דוקטרינת מונרו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוקטרינת מונרו הייתה מדיניות חוץ אמריקאית שהוכרזה ב־1823 בידי נשיא ארצות הברית ג'יימס מונרו.
כבר בימי ג'ורג' וושינגטון נטתה ארצות הברית לשמור על מדיניות של בדלנות. דוקטרינת מונרו אישרה מחדש את מדיניות הבדלנות האמריקאית ובה נאמר כי ארצות הברית תמנע מהתערבות במלחמות אירופאיות. החלק החדש והחשוב בדוקטרינת מונרו היה כי ארצות הברית לא תסכים לסבול קולוניאליזם ארופאי ביבשת אמריקה (כונתה "אמריקה לאמריקאים"). הקמת קולוניות ארופאיות חדשות או פגיעה בעצמאות מדינות באמריקה תחשב כפעילות עוינת כנגד ארצות הברית. דוקטרינת מונרו הוכרזה בנאום השנתי השביעי של מונרו בפני הקונגרס.
דוקטרינת מונרו נשמרה עד להחלפתה בדוקטרינת טרומן ב־1947, מלבד התערבותה של ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה.
[עריכה] הרקע לדוקטרינה
עם קץ מלחמות נפוליון ב־1815 נוצר שבר בין ספרד ומושבותיה באמריקה. בין השנים 1815 ל־1822 הוביל חוזה דה סן מרטין את ארגנטינה לעצמאות. ברנרדו הוגינס בצ'ילה וסימון בוליבר בונצואלה שחרורו את ארצותיהם מקולוניאליזם. הרפובליקות החדשות ציפו להכרה מארצות הברית ואמריקאים רבים צידדו בכך.
הנשיא ג'ימס מונרו ושר החוץ ג'ון קווינסי אדמס (שהיה הנשיא שכיהן לאחר מונרו) לא רצו להסתכן במלחמה עם ספרד בשל מדינות שהישרדותן לא הייתה מובטחת. מבחינתם, כל עוד מדינות אירופאיות אחרות לא מתערבות ספרד והמורדות יכלו להמשיך בלחימה.
בריטניה התלבטה בין תמיכה בשלטון מונרכי ובין הרצון לשווקים חדשים. מדינות דרום אמריקה היוו שוק גדול יותר מארצות הברית עבור סחורות בריטיות. כאשר צרפת ורוסיה הציעו שבריטניה תסייע לספרד בהשבת מושבותיה, בריטניה שללה את הרעיון.
בנוסף, ארצות הברית נהלה משא ומתן עם ספרד על רכישתה של פלורידה. כאשר החוזה אושר החלה ארצות הברית בהכרה במדינות אמריקה הלטינית. במהלך 1822 ארגנטינה, צ'ילה, פרו, קולומביה ומקסיקו זכו להכרה.
ב־1823 צרפת הזמינה את ספרד להחזיר את בית בורבון וכן דנו בכך שספרד תתקיף את מושבותיה לשעבר בתמיכה הברית הקדושה (רוסיה, פרוסיה ואוסטריה). תוכניות אלו היו עלולות לפגוע במאמצי בריטניה לאורך המאה השמונה עשרה לדחוק את צרפת מאמריקה.
ג'ורג קנינג, שר החוץ הבריטי, הציע כי בריטניה וארצות הברית יזהירו במשתף את צרפת וספרד מהמשכת תוכניות אלו. תומס ג'פרסון וג'יימס מדיסון עודדו את מונרו לקבל את ההצעה אך ג'ון קוינסי אדמס היה חשדן יותר. אדמס גם דאג ממאמציה של רוסיה להרחיב את השפעתה דרומה מאלסקה לקליפורניה, שהייתה בשליטה מקסיקנית בשעתו.
