חנוכייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חנוכיות מתקופות שונות (חנוכייה 4 לא כשרה)

חנוכייה היא מנורה שבה מדליקים את נרות החנוכה. השם שהיה נפוץ בגולה לתשמיש קדושה זה היה "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה", והשם "חנוכייה" ניתן לו רק בסוף המאה ה-19 בירושלים בידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה.

החנוכייה מסמלת את הדלקת הנרות מחדש במנורת בית המקדש בידי החשמונאים. במנורה שמונה קנים לשמונה נרות, וכן קנה נוסף לשמש, שהוא הנר המשמש להדלקת יתר הנרות, שאסור להשתמש באורם, אלא לראותם בלבד. הסיבה המקובלת למספר הקנים היא שהם מסמלים את שמונת ימי הנס. ייתכן שהסיבה שנעשו שמונה קנים בחנוכייה ולא שבעה כבמנורת המקדש היא שעל פי ההלכה אין לעשות מנורה דומה למנורת המקדש משום קדושתה. בחנוכייה כשרה כל שמונת הנרות חייבים להיות בקו ישר, בגובה אחיד ובמרווחים שווים, ואילו על השמש להיות נבדל מיתר הנרות באופן כלשהו.

מקור הדלקת הנרות בחנוכה הוא בתלמוד, זכר לאותו מאורע שקרה ב־167 לפנה"ס. פרטי הדלקת נרות חנוכה רבים הם ועיקריה אלו: על כל בית בישראל מוטלת החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה. מעבר לכך, זהו הידור המצווה, שאנו נוהגים בו היום. מדליקים נר אחד ביום הראשון, הנר הימני ביותר, שניים ביום השני, מוסיפים נר לשמאלו, וכך הלאה עד היום השמיני. "מעלים בקודש ואין מורידים", כדברי בית הלל. לפי רוב המנהגים, מתחילים את ההדלקה בנר החדש, דהיינו השמאלי ביותר, וממשיכים ימינה עד הנר הראשון. לדעת הגר"א, יש להתחילת את ההדלקה מהנר הראשון, שהוא עיקר המצווה. יש המשלבים בין שתי השיטות, ומדליקים את הנר הימני ביותר, ולאחר־מכן חוזרים ומדליקים את שאר הנרות משמאל לימין. בקהילות האשכנזים נהוג שכל גבר, ולעיתים אף הנשים, מדליקים חנוכייות לעצמם, ובקהילות הספרדים נהוגה הדלקת נרות חנוכה על ידי בעל־הבית בלבד.

בכל יום, בנוסף לנרות המודלקים לפי מספר היום, מודלק נר הנקרא "שמש". השמש מצורף מכיון שחל איסור להשתמש באור נרות החנוכה, אך מאחר והשמש אינו אחד מנרות המצווה, התערובת של אורו יחד עם אור שאר הנרות מותר בשימוש.

לאחר הדלקת הנרות נאמרת תפילה מיוחדת בשם "הנרות הללו" ופיוטים אחרים, כגון מעוז צור.

בחנוכייה מדליקים שמונה נרות לזכר ניצחון המכבים על היוונים. מצווה היא לפרסם את הנס ברבים (פרסומי ניסא), ולכן נוהגים להניח את החנוכייה בחלון הבית או בפתח, כדי שייראו מבחוץ. זמן ההדלקה הוא מצאת הכוכבים עד שתכלה רגל מהשוק, כלומר זמן שלא מסתובבים אנשים בחוץ.