יעקב שיף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב הנרי שיף - Jacob Henry Schiff (ינואר 1847 פרנקפורט - 25 בספטמבר 1920 ניו יורק). ברוקר ובנקאי ונדבן יהודי בארצות הברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] בנקאי
שיף בנם של מוריס וקלרה שיף נולד פרנקפורט על המיין. משפחתו היתה נצר למשפחת רבנים מפורסמת. הוא קבל חינוך אורתודוקסי שכן למד בבית הספר 'ישורון' בפרקנפורט מיסודו של הרש"ר הירש. בהיותו בן שמונה עשרה היגר לניו יורק והחל לפעול כברוקר בבורסה של ניו יורק. בגיל עשרים ושמונה נשא לאישה את תרזה לב, בתו של בנקאי יהודי בשם סולמון לב אשר היה שותף בבנק בשם "קוהן לב ושות'". שיף הצטרף לצוות הבנק , הצליח בתפקידו ותוך עשר שנים (1885) מונה לעמוד בראש הבנק.
בתפקידו זה הביא שיף את הבנק לעמדת מפתח בשוק הכספים האמריקאי. הוא היה מעורב במימון שורה של מפעלים חשובים בארה"ב באותם שנים כדוגמת חברת 'וסטינגהאוז'. כך למשל היה מעורב במימון בניית קווי רכבת והנחת קווי טלגרף וטלפון. הוא התמחה בשיווק אגרות חוב בהיקף גדול.
[עריכה] גיוס כסף עבור יפן
מפעלו המפורסם ביותר היה גיוס אגרות חוב של ממשלת יפן בשנת 1904 למימון מלחמתה של יפן ברוסיה באותם שנים (מלחמת רוסיה יפן). הוא גייס לממשלה היפנית כמאתיים מליון דולר על ידי שיווק אגרות החוב. זה היה גיוס הכספים הגדול ביותר בתולדות משק הכספים האמריקאי עד לאותה העת.
כהוקרה על מאמציו הוא קבל שיף אות כבוד מהקיסר היפני מיג'י. היה זה האות הגבוה ביותר שקבל אמריקאי מהממשלה היפנית מאז ומעולם. בפעולתו זאת שלב שיף אתגר כלכלי מהמעלה הראשונה ושנאה עזה כלפי המשטר הצארי ברוסיה שרדף את היהודים והנהיג מדיניות אנטישמית.
שנאה זאת לרוסיה הצארית לא היתה נחלתו האישית של שיף אלא היתה נחלת רבים. באותה שנים הגרו למעלה ממליון יהודים מתחומיה של הקיסרות הצארית עקב הרדיפות האנטישמיות שרווחה בה. ביטוי לשנאה זאת ניתן לראות בביטויי השמחה על נפילתה של הקיסרות הצארית עקב המהפיכה הראשונה ברוסיה (ראה/י לדוגמא את הקדמתו של יהודה דוד איזנשטיין לספר אוצר דינים ומנהגים).
[עריכה] כנדבן
שיף היה נדבן גדול ותרם כספים לשורה ארוכה מוסדות יהודים. שיף אף תרם לנפגעי הפוגרומים ברוסיה ולארגונים יהודים שדגלו בהגנה עצמית של יהודים מפני הפוגרומים.
הוא תרם כספים הן למוסדות של התנועה הרפורמית , הן לתנועה הקונסרבטיבית והן למוסדות אורתודוקסיים. הוא תרם לבית המדרש לרבנים, להיברו יוניון קולג' ואף לישיבת רבינו יצחק אלחנן שהיתה הגרעין לישיבה יוניברסיטי. כל זאת למרות שבאופן אישי פקד שיף את בית הכנסת הרפורמי עמנואל (טמפל עמנואל) בניו יורק.
שיף תרם כספים רבים למפעלים ספרותיים בתחום היהדות בשפה האנגלית. כך למשל תרם שיף כספים להוצאתה לאור של האנציקלופדיה היהודית , לתרגום של התנ"ך לאנגלית , לחברה היהודית להוצאת ספרים ולהקמתה של מחלקה יהודית בספריה של ניו יורק. הוא אף תרם כספים להקמתו של 'המוזיאון השמי' באוניברסיטת הווארד. הוא גם תרם כספים למפעלים חינוכיים בארץ ישראל כמו הטכניון ולמוסדות של חברת עזרה.
לצד כל אלה תרם גם כספים רבים למוסדות העוסקים ברווחה ופעילות הומנטירית. כך למשל תרם כספים לבית חולים מונטיפיורי בניו יורק, לארגון הצלב אדום האמריקאי ועוד.
[עריכה] פעילותו הציבורית
בתחילת המאה העשרים נחשב שיף למנהיג היהודי הבולט ביותר בקרב יהדות אמריקה. הוא היה פעיל בנושא קליטתם של מהגרים יהודים מרוסיה בארצות הברית. בשנת 1905 פעל יחד עם ישראל זנגויל להפנות את המוני המהגרים היהודים מרוסיה לאזורי המערב התיכון של ארה"ב. שיף חשש מההשלכות של ריכוז יהודי כל כך גדול במקום אחד וייתכן שאף חשש מאנטישמיות. עם זאת הוא לא הסס לפעול בפוליטיקה האמריקאית לטובת העניין היהודי. כך למשל הוא פעל רבות לביטולו של חוזה הסחר בין רוסיה לארה"ב.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה תמך בגרמנית ובקיסרות האוסטרו הונגרית שכן אלו לחמו ברוסיה הצארית האנטישמית (ראה/י לעיל) ונהגו בשיוויון יחסי ביהודים שבתחומם. לאחר מהפכת פברואר נפילת האימפריה הצארית ומינויו של אלכסנדר קרנסקי לראש ממשלת רוסיה חל שינוי בגישתו והוא הסכים להלוות כספים לממשלה הרוסית.
שיף עמד בקשרים גם עם השלטון הבולשיביקי והלווה לו כספים בראשית דרכו של שלטון זה. אמנם קשר זה לא האריך ימי שכן שיף נפטר בשנת 1920 אך הוא הזין תיאוריות קונסיפרציה על מעורבותו של ההון היהודי במימון ההשתלטות על רוסיה.
[עריכה] יחסו לציונות
בשנת 1904 בקש הרצל לפגוש בשיף עקב חשיבותו הרבה ביהודת ארה"ב על מנת לשכנעו לתמוך בציונות. הפגיה לא יצאה לפועל שכן הרצל כבר היה חולה מאד ומת באותה שנה. בשנת 1907 פרסם שיף את דעתו בעיתון ניו יורק טיימס לפיה הציונות איננה פתרון מעשי לבעיית היהודים. עם זאת בשנת 1908 בקר שיף בארץ ישראל ותרם כספים למוסדות יהודים בארץ. בזמן מלחמת העולם הראשונה פעל יחד הנרי מורגנטאו (האב) (שהיה באותה העת שגריר ארה"ב באימפריה העותמאנית) על מנת לסייע ליישוב היהודי בארץ ישראל.
מלחמת העולם הראשונה ובמיוחד מצוקת היהודים במזרח אירופה במהלכה , הביאה לשינוי מסוים בעמדתו והוא קדם בשמחה את הצהרת בלפור. בהיותו אדם דתי יצא נגד המגמות החילוניות של הציוניות ולכן סרב להצטרף באופן רשמי לתנועה הציונית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חומר על חייו ופועלו של יעקב שיף באתר 'הספריה הוירטואלית היהודית' (אנגלית)
ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
