דעת אמת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דעת אמת הוא ארגון שפועל בהפצת חומר המחנך לחילוניות ומעודד יציאה בשאלה מאז 1998. החומר מציג סתירות בין טקסטים תלמודיים לבין מסקנות מדעיות. הכלי העיקרי בו משתמש הארגון למטרה זו הוא הפצתה של חוברת בעלת שם זהה בריכוזי חרדים: בישיבות, בכוללים ובבתי כנסת. לכעס החרדי על העמותה מתלווה העובדה, ש"דעת אמת" לא מציגה באופן ברור את מטרתה וחוברותיה דומות מאוד בצורתן החיצונית לחוברות "לגיטימיות" אחרות בקרב הקהילה החרדית.

תוכן עניינים

1 ייסוד הארגון-ירון ידען
2 אידאולוגיה
3 המאבק בין "דעת אמת" לבין הציבור החרדי
- 3.1 המאבק על מרכז ההרצאות הטלפוני
- 3.2 המשפטים כנגד פעילי העמותה
4 ראו גם
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ייסוד הארגון-ירון ידען

מייסד הארגון ומנהלו הוא ירון ידען, שחזר בתשובה בגיל 17, הקים משפחה חרדית והוליד שבעה ילדים, ובשלב מאוחר יותר של חייו החליט לחזור ולהיות חילוני. ירון ידען למד בכולל בכפר חסידים. על תפקידו של ידען באותו הכולל חלוקות הדעות: הוא מציג את עצמו כמי שהיה רב וראש כולל. לפי עדויות של תלמידי אותו כולל הייתה לו אחריות מצומצמת על עניינים אדמינסטרטיביים בלבד, וכשביקש לנהל את הכולל נענה בסירוב, ומכאן החלה התרחקותו מהחברה החרדית.

[עריכה] אידאולוגיה

הארגון טוען כי התנ"ך איננו יצירה אלוהית, אלא יצירתו של אדם ועל כן הטקסטים אינם נצחיים וניתנים לשינוי בידי אדם. הארגון מביא בחוברותיו אסופה המאגדת את כל הסתירות בין המדע וההגיון לבין התנ"ך.

טענה נוספת היא שהמורשת היהודית עוותה במזיד במהלך שנים רבות על ידי הממסד החרדי-דתי לצרכיו הפוליטיים אינטרסנטיים. לטענת הארגון המקורות היהודיים הקלאסיים (בעיקר התנ"ך) עוותו, צונזרו ופורשו באופו מוטעה. הלקח המוסרי והתרבותי שמושאל מהם הגיע לידנו רק על ידי פרשנות לא יהודית. העיוות והצינזור, על פי הטענה, היה מכוון ובוצע בידי הממסד הרבני מאז תקופת התנ"ך והלאה. כך לדוגמה מייחס הארגון (בדף הפעילות באתרו הרשמי) את אי הימצאותה של ספרות חילונית לתקופת התנ"ך, מסכתות מהתלמוד הירושלמי, הספרות הרבנית של הגאונים ועוד להעֲלמה מכוונת שנעשתה בידי אותו "ממסד", בניגוד לדעות המקובלות שטוענות כי מדובר בתהליך טבעי מכיוון שאלו מסמכים וקטעים שלא היו רלוונטיים מאוד לתקופה ולא היו בשימוש ועל כן כדרך הטבע "נעלמו". עוד טוען הארגון שהיהדות הרבנית דאגה להעלמת מציאותן ההיסטוריות של כתות יהודיות שונות ובכך שכתבה גם את ההיסטוריה היהודית ולא רק את הטקסטים הקדומים שלה ואת ההלכה.

לגבי המגזר החרדי טוענת העמותה כי מדובר במגזר פונדמנטליסטי ופרימיטיבי שלא תורם לחיים ולחברה במדינת ישראל. הארגון גורס כי על פי "מודלים דמוגרפיים" האוכלוסייה החרדית תהווה מבחינה מספרית את רוב האוכלוסייה היהודית בישראל, ועל כן היא שמה לה למטרה להפיץ את רעיונותיה בקרב האוכלוסייה החרדית.

