי (מידע) נגן בדפדפן (בטא)

לעזרה בהפעלת הקבצים

ארגון ה-IUCN מדרג את רמת הסיכון של המין הצפוני כסיכון נמוך או קרוב לסיכון ^[2], ואת זו של המין הדרומי מגדיר כסיכון נמוך או תלוי שימור ^[3]. ארגון CITES מונה את שני המינים בנספח 1 (Appendix 1), כלומר בסיכון, אולם הוא מציין כי האוכלוסייה שבמערב גרינלנד נמצאת בנספח 2 (Appendix 2), כלומר דרושים הגבלי סחר.

[עריכה] ציד

ערך מורחב – ציד לווייתנים

ציד לווייתנים אוזכר במקורות כתובים בנורבגיה כבר מתחילת המאה ה-9 לספירה, וציד לווייתני מינקי בעזרת צלצלים היה נפוץ במאה ה-11. במערב נורבגיה, לווייתני המינקי נלכדו במפרצים ונהרגו לאחר שחיצים מזוהמים בבקטריות חדרו לגופם. בשיטת הרג זו השתמשו לציד לווייתני מינקי עד למאה ה-20.

ציד לווייתני המינקי התפשט, ועד סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 הם היוו מטרה לציד לווייתנים במדינות רבות, ביניהן ברזיל, קנדה, סין, גרינלנד, יפן, קוריאה, נורבגיה ודרום אפריקה. עם זאת, בשל גודלם הקטן לווייתני המינקי לא ניצודו בקני מידה גדולים. מצב זה נמשך עד לתחילת שנות ה-70, אז החלו לווייתני המינקי לתפוס גם הם את תשומת ליבם של הציידים. הסיבה לכך היא שהאוכלוסיות של לווייתנים גדולים יותר (כמו לווייתן סיי, לווייתן מצוי ולווייתן כחול) הידלדלו באופן משמעותי. ציד לווייתני המינקי נפסק עם ההחלטה על הפסקת מוחלטת של ציד הלווייתנים ב-1986. לפי מחקר שנערך על ידי הוועידה הבינלאומית ללווייתנים (IWC), מאז 1994 ועד 2000 ניצודו כ-116,568 לווייתני מינקי. כ-100,000 מתוכם ניצודו באוקיינוס הדרומי.

לאחר ההפסקה הכללית של ציד הלווייתנים ב-1986, מרבית הציד של לווייתני המינקי נפסק גם כן. יפן, והחל מ-2003 גם איסלנד, המשיכו לצוד לווייתני מינקי בהצדקות מדעיות. הצדקות אלו מעוררות ביקורת חריפה מצד ארגונים הטוענים כי נימוקים אלו נועדו לכסות על שימוש מסחרי בלווייתנים. הן ליפן והן לאיסלנד יש אינטרסים בהמשך הציד למטרות מסחריות. נורבגיה לאחרונה החלה גם היא בציד לווייתני המינקי. למרות שבתחילה הצטרפה להפסקת הציד, היא מחתה על ההחלטה והמשיכה לצוד לווייתנים. ב-2005 צדו ציידים נורבגים כ-649 פרטים, והמכסה שהועמדה בשנת 2006 עומדת על כ-1052 פרטים ^[4].