טוקטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טוקטה (toccata, באיטלקית: 'מנוגנת') היא קטע של יצירה קלאסית לכלי מקלדת המדגישה את יכולותיו של הנגן. לעתים רחוקות, השם ניתן ליצירות למספר כלים (הפתיחה של האופרה של קלאודיו מונטוורדי, 'אורפיאו', למשל).

הטוקטה המפורסמת ביותר מופיעה ביצירתו של באך, טוקטה ופוגה ברה מינור.

טוקטות הופיעו להראשונה בסוף תקופת הרנסאנס. מקור הסגנון בצפון איטליה ומספר פרסומים משנות ה-90 של המאה ה-16 כוללים טוקטות. טוקטות הולחנו, בין היתר, על ידי ג'ובאני דירוטה, אדריאנו בנקיירי, קלאודיו מרולו, אנדראה וג'ובאני גבריאלי, ואחרים. ביצירות אלו לקלידים, יד אחת, ואחריה השנייה, מבצעות מעברים מרהיבים בוירטואוזיות שלהם. בין המלחינים אשר שהו בונציה באותה תקופה היה הנס לאו ויסלר בצעירותו, אשר למד עם האחים גבריאלי וייבא את הסגנון בחזרה לגרמניה. הטוקטות הגיעו לשיא התפתחותן בגרמניה, ביצירותיו של יוהן סבסטיאן באך.