בישיבת קבינט ב־7 בנובמבר 1823 אדמס התנגד להצעת קנינג וטען "יהיה זה יותר גלוי לב, שלא לומר מכובד, להציג בעצמנו את עקרונותינו לרוסיה וצרפת ולא להשתרך כסירה בנתיבה של אוניית המלחמה הבריטית". הקבינט הסכים למדיניות עצמאית.
בנאומו לאומה ב־2 בדצמבר הכריז מונרו על מה שתקרא דוקטרינת מונרו למרות שנכון יותר היה לכנותה דוקטרינת אדמס. ארצות הברית הודיעה למדינות העולם הישן כי יבשת אמריקה אינה פתוחה יותר לקולוניאליזם ארופאי וכי כל מאמץ ארופאי להרחבת ההשפעה בעולם חדש יחשב "למסוכן לשלומנו ולביטחוננו". ארצות הברית לא תתערב בעניינים הפנימיים באירופה ותצפה ממדינות אירופה לא להתערב בענייני מדינות אמריקה.
הצהרה זו עמדה בסתירה לרצונן של מדינות אירופה להשיב לעצמן טריטוריות שונות באזור האיטי וסן דומינגו. צרפת וספרד רצו להשיב את הטריטוריות בהיספנוליה (אזור האיים הקריבים) ולהרחיב את השפעתן. הדוקטרינה לא הייתה מוחלטת ואינטרסים לטווח קצר של ארצות הברית בקריבים השפיעו על מדיניותה.
אף על פי שהדוקטרינה תתגבש במשך שנים, אדמס תמך באופן כה נחרץ בישום דוקטרינת מונרו עד כי נשיאים שבאו אחריו לא יכלו להתעלם מכך. יש לציין כי ארצות הברית הצליחה לעמוד מאחורי דוקטרינת מונרו בשל התאמתה לבריטניה, שהחזיקה צי חזק. האוקיינוס האטלנטי היווה מחסום נוסף ובעימות אפשרי הוא היה מהווה יתרון חשוב לארצות הברית, שלא הייתה נאלצת לחצותו כדי להגן על אמריקה.
ב־2 בדצמבר 1845 הכריז הנשיא ג'יימס נוקס פולק בנאום לקונגרס כי דוקטרינת מונרו תיאכף בנחישות וכי על ארצות הברית להתפשט מערבה.
ב־1930 בהצהרת קלארק, נאמר כי דוקטרינת מונרו אינה היתר לארצות הברית להתערב בענייני אמריקה הלטינית כל עוד מדינות אירופאיות אינן מעורבות בהם.
[עריכה] דוקטרינת מונרו והמלחמה הקרה
במהלך המלחמה הקרה דוקטרינת מונרו שוב שימשה את מקבלי ההחלטות האמריקאים. לאחר הקמת השלטון הקומוניסטי בקובה וקשרי של זו עם ברית המועצות, נטען כי יש לאכוף את דוקטרינת מונרו כדי לעצור את ברית המועצות מהתפשטות באמריקה הלטינית. ארצות הברית סיפקה סיוע מודיעיני וצבאי לממשלות שאוימו על ידי הקומוניזם. הדבר עורר ויכוח בארצות הברית, בו פעילי שמאל טענו כי האיום הקומוניסטי מוגזם.
ראש ה־CIA רוברט גייטס, הגן על הפעילות בפרשת הקונטרס בטענה כי המנעות מהתערבות בניקרגואה הייתה נטישה של דוקטרינת מונרו. דוקטרינת מונרו עדיין מופעלת. לאחרונה ארצות הברית פעלה נגד הוגו צ'אווס הנשיא הנבחר בונצואלה שהואשם התמיכה בהפלת נשיא האיטי ז'אן ברטרנד אריסטיד. נטען כי ארצות הברית עמדה מאחורי ניסיון ההפיכה בונצואלה כנגד הוגו צ'אווס. ארצות הברית גם מקיימת אמברגו כנגד קובה במשך כ40 שנה. לארצות הברית תפקיד נכבד בענייני אמריקה הלטינית בעזרת לחץ פוליטי וכלכלי.
