הנעה לעבודה בקיבוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

[עריכה] ביטול העבודה בקיבוצים

ביסוד הקיבוץ כתופעה מהותית (כפי שהוא בא לידי ביטוי בעשורים הראשונים לקיומו), המונח "עבודה" אינו רלוונטי במשמעותו העמוקה, של ביצוע פעילות תמורת תגמול. עיקרון זה נעוץ בכך שבאופן תיאורטי אין חבר הקיבוץ מבצע את מעשיו על מנת לקבל גמול, אלא משום שהוא מעוניין בקיום תוצאות מעשיו.

לדוגמה: חבר קיבוץ אשר גידל גידול חקלאי כלשהו, עשה זאת על מנת שיהיה מזון לו, לחברי הקיבוץ, ולעם הישראלי הנבנה (שכן בעשורים הראשונים לקיום הקיבוץ הייתה משמעות רבה לבניית יסודותיה החומריים של המדינה העתידית או הצעירה). אין זו מוגדרת כעבודה במובנה העמוק, משום שחבר הקיבוץ לא התייחס אל התגמול עבור פעילות זו כאל מניע.

רעיון זה, המכונה ביטול העבודה ומקיים את הקיבוץ כצורה חברתית שיתופית, הינו תיאורטי ביותר, ובמציאות היו מעורבים גורמים שונים בעלי מאפייני עבודה בקיבוץ.

גורם בולט שכזה הוא ההתייחסות אל הקיבוץ כולו כאל ישות שעליה לבצע עבודה, כלומר- למכור תוצרת למען רווח כלכלי. על-אף שניתן להתייחס במקרה זה אל העבודה בקיבוץ, קשה להתייחס אל ההנעה לעבודה עבור חבר קיבוץ מסוים, שכן אין החבר זכה לתגמול עבור עבודתו האישית, אלא רק עבור סך העבודה אשר קיים הקיבוץ.

[עריכה] הנעה לעבודה בקיבוץ

במערכת המוטיבציה הקולקטיבית (כלומר- בבחינת הגורמים המביאים אדם לפעולה בהקשר חברתי) נבחנים שלושה ממדי מוטיבציה: הממד הכלכלי (תגמול חומרי עבור פעילות), הממד הערכי (פעולה המונעת על ידי ערכי הפועל) וממד הזהות וההזדהות (פעולה הנובעת משיתוף פעולה בהקשר חברתי).

רמת המוטיבציה לפעול בהקשר חברתי תלויה בקשר בין תגמולים כלכליים, המידה בה התרומה לארגון מחזקת את ערכי הפרט, ומידת חיזוק הזהות האישית באמצעות הזדהות עם הארגון.

על מנת לקיים את רעיון ביטול העבודה, על חבר הקיבוץ להיות בעל מערכת ערכית תואמת (כלומר- לא אינדיבידואליסטית או אחרת), וכן עליו להיות מזוהה עם הקיבוץ. הזהות עם הקיבוץ חשובה, שכן בלעדיה אין הפרט מסוגל לתפוס את מטרת פעולותיו, מלבד תגמול.

בדוגמה הקודמת: על מנת שהאיכר בקיבוץ לא יתעניין בתגמול עבור פעולותיו אלא בעצם קיומו של המזון שהוא מגדל, עליו להיות בעל מערכת ערכים שיתופית ולא אחרת (כלומר- שיעניק משמעות להקשר החברתי באופן לא מעשי), וכן עליו להיות מזוהה עם הקיבוץ. רק על-ידי הזדהות עם הקיבוץ, אשר צורך את המזון אותו הוא מגדל, יוכל החקלאי לרצות בגידול המזון על-מנת שיאכל, ולא על-מנת שיביא לחקלאי תגמול.

[עריכה] השתרשות העבודה בקיבוץ

הקיבוץ אופיין שנים רבות כתרבות שבה ממדי הערכים וההזדהות היו בעלי עוצמה מוטיבציונית גבוהה יותר ביחס לממד הכלכלי במוטיבציה הקולקטיבית, אך עם השנים נתערערו יסודות ערכיים שהיוו בסיס איתן למוטיבציה של חברי הקיבוץ ולהזדהות עם הקיבוץ ועם ערכי ביטול העבודה.

בעקבות התרופפות הממדים השיתופיים חל ריחוק בין ערכי הפרט בקיבוץ לבין הערכים המכוננים, אשר הוחלפו במערכות עבודה בקיבוץ החשופות לבעיות מוטיבציה ולניסיונות שונים של תגמול כדי להגביר את הפריון במקומות העבודה ולמנוע בריחת אנשי מקצוע מהקיבוץ.

הקהילה הקיבוצית אשר איבדה ממאפייניה השיתופיים, מתגמלת את חבריה עבור מאמציהם בסולידריות, אחריות משותפת, ביטחון חברתי ועשייה משותפת רלוונטית.

חשוב לציין כי גורמים אלו קיימים גם במידה בה קיים ביטול עבודה בקיבוץ. אולם, במקרה זה, הגורמים הנזכרים הינם גורמים המאפשרים את ביטול העבודה ואת צורת החיים השיתופית, ולא גורמים המשמשים כמניע עיקרי לעבודה בקיבוץ.

הרעיונות שעומדים מאחורי עקרונות אלו הם:

• סולידריות - היחיד חש כי החברים מוכנים להירתם ליעדים המשותפים ושניתן לסמוך על העזרה ההדדית, על שיתוף הפעולה והתמיכה המצופה מהם.
• אחריות משותפת - קיימת אחריות משותפת על גורלו של כל חבר, וקיימת ביחיד התחושה כי ציבור החברים מעוניין בטובתו ומוכן לתמוך בו שמאמציו לבנות חיים עשירים ומשמעותיים, ולא מנסה להכשילו.
• ביטחון חברתי - היחיד חי בסביבה המעניקה אמון ובטחון, הוא אינו חשוף בודד מול הפתעות ואיומים ויודע שבעת מצוקה יש על מי לסמוך ובמי להיעזר.
• עשייה משותפת רלוונטית - יוצרת תחושה קהילתית, חמימות, ביחד, תוך עיצוב אלטרנטיבה חברתית מתקדמת ואטרקטיבית בתוכנה ובמשמעותה.

במידה ודברים אלה לא יתקיימו צפויה ירידה בנכונות החברים להתמסר לטובת הקהילה, ואו אז לא יהי טעם בהמשך צורת החיים הקיבוצית. לשינויים המתרחשים בחברה הקיבוצית יש השפעה רבה על עקרונות אלו.