דעת אמת מתיימרת לפתח שיטת פרשנות ייחודית "מדעית הומניסטית" לפירוש היהדות ומקורותיה. פרשנות זו היא הפרשנות השלטת בחוברות שאותן מחלקת העמותה. את החוברות כותבים על פי טענותיה של העמותה תלמידי חכמים הבקיאים במקורות היהודיים.

על פי אתר הארגון מטרתה של העמותה החל משנת 2002 היא "להגיע לכל תושבי מדינת ישראל עם תוכנית רפורמות אזרחיות מעמיקה ונרחבת, שתעודד, בין היתר, את פיתוחה של התרבות הליברלית ואת ההתחדשות החברתית".

[עריכה] המאבק בין "דעת אמת" לבין הציבור החרדי

פעילותה של "דעת אמת" יוצרת חיכוכים אין ספור וכעס רב עם הקהילה החרדית שהגיעו לכמה וכמה התפרצויות שסופם בכתב אישום שהוגש נגד הארגון. על פי אתר "חופש" בו כותב ידען, חברי הארגון נהגו להתכנס בכל יום ראשון בשעה 19:45 בכניסה לרחוב רבי עקיבא (המנהג נפסק עם תחילת המשפט נגד פעילי העמותה - ראה להלן) ולהיכנס לחלוקת חוברות וחומר אחר של העמותה לתושבים. המאבק הולך ולובש צורה של מאבק על ה"חופשים" בדמוקרטיה- ידען טוען שיש לאפשר לארגונו לפעול בשם חופש הביטוי, לעומתו טוענים החרדים שפעילותו של הארגון פוגעת בפרטיות ובחופש הדת.

[עריכה] המאבק על מרכז ההרצאות הטלפוני

"דעת אמת" השיקה "מרכז הרצאות טלפוני" עבור הציבור החרדי ופרסמה אותו בקרבו. הקו החדש הופעל על גבי רשת מירס. על פי טענת ירון ידען כעבור שלושה ימים ניתקה החברה את הקו. ידען מספר כי החברה נימקה את עצמה בתואנה של לחצים מטעם הציבור החרדי. בעקבות כך פנה ידען ליו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת ובסיכום איתו שבה חברת מירס לספק את הקו עבור השירות.

[עריכה] המשפטים כנגד פעילי העמותה

ב-18 בספטמבר 2005 הורשע ירון ידען בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת גיליה רביד (פסק דין פ 2657/03) בעבירה של שידול להסגת גבול בכך שבשנת 2001 שידל שלושה מתנדבים בעמותת "דעת אמת" להכנס ללא רשות לישיבת "חכמי לובלין" בבני ברק ולהפיץ בה עלונים אשר אינם רצויים על ידי אנשי המקום. במשפט מקביל הורשעו ארבעה מפעילי העמותה, בשני ארועים של הסגת גבול בישיבת "חכמי לובלין" (פסק דין פ 2623/03 של שופטת בית משפט השלום בתל אביב, מרים דיסקין). טענת הנאשמים שמעשיהם נעשו במסגרת מימוש זכותם לחופש הביטוי, נדחה על ידי השופטות בנימוק שזכות הנאשמים לחופש הביטוי אינה עדיפה על הזכות לפרטיות וזכות הקניין של אנשי הישיבה.

בשנת 2005 התקיים דיון בתביעה על הוצאת דיבה, שהגיש ירון ידען כנגד הרב יעקב סגל ראש ישיבת 'ברכת יוסף' בבני ברק, עקב חוברת שהוציא האחרון ובה ערער על השגות ידען על חז"ל ואף טען שיש לו שגעון גדלות הנובע מילדות קשה, וכן שידען, המציג את עצמו כבקיא גדול בדברי חז"ל, בור בדברי חז"ל ובמדע. במשפט, שנערך לפני השופט טל שחר בבית משפט השלום בתל אביב, הפסיד ידען וחויב בהוצאות משפט.